השותף הסמוי
New member
שוטטות (החלק הראשון.)
אז הרגשתי ממוצה בארץ, לא יכולתי יותר משהו בתוכי דרש שינוי ! וכל יום המועקה נעשתה כבדה יותר ויותר. עד שיום אחד גמלה החלטה בליבי..... אני עוזב ! כל שנשאר לי להחליט הוא, לאן בעצם אני עוזב? לא ממש היה אכפת לי,כי כל מקום נראה לי כהתקדמות לעומת המקום שבו הרגשתי תקוע, אז החלטתי לנסות את מזלי בארצות הברית של אמריקה! אני זוכר את המבט של פקיד ההגירה בשדה התעופה כאילו זה היה אתמול, היה לו מן מבט כזה בוחן מלווה בחצי חיוך, שלדעתי היה נראה כמו "זה בסדר-אני יודע, רק תהיה חכם" (אבל אולי אני טועה, קריאת מחשבות זהו תחום שעוד לא עסקתי בו) כשהתיק גב צמוד אלי, ותוך כדי גרירת המזוודה הדלה שהבאתי איתי מהארץ , התחלתי לטייל בניו יורק, וההרגשה הייתה כל כך חדשה וזרה לי, אך יחד עם זאת כל כך טובה עד שנתנה לי להאמין שאני מסוגל להצליח! אנשים היו מאד חביבים אלי, וזה דבר שהופתעתי לטובה ממנו (כי אני לא יודע למה, תמיד הייתה בי המחשבה שהאנשים בניו יורק נורא קרירים) ועוד באותו היום,באיזה פלאפליה בברוקלין, הכרתי חברה חדשה ! היא ישבה שם בפינה, זוהרת כולה, ולפי היכרותה עם מכין הפלאפל, הבנתי שהיא מהאזור. נגשתי אליה, דיברנו, צחקנו והיה ממש נחמד כשהיא הבינה שהגעתי רק כמה שעות לפני כן היא חייכה ואמרה לי "אז אני מבינה שאני החברה הראשונה שלך בארה"ב" חייכתי והרגשתי שהנה, דברים מסתדרים. היא עזרה לי לבחור מוטל נחמד להתנחל בו (הגעתי לארה"ב בלי מושג לאן אני הולך)ובערב קבענו להפגש לסרט במידה ואני לא אהיה עייף. ***הייתי עייף**** כעבור מספר ימים, מצאתי לי עבודה נחמדה,ודברים הסתדרו, הבחורה הפכה לחברה, המוטל הוחלף בדירה, ואני? התחלתי לחשוב, כשהיה לי את אותם הדברים בארץ,לא היה לי טוב. כשיש לי אותם הדברים במדינה זרה-ממש טוב לי, פה אף אחד לא חייב לי כלום, פה אם אני אפול אף אחד לא ידאג לי, אבל פה אני רוצה להיות. מוזר לא?
אז הרגשתי ממוצה בארץ, לא יכולתי יותר משהו בתוכי דרש שינוי ! וכל יום המועקה נעשתה כבדה יותר ויותר. עד שיום אחד גמלה החלטה בליבי..... אני עוזב ! כל שנשאר לי להחליט הוא, לאן בעצם אני עוזב? לא ממש היה אכפת לי,כי כל מקום נראה לי כהתקדמות לעומת המקום שבו הרגשתי תקוע, אז החלטתי לנסות את מזלי בארצות הברית של אמריקה! אני זוכר את המבט של פקיד ההגירה בשדה התעופה כאילו זה היה אתמול, היה לו מן מבט כזה בוחן מלווה בחצי חיוך, שלדעתי היה נראה כמו "זה בסדר-אני יודע, רק תהיה חכם" (אבל אולי אני טועה, קריאת מחשבות זהו תחום שעוד לא עסקתי בו) כשהתיק גב צמוד אלי, ותוך כדי גרירת המזוודה הדלה שהבאתי איתי מהארץ , התחלתי לטייל בניו יורק, וההרגשה הייתה כל כך חדשה וזרה לי, אך יחד עם זאת כל כך טובה עד שנתנה לי להאמין שאני מסוגל להצליח! אנשים היו מאד חביבים אלי, וזה דבר שהופתעתי לטובה ממנו (כי אני לא יודע למה, תמיד הייתה בי המחשבה שהאנשים בניו יורק נורא קרירים) ועוד באותו היום,באיזה פלאפליה בברוקלין, הכרתי חברה חדשה ! היא ישבה שם בפינה, זוהרת כולה, ולפי היכרותה עם מכין הפלאפל, הבנתי שהיא מהאזור. נגשתי אליה, דיברנו, צחקנו והיה ממש נחמד כשהיא הבינה שהגעתי רק כמה שעות לפני כן היא חייכה ואמרה לי "אז אני מבינה שאני החברה הראשונה שלך בארה"ב" חייכתי והרגשתי שהנה, דברים מסתדרים. היא עזרה לי לבחור מוטל נחמד להתנחל בו (הגעתי לארה"ב בלי מושג לאן אני הולך)ובערב קבענו להפגש לסרט במידה ואני לא אהיה עייף. ***הייתי עייף**** כעבור מספר ימים, מצאתי לי עבודה נחמדה,ודברים הסתדרו, הבחורה הפכה לחברה, המוטל הוחלף בדירה, ואני? התחלתי לחשוב, כשהיה לי את אותם הדברים בארץ,לא היה לי טוב. כשיש לי אותם הדברים במדינה זרה-ממש טוב לי, פה אף אחד לא חייב לי כלום, פה אם אני אפול אף אחד לא ידאג לי, אבל פה אני רוצה להיות. מוזר לא?
