שוב קצת צרות

[נורית כחולה]

שוב קצת צרות

שלום לכולם. היו לנו כמה שבועות עם שקט יחסי ואתמל.... בני בן הכמעט 10 מאובחן כ-ADHD ומטופל ברטלין. למרות שעדיין לא מצאנו את הכדור והמינון המתאימים, רוב הזמן מבחינת הלימודים המצב סביר עם עליות וירידות. הבעיה השניה היא חברתית. מצבו החברתי הדרדר מאד ובסביבות ינואר העברנו אותו לכיתה המקבילה. המעבר לא פתר את הבעיה אבל לפחות לא התעללו בו כמו בכיתה הקודמת. יש לו כמה חברים, דחויים כמוהו, אבל אנחנו מודים עליהם יום יום. אתמל גילינו שאחת מבנות הכיתה, "מלכת הכיתה" שגרה מולנו, עורכת מסיבת יום הולדת. כל ילדי הכיתה הוזמנו ואף מספר ילדים מהכיתה המקבילה. מיותר לציין שבני לא הוזמן. למרבה המזל, הוא קבע אחה"צ להפגש עם ילד אחר, שלא מהכיתה, כך שלא נאלץ לשבת בבית ולשמוע את קולות המסיבה והילדים. אבל גם ככה, כשיצאתי להסיע אותו לאותו חבר ראיתי כמה הוא מכווץ ונבוך. הוא לא מדבר על זה אבל ברור שהוא נעלב. קצת מביך לספר, אבל אני ישבתי בחוץ (אחרי שהוא הלך), שמעתי את הקולות ודמעתי. אני לא יודעת מה לעשות, האם צריך לדבר איתו על זה או פשוט "לתת לזה לעבור"? האם להגיד משהו להורי הילדה (שהם מיודדים איתנו ותמיד נחמדים מאד לבני) - אנו גרים בישוב קהילתי קטן. אולי צריך לידע את המחנכת שמדברת כל הזמן על גיבוש חברתי של הכיתה? יש למישהו רעיון?

 

[שרון י ע ל]

לדעתי יש לדבר איתו, להזדהות איתו

(לא יזיק לספר לו שזה מזכיר לך איך פעם...והרי אין מצב שמישהן לא עבר חוויה כזו. לדעתי, אם אכן כל ילדי הכיתה הוזמנו, יש מקום להגיב - ושהמחנכת תעבוד על גיבוש ולא רק תדבר על זה. יש להרשות מצב שילד מזמין מספר ילדים בלבד לאירוע, אבל אין להרשות מצב בו כולם חוץ מאחד או שניים מוזמנים. ו- בעיקר, יש לעבוד על הנושא החברתי: לבדוק איפה הקשיים ולתרגל איתו - אם מדובר בצורת יצירת הקשר שלו, הפנייה, הדיבור, להבין מה קורה ולנסות לעזור בזה. אולי אפילו ללכת לקבוצה שעובדת על המיומנויות האלה.

 

[עדו בן צבי]

נו, ועוד אומרים לנו שחשוב לשלוח

ילדים לבתי ספר גם אם יש דרכים יעילות יותר ללמוד מאשר לשבת בכיתה עם 40 וכמה תלמידים שמהכנה המשותף היחיד שלהם הוא הגיל, בגלל שזה חשוב מהבחינה החברתית. זה החינוך החברתי - ערכי שמקבלים ילדכם בבית הספר. הם לומדים להיות אכזריים כמו תרנגולות ותמיד לנקר למוות את החלש ולתת לכולם להרגיש מנודים. אני אומר ילדכם כי הבנים שלי לא לומדים במקומות כאלה.

 

[שלושים ומשהו1]

עדו, אני חייבת לשאול אותך שאלה

ובאמת לא מתוך מטרה לריב אלא להבין. מדוע חשבת שהודעה מהסוג שכתבת תעזור לשואלת? אני מאוד בעד חינוך ביתי אבל אני מוצאת שהודעות מהסוג שלך מחטיאות את המטרה ועושות יותר נזק מתועלת.

 

[עדו בן צבי]

איזה נזק? מה רע בהשמעה של דיעה לא

מקובלת? אגב, לא כל מה שאינו בית ספר ממלכתי הוא חינוך ביתי.

