Reshef 914
New member
שופ שופ
עוד פעם טלפון, יש לה חוסר מצב-רוח טוטאלי, החבר הרגע נפרד ממנה והיא שוכבת על המיטה בחדר, רובצת, צופה בטלוויזיה, צופה זאת לא המילה, בוהה... החבר נפרד ממנה לפני שלושה ימים, אחרי מערכת יחסים של 4 שנים למי יש חשק? הבן-אדם שהכי הכיר ואהב אותה יצא מחייה. הטלפון ממשיך לצלצל, California של Phantom planet, השיר שהזכיר לה ימים טובים, ימים של קיץ, על החוף... הו! הצלצול נגמר, זהו, רק שיעזבו אותי קצת בשקט היא חושבת לעצמה אבל שוב צלצול, היא מהרהרת, מניחה מרפק כדי לקום והקפיצים במיטה חורקים כמו המצב הפיזי שלה עכשיו, זאת רותם, מה לעזאזל היא רוצה עכשיו? "קומי ליטל! את חייבת לבוא!" למה לעזאזל היא צורחת לי באוזן? מת העולם? "בואי אני מוציאה אותך מהבית, יוצאים, את באה איתנו לשתות!", כן, זה ממש מה שהיא צריכה, זה ממש מה שיש לה חשק, לראות זוגות יושבים להם, מפלרטטים, נוגעים, נהנים ולהבין שלה אין, שהחלק הזה אצלה עזב... "די נו, תצאי מזה, בואי, עולם שלם בחוץ!", טוב, אולי נזוז איתם, נפעיל קצת את השרירים שהתנוונו, בירה אחת וזהו, לא יזיק למוח קצת אלכוהול... "עוד חצי שעה אני אוספת אותך...:" אוח, עכשיו לקום, היא צריכה כבר להיפטר מהבגדים שעלייה, מעלים עובד כמו כלים בכיור, טוב, מקלחת, קצת מים רותחים, היא עומדת שם, מתחת לדוש עם מים רותחים, מלא אדים ובקושי אפשר לראות משהו. היא נשענת על הקיר, זיכרונות עולים לה בראש מהאקס, המצב רוח שלה נופל יותר מהר מנפילת הבורסה בשנות ה-70. היא עומדת מול הארון, עדיין נוטפת מים, כל השיער רטוב. בוחרת בג'ינס הכי פשוט והגופייה הראשונה בארון, למי יש כוח להשקיע, מסדרת את השיער, שמה נעליים. היא יורדת לרחוב, אמצע ת"א, מאוחר בלילה, שקט, אין יותר מדיי אנשים ברחוב, נחכה לרותם למטה, קצת שקט... היא יורדת במעלית, יוצאת אל הרחוב, מתרחקת קצת מהחלון של המרפסת להדליק סיגרייה, שההורים לא יראו. הנה רותם, חלונות פתוחים, מוזיקה רועשת, כזאתי היא, הבחורה הכי שמחה בעולם גם אם ייפול פה מטאור... היא נכנסת אל האוטו, סוגרת חלון, רותם מבינה את מצבה, מנמיכה את המוזיקה. היא נשענת עם הראש על החלון, בוהה בעמודי אורות החולפים אותה, מתחילה לספור אותם בשביל להעסיק את עצמה במחשבות שונות... הן הגיעו, כמה שהיא שמחה, פאב שקט, בת"א, בטיילת, אמצע שבוע, לא מקום רועש מדיי, מוזיקה נעימה, חביב. יורדות מהאוטו, הולכות לבאר במטרה למצוא שולחן, מלא עשן ואפל יחסית, מערכת ישנה מנגנת דילן ברקע, 3 אנשים על הבאר ועוד כמה קבוצות בודדות על השולחנות, הנה שולחן רותם קוראת לה, נתיישב... חצי הייניקן, להרטיב קצת את הגרון, רותם גוררת אותה לשיחה על המצב רוח, ליטל כבר מאוסה, לא מרחיבה בפרטים, די נפרדנו, הוא עזב, נמאס כבר לחפור... ליטל מנסה לעודד, דיי, את ילדה יפה, את בוגרת, את לא טיפשה, עוד יגיע הבחור שלך... הן יושבות, מדברות, עוד לגימה ועוד לגימה, הכוס לאט לאט נגמרת... מכה קטנה, היא מסתובבת, מישהו בטעות נתקע לה בכיסא... "סליחה, אני פשוט ממהר לשירותים" הוא מחייך, היא אוהבת את המראה הקיבוצניקי שלו, כמוהה, פשוט, בגי'נס, גופייה וכפכפים.. היא מחזירה לו חיוך. הוא יצא מהשירותים וחזר לחברים שלו בשולחן, הוא מסתכל עלייה, היא עליו, הוא מחייך, היא מסמיקה... הוא קם, ניגש אליה, "שלום, קוראים לי בינימין" הוא אומר, היא מסמיקה, מחזירה לו את יידה