שוב שלום...

[compressed]

שוב שלום...

כתבתי פה לפני כמה שבועות מכתב לאמא שלי... אז למי שזוכר ולמי שהגיב... אני חייבת להבהיר את עצמי... אלה לא חיכוחים רגילים שבין הורים לילדיהם כפי שאחד מאיתכם רשם. אני פשוט לא אוהבת את האופי של אמא שלי. אמא שלי ואני כמעט ולא רבות. אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הריבים\ויכוחים שהיו לנו. אני פשוט לא רוצה להכנס איתה למצב כזה של ריב, אז לרוב כשהיא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת, אני פשוט שותקת, מהנהנת ומחייכת. הקטע הוא שהיא אפילו לא יודעת שהיא מעליבה\מעצבנת\פוגעת\לא מעניינת. יכול להיות שזה באשמתי. אמא שלי היא האדם שמכיר אותי הכי פחות. היא ממש לא מכירה את האופי האמיתי שלי ואף פעם לא הייתה לנו שיחה כזאת מלב אל לב כמו שרוב האמהות והבנות עושות. יש לי מין חומה כזאת שאני מעמידה לפניי ואני לא נותנת לה לראות מה יש מעבר. במשך תקופה ארוכה זה היה ככה גם עם החברים שלי, אבל בשבילם ובשביל השפיות שלי, הצלחתי להוריד קצת מגובה החומה. אמא שלי אוהבת אותי מאוד. את זה אני יודעת. אני לא אוהבת אותה. אכפת לי ממנה - כן. אבל לא ברמה של לקרוא לזה אהבה. קרה לכם פעם שהיה לכם אכפת ממישהו שאתם שונאים? איזה אבסורד...

 

[אנושית~]

היי לך

ניבטוחה שת,לא שונאת אותה..אולי ת,כועסת שאתן לא משדרות על אותו גל מציעה לך לתפוס איתה שיחה שקטה ולהגיד לה כל מה שמפריע לך זה יפקח לשתיכן ת,עינים ..ויקרב אותכן אחת לשנייה . בהצלחה

 

[ק 1]

אם אכפת לך...

אז את לא שונאת אותה. גם אני פעם הייתי בקטע דומה אם אמא שלי. התחבאתי מאחורי חומה של כעסים ושקרים לבנים. ברגע שהתחלתי לומר לה את האמת כפי שאני תופסת אותה- כל מערכת היחסים בינינו השתנתה. היום- אמא שלי היא אחת החברות הכי טובות שלי. אני מקווה בשבילך שתוכלי להגיע למצב דומה עם אמך. החכמה היא לדבר ולא לברוח מהמציאות במעטה של סלחנות ו/או אדישות. אני הייתי זו שכתבתי את הערתי לגבי חיכוכים עם הורים. תאמיני לי- אני רואה את החברה הכי טובה שלי שאיבדה את אמא שלה לפני שבוע וחצי- את האבל והכעס שיוצאים ממנה החוצה ופתאום... גם מה שמפריע לי אצל אמא שלי כבר לא מפריע באמת. אמנם מול המוות כל דבר מתגמד אבל לפעמים- הוא גם יכול לשמש לנו ראי במובן של גודל הפרופרוציה בה אנחנו לוקחים דברים מסויימים. תזכרי ש"אמא יש רק אחת"- מעבר לקלישאה יש המון אמת באמירה הזאת. נצלי את הזמן כדי להכיר את אמך- לא בכדי להרחיק אותה. כל טוב.

 

[חופפה לנצח]

היי, שמעי

חבל לשמוע שזה ככה, זאת אמא שלך, היא תהיה שם כשתצטרכי אותה, וגם כשלא. אני מציע לך לתפוס איתה שיחה, להוציא את כל מה שיש לך בלב, ולפי התגובה שלה אחרי שהיא תדע מה את מרגישה תוכלי לשפוט אותה.