מבחינת העולם - נכון
מבחינת אמא שלו - לא מסכימה.
היא החליטה "להמר" על להקשיב לו ולעודד אותו לעסוק במה שמעניין אותו כשכל הסמכויות מסביב אמרו לה שהוא לעולם לא ידבר וכדאי שתהיה לה ירושה שמספיקה בשביל לסעוד אותו אחרי שתמות.
אני בטוחה שהיא לא חשבה או ידעה שהוא מסוגל להגיע למקומות האלו כשנתנה לו לשחק עם זכוכיות מגדלת.
בעיני הגישה שלה מעוררת השראה, זה לא שהיה מישהו בעולם חוץ מהאינטואיציה שלה שעודד אותה לעשות את זה. כולם התנגדו - המטפלים, בעלה.
אבל נראה לי ברור מאליו שאוטיסט שמסוגל לעשות משהו שגם אפשר לכמת ולהציג וגם הוא עושה בצורה מבריקה יותר, יזכה להמון תשומת לב.
את זה הרי אפשר לצלם. בדיוק כמו מישהו שהוא גאון מוסיקלית, יפה להפליא וכו'. למרות שכל הילדים (אוטיסטים ונ"טים גם יחד) מופלאים, את תשומת הלב ההמונית גורפים אלה שיודעים לעשות משהו שמצטלם.
לי אישית לא אכפת אם הילד שלי יפגין גאונות במשהו שימושי או לא (כלומר לא גאונות או לא שימושי). אכפת לי שימצא את הדבר שלו שגורם לו אושר ויוכל לעסוק בזה. בינתיים, כמו שכתבתי, הוא לא מגלה ענין מיוחד במשהו מסוים. לפחות לא כזה שאני מבחינה בו.