ללחיצת שלום ואומרת ששמה ליטל, הוא שואל אם אפשר לשבת, רותם מנסה להתחיל משפט לציין שליטל לא במצב רוח אבל ליטל נותנת לה מכה עם הברך מתחת לשולחן, רותם הבינה... רותם אומרת שהיא הולכת לשירותים, היא משאירה אותם לבד, על שולחן עגול וקטן, עם 2 כוסות בירה מתחת לספוט קטן בתיקרה שמאיר עליהם... לאט לאט עוברות השעות, החברים שלו כבר הלכו, הם יושבים, מדברים, מספרים על החיים, שרים ביחד עם המערכת הישנה שמנגנת ברקע, שותים עוד בירה, הוא מזמין אותה, ככה בספונטניות, "גלידה בא לך?" הוא שואל, היא לא טורחת אפילו לשאול איפה, עונה כן, "רותם, אני אחזור איתו, תסעי בזהירות" רותם לא מתווכחת, היא רואה את זה על העיניים של ליטל, המצב רוח שלה השתנה, המצב שלה הרבה יותר טוב, היא יוצאת מהבר ונוסעת הביתה... הוא הולך עם ליטל לאוטו, פותח לה את הדלת, ג'נטלמן אמיתי היא חושבת לעצמה, נוסעים באוטו, נסיעה רגועה לאורך הטיילת, מוזיקה שקטה ברדיו, מוזיקה של אמצע הלילה... מחנים ליד המרינה, הולכים כבר יד ביד לאורך הרציפים, בין היאכטות, "חכי פה" הוא אומר לה "אני הולך להביא גלידה" מביא גביע אחד לשניהם, זה היה ברור, היום 2 זה 1... היא מסמיקה שהוא מושיט לה את הגלידה, קופץ מעל הגדר הקטנה שמפרידה בין רחבת המרינה לרציפים עצמם, "בואי", אין סיכוי היא חושבת לעצמה, עוד יבואו מהאבטחה, "בואי נו!" והוא מחייך לה חיוך של ילד שהרגע חטא... היא קופצת אחריו, הם יושבים על קצה הרציף, עם הרגליים באוויר, הוא מחבק אותה והיא עם הראש עליו, מדברים על החיים ומחפשים אחרים כוכבים... איך, לא חשבתי שזה יהיה ככה, אבל אתה הצלחת לגעת בי תגיד לי איך אני אוהבת אותך, כמה, אני אוהבת אותך לילה טוב
מקווה שאהבתם...
עוד פעם טלפון, יש לה חוסר מצב-רוח טוטאלי, החבר הרגע נפרד ממנה והיא שוכבת על המיטה בחדר, רובצת, צופה בטלוויזיה, צופה זאת לא המילה, בוהה... החבר נפרד ממנה לפני שלושה ימים, אחרי מערכת יחסים של 4 שנים למי יש חשק? הבן-אדם שהכי הכיר ואהב אותה יצא מחייה. הטלפון ממשיך לצלצל, California של Phantom planet, השיר שהזכיר לה ימים טובים, ימים של קיץ, על החוף... הו! הצלצול נגמר, זהו, רק שיעזבו אותי קצת בשקט היא חושבת לעצמה אבל שוב צלצול, היא מהרהרת, מניחה מרפק כדי לקום והקפיצים במיטה חורקים כמו המצב הפיזי שלה עכשיו, זאת רותם, מה לעזאזל היא רוצה עכשיו? "קומי ליטל! את חייבת לבוא!" למה לעזאזל היא צורחת לי באוזן? מת העולם? "בואי אני מוציאה אותך מהבית, יוצאים, את באה איתנו לשתות!", כן, זה ממש מה שהיא צריכה, זה ממש מה שיש לה חשק, לראות זוגות יושבים להם, מפלרטטים, נוגעים, נהנים ולהבין שלה אין, שהחלק הזה אצלה עזב... "די נו, תצאי מזה, בואי, עולם שלם בחוץ!", טוב, אולי נזוז איתם, נפעיל קצת את השרירים שהתנוונו, בירה אחת וזהו, לא יזיק למוח קצת אלכוהול... "עוד חצי שעה אני אוספת אותך...:" אוח, עכשיו לקום, היא צריכה כבר להיפטר מהבגדים שעלייה, מעלים עובד כמו כלים בכיור, טוב, מקלחת, קצת מים רותחים, היא עומדת שם, מתחת לדוש עם מים רותחים, מלא אדים ובקושי אפשר לראות משהו. היא נשענת על הקיר, זיכרונות עולים לה בראש מהאקס, המצב רוח שלה נופל יותר מהר מנפילת הבורסה בשנות ה-70. היא עומדת מול הארון, עדיין נוטפת מים, כל השיער רטוב. בוחרת בג'ינס הכי פשוט והגופייה הראשונה בארון, למי יש כוח להשקיע, מסדרת את השיער, שמה