הבעיות שלי עם שון ובל...
1.
זמן המסך הרב וחוסר ההתקדמות.שון ובל הופיעו בימי חיינו בשנת 1999,והיום,כשנה וחצי לאחר מכן..
כלום.המון רגעים שהיו יכולים להוות נק' מפנה ביחסים בינהם לא נוצלו,ולא הייתה התקדמות בכלל בעלילה שלהם שכללה בעיקר ריקוד בשנה ובין לבין ה"אנחנו רק ידידים"/בדיחות שיער/קנאה לא מובנת.ועדיין-הם הופיעו מלא פעמים.כמו רומן-
הם שם.הרי בשנים האלה לא הייתה להם עלילה משל עצמם,והם כל הזמן נדבקו לעלילות של האחרים 2.
הדרישה של ימ"ח שנאהב אותם.אני מרגיש בסצינות איתם כאילו יש כתובית על המסך שמודיעה לי שזהו הסופר קאפל החדש של ימי חיינו,ואני צריך לאהוב אותם בין אם זה נראה לי או לא.בתחילת דרכם השוו אותם להופ ובו-
אבל הם ממש לא.זה שהם ילדים של 2 זוגות פופולריים לא אומר שחייבים
בכוח לשדך בינהם,ובכוח לשים אותם בסצינות שנראות מאולצות(שון נוגע לבל בשיער והיא מתרגשת),סצינות ש
זוגות אחרים יכולים לגרום להם לעבוד 3.
חוסר עומק בדמויות-בעיה שקשורה לכל הטינס.כולן הן דמות שטוחות עם מאפיין אחד.בל היא הדמות המושלמת,שלעולם לא תוכל לעשות משהו רע,ואפילו אם היא עושה משהו רע(כמו להתנהג מגעיל למימי בהכתרה) אנחנו אמורים לרחם עליה.אותו דבר בנוגע לשון.הרי שון טעה כשהתערב עם פיליפ-אבל בקושי הזכירו את זה והעבירו את כל הפוקוס על פיליפ הרשע והמרושע,שחס וחלילה לא נשכח ששון ובל הם
המושלמים.ב1999 שון ובל עבדו בגלל שהם לא היו מושלמים,בל שמה עין על ברנדון,לשון הייתה גישה..אבל מהר מאוד זה נעלם וקיבלנו את מר וגברת מושלמת ללא הפסקה.אז בנתיים יש לנו את המושלמת,את המושלם,את הספורטאי האובססי,את המוזרה,את הכלבה,את השמנה,את החנון,את הבריון,את הכלבה והחברה חסרת הבטחון העצמי של המושלמת.זה לא עובד.כשסמי הייתה צעירה היא לא הייתה מושלמת,היא הייתה דמות מורכבת עם המון סיבות למה שהיא.ואם היא הייתה חד מימדית ודמות שטוחה כמו שהצעירים היום,אז היא לא הייתה עובדת.ואפילו דמויות שהיו פעם מורכבות,כמו קלואי,הפכו להיות דמויות שטוחות ונהרסו.מימי,דמות שאם יפתחו אותה יכולה להיות דמות מעולה עם שחקנית מעולה,פשוט נשארת כסיידקיק לשון ובל,או דמות כמו פיליפ שמגולמת על ידי שחקן מעולה נהרסת
4.
חוסר כימיה.אני לא רואה את זה.אני לא רואה שום כימיה בין ג'ייסון לקירסטן,מה גם שכשרון המשחק של קירסטן לא ממש הרשים אותי עד היום