שונאת ימי רביעי (ט')

אף אחד במחלקה לא אוהב את ימי רביעי

אבל את מתקדמת. ואת מתקדמת המון, ראיתי מה כתבת כאן במהלך האשפוז. ואני יודעת, וגם את, שאת בכיוון הנכון, עם כל הקושי ועם כל התסכול. לפחות בראש את מבינה, ואני באמת מאמינה בך וסומכת עלייך שאת תנצחי את המחשבות החולות ואת הדפוסים החולים, כי את נחושה להחלים, ואת יודעת שאת הרבה יותר ממספר מעפן על צג המשקל (תגידי, אי אפשר להישקל שם עם הגב למשקל? אני לא זוכרת כבר איך זה היה). תחזיקי מעמד, לדעתי את החלק הקשה כבר עברת והוא מאחורייך.
 

חורה

New member
תנסי לחשוב על זה

כעוד שבוע שעבר בדרך להחלמה המסע לאט לאט נגמר שיהיה בהצלחה
 
עוד כח, עוד שפיות, עוד בריאות

עוד אוויר לנשימה לגוף שלך המורעב המוזנח והאומלל, עוד אנרגיה למח, עוד יציבות לנפש שלך המורעבת והפצועה. אני רוצה בשבילך את כל אלו מאוד. ומקווה שתצליחי להשיג אותם, מדי שבוע, למרות הקושי העצום. שלמרות שעכשיו זה כמו סיוט אחד גדול, את תזכרי מה המטרה ולאן את הולכת. שולחת כוחות .
 
תודה לכולכן.. אולי ט'

אני בבית עכשיו. "חופשת שבת". מתה להיות כבר חזרה שם. לא יכולה לסבול את המתח שיש בבית הזה. אמא לא פה, אבא כועס על אחי בעוצמה לא הגיונית. ארוחת הערב עברה בשתיקה. ממש דממת מוות... משפחה עאלק. חייבת כבר לצאת מהבית הזה. לא מצמצמת. גם כדי להוכיח להם שם, כדי ש"יקדמו" אותי, וגם כי אני רוצה את זה בשביל עצמי. כי אני לא רוצה לחזור לעוד אשפוז, וכאן זו ההזדמנות שלי להתאמן.
 
למעלה