שולחנות התלמידים

BlueBeIl

New member
שולחנות התלמידים

התמלאו אט אט, כשתלמידי השנה הראשונה שנתמיינו כבר התיישבו לידם. כוכב הצפון התיישבה ליד תלמידה שכמוה רק התמיינה, סמוך לשולחן בית "מים". "שלום," פנתה אליה הילדה, עיניה הירוקות מנצנצות בידידות, "אני כליל החורש. מי את?" "אני כוכב," היא אמרה וסילקה את שערה השחור מעיניה כדי לתפוס מבט טוב יותר של השולחן. על המפה שזהרה בצבע כחול עמוק נצצו כלי כסף מעוצבים. מפיות עם סמל בית ספר יחד עם סמל הבית שכבו לצד הצלחות העגולות. מולה ישבו כמה תלמידות שנה שישית, והיא שמעה חלק משיחתן. "שמעתי שיוסי פלולה מלמד אותנו שיקויים השנה..." אמרה תלמידה בלונדינית, עם מראה רוסי. "אוי לא, הפדופיל הזה?" ענתה לה חברתה חומת השיער. "לא מוריד ממנו את הידיים במשך כל השיעור..." בו ברגע התיישב לידה לייל, מבט משונה על פניו. "גם אתה במים?" היא שאלה אותו בשמחה. היא מאוד לא רצתה להיות בבית לבד עם ילדים זרים שהיא לא מכירה. "כן..." ענה לי לייל, "אני חושב לפחות." דבריו נשמעו מאוד מוזרים, אבל היא לא שאלה אותו למה הוא התכוון, כי באותו רגע החלו מגשים מלאי מאכלים להתעופף באוויר מסביבם, ללא כל מלצרים נראים לעין.
 

ayana

New member
ליילרצה לדבר על ה"מיון" שלו

אם מישהו, הוא הרגיש נורא ולא היה לו תאבון "אז......מה החתול אמר לך ?" הוא שאל את כוכב והביט לעיניה , היא יכלה לראות שהוא מוטרד לפי עינו האפורות והגדולוץת...
 

BlueBeIl

New member
"אהם..." ענתה כוכב בחשש

"זה היה קצת מוזר... הוא אמר שאני מתאימה לאדמה אבל שאני עומדת להשתנות, ובגלל זה הוא שם אותי במים... כנראה הוא חושב שבסופו של דבר אני אקבל את האופי של מים... "אבל מה איתך?" היא הפנתה את השאלה חזרה אליו, "היה משהו לא בסדר עם המיון שלך?"
 

ayana

New member
"אאאאא"

"האמת שלא משהו" לייל סיפר לה בידיוק מה אמר לו החתול וחיכה בחשש לתגובתה. תמיד לייל היה לבד, לא שהיתה לא איזה בעיה , הוא נראה טוב מאוד והיה חביב ונחמד אבל תמיד היה שונה אכשהו ובגלל זה מעולם לא היה לא חבר קרוב, ועל חברה, בת זוג, בלל אין מה לדבר..........
 

BlueBeIl

New member
"הוא ידבר עם המנהלת?"

אמרה כוכב בקול קצת לחוץ, "אתה חושב שיש בך משהו לא בסדר...?"
 

ayana

New member
"אה.."

"אני לא יודע, תמיד הייתי ´שונה´..." לייל אמר בשקט "את חושבת שהמנהלת הזו תעשה משהו?"
 

BlueBeIl

New member
"לא, לא נראה לי"

ענתה כוכב. "המנהלת דווקא נראית לי די נחמדה... אל תדאג," היא הוסיפה, מודעת למבט עיניו המוטרד. "אני בטוחה שהכל יסתדר כבר." היא הבינה את הרגשתו. גם היא אף פעם לא השתלבה בחברה בה נמצאה. היא התלבשה כמו כולם, דברה כמו כולם, ולא היה שום דבר לא בסדר בהופעתה החיצונית, ולמרות כל זאת אף פעם לא הייתה לה יותר מחברה טובה אחת.
 
בינתיים, יער וחורש

הלכו להן באולם. "בואי, נלך לשולחן אש. אני רוצה לראות את אפר. "או.קיי." אמרה יער והן הלכו לעבר שולחן אש. "איי!" קראה לפתע חורש, מצטמררת. רוח רפאים עבר דרכה. "אויש." היא שפשפה גופה בחום. בינתיים הרוח התקרבה אליהם. "שלום." אמרה הרוח. עיניה סקרו את כל גופה של חורש ויער, עד שלבסוף נעצרו בבחינה על שעון היד של יער, שהיה קשור על ידה. "יש לך רצועת נקניק די יפה שם." היא אמרה, התקרבה מאוד לעבר יער והתבוננה בשעון מקרוב. "מסוג קבנוס?" שתי הבנות נבהלו מעט וצעדו צעד אחורה. הרוח חייכה.
 