 

[שלושים ומשהו1]

לא הבנתי מדבריך האם ממש כל

ילדי הכיתה חוץ מבנך הוזמנו, או שהוזמנו רק חלק (ואפילו רוב) וחלק לא הוזמנו. כי אם כל הילדים חוץ מבנך הוזמנו, לדעתי יש מקום לדבר עם המורה, אי אפשר להחרים רק ילד אחד. אבל אם הילדה הזמינה רק חלק מהילדים אין לדעתי מה לערב את המחנכת. אני לא יודעת עד כמה לדבר עם ההורים של הילדה יעזור כי הרי היומולדת כבר היה ואין הרבה איך לתקן את המצב עכשיו. לבי איתך ועם בנך. אני זוכרת עד כמה בתי(לא ADHD) נעלבה כשהחברה שלה הזמינה חברות אחרות למסיבה ולא אותה. היום היא שוב חברה עם אותה ילדה אבל אצלי הכאב לא נשכח.

 

[סוף עונה]

ומה עם

מסיבה שהוא יעשה ויקרא לה נגידדדדדד "מסיבה לכבוד הקיץ" ויזמין את כל החברים שלו מהכיתה, כי כמו שאומרים "אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד" ואז גם הוא ירגיש כמו כולם, גם אם לא יגיעו כולם. לעשות את המסיבה עם נושא, ושהוא ייחצן אותה כדי לעשות חשק למתנדנדים בענין.

 

[נורית כחולה]

ראשית תודה (-:

תודה על התגובות. אני לא יכולה להגיד בוודאות שכולם הוזמנו (לא הייתי נוכחת כשחילקו את ההזמנות) אבל על פי מספר הילדים שהיו שם ואני גם מכירה אותם (כפי שציינתי - ישוב קטן) אני בטוחה שלפחות 95% מילדי הכיתה היו שם + תוספת של ילדים מהכיתה המקבילה. לגבי האפשרות לעשות בעצמנו מסיבה, ניסינו את זה כבר וזה היה אסון. הבנות פשוט החרימו ולא הגיעו ומבין הבנים באו ארבעה (מתוך כיתה של שלושים תלמידים). אני לא חושבת שכדאי לחזור על זה. נראה לי שצדק מי שאמר שצריך לדבר איתו על זה. קצת חששתי לעשות את זה "בזמן אמת" כי לא הייתי בטוחה שאוכל לשלוט בעצמי ולא רציתי להוסיף לו עוד משלי. גם לגבי המחנכת, אני מתכוונת לידע אותה. אני כל כך מחכה שהזמן יעבור, והוא יגיע לחטיבת הביניים (שזה בבית ספר אזורי). אני מקווה שאז יהיה יותר קל (יש רק שנתיים....). אגב, אנחנו מתחילים איתו השבוע בעבודה עם מטפל התנהגותי שיעבוד איתו על סיטואציות חברתיות. ברור לי שגם הוא "מושך אש" ופחות אטרקטיבי מאחרים גם בגלל התנהגותו שלו. רק שהיום, יש לי הרגשה שלגבי הילדים האלה, שגדלו איתו הוא כבר די "שרוף" חברתית. וחבל.

 

[נורית כחולה]

לגבי הצעת עריכת המסיבה - סוף עונה

קראתי שוב את תגובתך ואני מבינה שהתכוונת לא למסיבה של כל הכיתה אלא רק של חברים שלו. אז כאלה אנחנו עושים (בלי פרסומת וצלצולים). הם מעדיפים "מסיבת פיג'מות" והוא עושה הרבה כאלה - פעם בחודש, חודש וחצי. זה אמנם ניג'וס לא קטן אבל מאחר וחשוב לנו שיחווה גם מצבים חברתיים נעימים וחיוביים אנחנו מעודדים אותו.

 

[DrEx]

תאמיני לי הכי טוב בלי חברים

בסוף כולם הולכים ואתה נשאר לבד.. כמה שיש יותר חברים יותר צרות.. תראי לאן אני הגעתי

מתחילת החטיבה כל אחד מוצא את החברים שלו...

 

[05 מיכל]

הכי טוב שתהיה אפשרות בחירה

כלומר, אם רוצים - יהיו חברים, ואם לא רוצים - אז לא. אבל אם אין חברים כי מתקשים להסתדר בחברה, זה לא מצב בריא, וזה לא שאין לו חברים כי הוא לא רוצה. לפעמים אדם שאין לא משכנע את עצמו זהוא לא רוצה כדי לא להרגיש את הכאב. זה לא מצב בריא. המצב הבריא הוא שאדם יודע יפה להסתדר בחברה, ואז הוא בוחר אם הוא רוצה או לא. דר' EX, לאן החברים הביאו אותך? ומה היה היום באבחון? (זה היה היום, לא?)