נעליים. היא יורדת לרחוב, אמצע ת"א, מאוחר בלילה, שקט, אין יותר מדיי אנשים ברחוב, נחכה לרותם למטה, קצת שקט... היא יורדת במעלית, יוצאת אל הרחוב, מתרחקת קצת מהחלון של המרפסת להדליק סיגרייה, שההורים לא יראו. הנה רותם, חלונות פתוחים, מוזיקה רועשת, כזאתי היא, הבחורה הכי שמחה בעולם גם אם ייפול פה מטאור... היא נכנסת אל האוטו, סוגרת חלון, רותם מבינה את מצבה, מנמיכה את המוזיקה. היא נשענת עם הראש על החלון, בוהה בעמודי אורות החולפים אותה, מתחילה לספור אותם בשביל להעסיק את עצמה במחשבות שונות... הן הגיעו, כמה שהיא שמחה, פאב שקט, בת"א, בטיילת, אמצע שבוע, לא מקום רועש מדיי, מוזיקה נעימה, חביב. יורדות מהאוטו, הולכות לבאר במטרה למצוא שולחן, מלא עשן ואפל יחסית, מערכת ישנה מנגנת דילן ברקע, 3 אנשים על הבאר ועוד כמה קבוצות בודדות על השולחנות, הנה שולחן רותם קוראת לה, נתיישב... חצי הייניקן, להרטיב קצת את הגרון, רותם גוררת אותה לשיחה על המצב רוח, ליטל כבר מאוסה, לא מרחיבה בפרטים, די נפרדנו, הוא עזב, נמאס כבר לחפור... ליטל מנסה לעודד, דיי, את ילדה יפה, את בוגרת, את לא טיפשה, עוד יגיע הבחור שלך... הן יושבות, מדברות, עוד לגימה ועוד לגימה, הכוס לאט לאט נגמרת... מכה קטנה, היא מסתובבת, מישהו בטעות נתקע לה בכיסא... "סליחה, אני פשוט ממהר לשירותים" הוא מחייך, היא אוהבת את המראה הקיבוצניקי שלו, כמוהה, פשוט, בגי'נס, גופייה וכפכפים.. היא מחזירה לו חיוך. הוא יצא מהשירותים וחזר לחברים שלו בשולחן, הוא מסתכל עלייה, היא עליו, הוא מחייך, היא מסמיקה... הוא קם, ניגש אליה, "שלום, קוראים לי בינימין" הוא אומר, היא מסמיקה, מחזירה לו את יידה ללחיצת שלום ואומרת ששמה ליטל, הוא שואל אם אפשר לשבת, רותם מנסה להתחיל משפט לציין שליטל לא במצב רוח אבל ליטל נותנת לה מכה עם הברך מתחת לשולחן, רותם הבינה... רותם אומרת שהיא הולכת לשירותים, היא משאירה אותם לבד, על שולחן עגול וקטן, עם 2 כוסות בירה מתחת לספוט קטן בתיקרה שמאיר עליהם... לאט לאט עוברות השעות, החברים שלו כבר הלכו, הם יושבים, מדברים, מספרים על החיים, שרים ביחד עם המערכת הישנה שמנגנת ברקע, שותים עוד בירה, הוא מזמין אותה, ככה בספונטניות, "גלידה בא לך?" הוא שואל, היא לא טורחת אפילו לשאול איפה, עונה כן, "רותם, אני אחזור איתו, תסעי בזהירות" רותם לא מתווכחת, היא רואה את זה על העיניים של ליטל, המצב רוח שלה השתנה, המצב שלה הרבה יותר טוב, היא יוצאת מהבר ונוסעת הביתה... הוא הולך עם ליטל לאוטו, פותח לה את הדלת, ג'נטלמן אמיתי היא חושבת לעצמה, נוסעים באוטו, נסיעה רגועה לאורך הטיילת, מוזיקה שקטה ברדיו, מוזיקה של אמצע הלילה... מחנים ליד המרינה, הולכים כבר יד ביד לאורך הרציפים, בין היאכטות, "חכי פה" הוא אומר לה "אני הולך להביא גלידה" מביא גביע אחד לשניהם, זה היה ברור, היום 2 זה 1... היא מסמיקה שהוא מושיט לה את הגלידה, קופץ מעל הגדר הקטנה שמפרידה בין רחבת המרינה לרציפים עצמם, "בואי", אין סיכוי היא חושבת לעצמה, עוד יבואו מהאבטחה, "בואי נו!" והוא מחייך לה חיוך של ילד שהרגע חטא... היא קופצת אחריו, הם יושבים על קצה הרציף, עם הרגליים באוויר, הוא מחבק אותה והיא עם הראש עליו, מדברים על החיים ומחפשים אחרים כוכבים... איך, לא חשבתי שזה יהיה ככה, אבל אתה הצלחת לגעת בי תגיד לי איך אני אוהבת אותך, כמה, אני אוהבת אותך לילה טוב