BlueBeIl

New member
מל"ד: של מי היא הרוח?

אם היא לא שייכת לאף אחד אני יכולה לשחק אותה.
 
הילד הרזה שמויין לאש

(מה יש לי נגד השימוש בשם שלו?) לא אכל הרבה וכשהגיעו שני הבנות שנבהלו מהרוח של בית אש שמח שיש משהו מעניין להסתקל עליו. הוא כבר שמע על הרוח של בית אש ומת לדבר איתה ולשאול את מה שאף אחד לא ענה לו כששאל עליה אבל הוא לא ידע איך לפתוח שיחה ולהגיד "שלום קוראים לי אלון" נראה לו קצת מטופש אז הוא המשיך לאכול לעט וגם הקשיב לשיחה שקיווה שלא תהפוך לשיחה על שעונים.
 

אודין

New member
"שלום", אמרה יער לרוח, מעט במבוכה.

"למה בדיוק התכוונת במה שאמרת?". אז כבר העדיפה להסתלק משם. "אנחנו בדרך לשולחן אש. תוכלי לתת לנו לעבור?" הרוח של בית אש אמנם נראתה מאיימת, אבל הרחק מעל ריחפה רוח שנראתה משונה עוד יותר. יער חששה לרגע, אך אז חייכה חיוך רחב. יש כאן כל כך הרבה דברים לחקור וללמוד - לא יהיה רגע משעמם. לאפידארי, שאולי קוראת מחשבות, המורים המשונים ורוחות הרפאים... היא התבוננה סביבה בחיוך, כאילו ראתה את הדברים באור חדש.
 

אודין

New member
(השעה בבית הספר היא שתיים בצהריים)

"הפרוייקט שלי", לחשה ברקן לאפר. אז סובבה את השרביט סביב שתיהן ומלמלה "אפיזדרה". "כל מי שיישמע אותנו יחשוב שאנחנו מדברות על נושאים אחרים", צחקקה. "התחלתי בחיפוש בספרים. במאה ה-16 ניסו כמה קוסמים ליצור כישוף ריחוף, אבל הם סירבו לקרוא את המחקרים אחד של השני, ולאחר כמה נסיונות כושלים הומצא המטאטא המעופף והעניין בנושא הופסק. התחלתי להרכיב חלקים מהלחשים שלהם, מצליבה מידע, והגעתי למבוי סתום. ניסיתי משהו שעזר לי פעם בפתרון חידה- לחשוב על כל מה שחשבתי פעם בנוגע לתעופה, מקווה להיזכר במשהו מועיל. כך נזכרתי לפתע שבגיל ארבע, כששמעתי את הפתגם "אין דבר שעומד בפני הרצון", ניסיתי לקפוץ מכיסא ולרצות לעוף. פתאום הכול התחבר לי. כשמדקלמים את הלחש, צריך לחשוב שמתרוממים מהקרקע. פשוט מאוד, אחרי שמתרגלים את זה ב-"אני במכשף"... אבל עדיין, הכישוף לא פעל. את ההמשך קשה לי להסביר גם לעצמי. באחד הימים התיישבתי, וניסיתי לדקלם את הלחש שהשגתי. התחלתי לדמיין את בראשי את התחושה הנכונה, ופתאום הבנתי שזה לא מתאים. אין כל קשר בין המחשבות למילות הכישוף. החלתי לשנות אותן, להחליף אותן, לשנות אותיות. כמקום לכתוב את השינויים, כמו שתמיד עשיתי, הוספתי אותם תוך כדי הדקלום. הרעיון היה, בעצם, לתאר במילים ובמחשבות את הריחוף, תוך התבססות על הידע הקודם. וזה עבד." עיניה נצצו. "מאז לא שכחתי את מילות הלחש, למרות שלא השארתי להן כל תיעוד." "אנאפיזד". הלחש שהטילה בתחילה הוסר. חורש ותלמידת שנה ראשונה נוספת נתקלו בלהב כשהתקרבו לשולחן. אפר אמרה שברקן דבר מה בנוגע לשיחה ביניהן(קלואי, את אמורה להגיד מה זה), ושתיהן קמו כדי לאפשר לאחותה של אפר לעבור.
 
אפר שרקה בהתפעלות.

"אני כבר אספר לך על שלי אחר כך, ועל עוד כמה קסמים פשוטים שגיליתי בדרך." היא אמרה, אבל כל מה שחורש ויער שמעו היה: "נו טוב. את יודעת שדת´ די קשוחה." ואפר וברקן פנו אל יער וחורש. "היי!!!" אמרה אפר בחיוך לאחותה, וגם ברקן נופפה בידה. ברקן וחורש מכירות, משום שבתור החברה הכי טובה של אפר, ברקן וחורש נפגשו די הרבה. "אני רואה שלהב הטרידה אתכם?" היא חייכה. "אמרה משהו על: רצועת נקניק מהממת על ידך?" חורש ויער הנהנו. "היא אמרה שיש לה על היד רצועת נקניק מסוג קבנוס." ברקן ואפר חייכו. "היא התכוונה להגיד שהשעון שלך יפה." היא אמרה ליער, מתבוננת בשעונה הכסוף של יער. "מסוג קבנוס? היא התכוונה שהוא מוכסף." אפר שינתה נושא. "שלום." היא אמרה ליער. "מי את?"
 

אודין

New member
"אני?", ענתה יער.

"פגשתי את חורש באוטובוס, והתמיינתי גם אני למים. אני מיישוב קטן בצפון. מאיפה את?" "תל אביב", ענתה ברקן. "את לא ממשפחת קוסמים, נכון?" "איך ידעת?", יער הופתעה. באסוציאציה מוזרה, עלתה בראשה השמועה על לאפידארי. "פשוט מאוד". ברקן ענתה בחיוך. "בשעונים של קוסמים יש אפשרות לראות את השעה בכל מקום שרוצים בעולם." היא הפנתה קדימה את ידה השמאלית, ועל שעונה יכלה יער לראות כפתור נוסף, על הרצועה. ברקן יידעה שתלמידים חדשים, בעיקר ילדי מוגלגים, לא יודעים כמעט כלום על בית הספר ומתביישים לשאול. לה לא היה אכפת לעזור להם, וחוץ מזה, הם זכרו אותה אחרי זה לטובה. "מה את יודעת על המורים?", שאלה. "מסתובבות כמה שמועות מאוד משונות בקומות האוטובוס של תלמידי שנה ראשונה." "שמעתי כמה דברים", ענתה יער, משתדלת לא להשמע נלהבת מדי. "תוכלי לספר לי קצת? אני מכירה בשמות רק את לאפידארי, היוליהי ודת´." "בסדר", ברקן השיבה. "אספר לך עליהן, וגם קצת על השאר. אני חושבת שאפר תרצה לספר לך על מורתה האהובה לשיקויים..."
 
אפר הביטה על יער

ועל אחותה. "איי." אמרה אפר. "חיי מוגלוגים." היא הביטה ביער (אך לא במבט של האשמה). "כל כך הרבה ללמד." היא חייכה. "אגב," הוסיפה אפר. "כדאי שתיזהרו מהרוחות פה. חלקן ממש משוגעות, כמו רוח בית נשמה. אה ורוח בית אש מדברת מטפורה בלבד." ברקן ואפר צחקקו. "אני וחורש גם כן מהצפון. ממש קרוב לחרמון. מהבית שלנו אפשר ללכת ברגל ומגיעים תוך פחות מארבעים דקות לחרמון. אבל בדרך כלל את החופשה אני לא מבלה בבית."
 

אודין

New member
לפתע מגשים כסופים ריחפו לכיוון

השולחן. "קינוח!", קראה ברקן והתיישבה. "כדאי שתחזרו לשולחן שלכן. עוד מעט תסתיים הארוחה." "רק שאלה אחת", אמרה יער. "דיברת על שמועות, ו... גם אני שמעתי איזו שמועה. על לאפידארי." היא השתתקה. "היא מסוגלת לקרוא מחשבות?" להפתעתה של יער, ברקן הרצינה. "אם מישהו מהמורים מסוגל לכך, זו לאפידארי", לחשה. "עם זאת, יש לה דרכים אחרות... אף פעם אי אפשר להיות בטוחים...". מגש כסוף עם עוגת קקאו עגולה ריחף ליד יער וחורש. הן צפו בו בערגה, נפרדו לשלום מברקן ואפר ועקבו אחרי המגש אל שולחנן.
 

בואר

New member
סביון ישבה בשולחן אדמה, היא לא...

היתה מסוגלת לאכול דבר. היא ציפתה לחבילה שתגיע מהוריה אך חיכתה לשוא
 

BlueBeIl

New member
מה קרה?

לא הייתי יומיים ואף אחד לא המשיך את המשחק?
 
למעלה