 

[DrEx]

לכל מיני שטויות..

סיגריות אלכוהול בריחות מהבית בנות לא ממש שמורות... והאיבחון מחר היום יותר מפחיד רופא שיניים

אבל מחר זה רק טובה

 

[05 מיכל]

בהצלחה!

"הצלחה" באבחון או בטובה, הכוונה שהבדיקה תתן מידע שיעזור לך ויקדם אותך. ואל תשכח לעדכן אותנו!

 

[סוף עונה]

לא, נהפוך הוא

דוקא הצעתי לכל הכיתה ובמחשבה שניה אחרי שקראתי את מה שכתבת, כדאי לעשות איתו שיחה בענין לבוא אליו בגישה של "נכון שההיא עשתה מסיבה ולא הוזמנת אליה, אבל זה אולי בגלל שהיא לא בוגרת מספיק כדי להבין שאם מזמינים,אז מזמינים את כולם, נכון שהיא לא חייבת, אבל אם היתה ילדה חברותית, גם אתה ושאר הלא מוזמנים היו מוזמנים על ידה" על דגש שיש אנשים כאלה ויש כאלה, ושהוא לא צריך לכעוס על אף אחד, אלא פשוט להבין שלא כולם חושבים אותו הדבר וזאת זכותם, ושמותר לו לכעוס או להעלב מזה, זה ממש בסדר, אבל להבין גם שהוא יכול לעשות דברים לא פחות כייפים בזמן הזה.

 

[ronenscha]

דחיה

בתור מי שהיה במצב של בנך - וגרוע מכך , ועדיין נמצא בו לעתים, אני ממש מבין את הבעיה. אבל זה מאוד מסובך כי זה מורכב ממך, מהבן, מהכיתה והמחנכת. יתכן ששיחה עם המחנכת יכולה לעזור. יתכן שעבודה עם חונך יכולה לעזור לבן - יש עדויות על ילדים ששנה עם חונך עשתה ממש פלאות איתם. מצד אחד, טוב שבנך מוצא חברים אחרים, אבל מאידך אבל אם בנך הגיע למצב כזה יתכן שיש צורך בטיפול מקצועי. בהצלחה רונן

 

[נורית כחולה]

אז התיישבתי ודברתי איתו, שאלתי אותו

איך הוא מרגיש לגבי המסיבה והסברתי את כל ההסברים האפשריים (שנתמכו גם על עצות שקיבלתי כאן - ושוב תודה לכולם) ובסוף הוא הביט בי ואמר שהוא בכלל לא חבר שלה ושלא אכפת לו. אז נגמרו לי המילים כי פשוט לא ברור לי עכשו אם זה באמת לא מזיז לו (ואז למה אני בכלל מבלבלת לו את המוח ומעוררת בעיות איפה שאין) או שאולי הוא נפגע - כמו שחשבתי שראיתי - ומתבייש להגיד לי/מדחיק את העלבון כדי לשרוד. לא יודעת [?]

 

[ronenscha]

דחיה

אני יודע מנסיוני עד כמה מצב כזה יכול להיות מסובך. מאוד יכול להיות שהדחיה כאן היא הדדית - הוא לא חבר שלה והיא לא חברה שלו ולהיפך - אבל עלול להתפתח מצב בו הוא לא יהיה מוכן לקבל גם כאלה שינסו להיות חברים שלו - זה קרה לי. בגלל זה כדאי לפנות לייעוץ או ל]חות לחוג תרפיה כמו למשל באמנות או עם בעלי חיים, אם יש בסביבה שלכם ואם זה מדבר לילד. חזקי ואמצי רונן

 

[05 מיכל]

"לדבר אתם"

לדבר אתם זו תורה, והיא לא נלמדת ביום אחד, ולא גומרים ללמוד אותה לעולם. אז למדת את שעור אחד חשוב: לדבר אתם זה לא לדבר אליהם. יש עוד דברים חוץ מלדבר ולהסביר: קודם כל יש אפשרות לברר בעדינות מה הם מרגישים, או אם הם רוצים לדבר על זה. אפשרות אחרת היא לשתף בסיפור אישי שלך, באירוע מחייך שיש לו קווים משותפים עם המצב הזה, ואפילו לא לציין את הקשר בדיוק, ולהניח לו את הפתח לדבר על זה או לא, לפי בחירתו, לפי צרכיו. ובכלל, לדבר אתם זה גם הרבה לשתף בעולמך ובחוויותייך, וגם במקרי חוסר הצלחה שלך. זה מאוד עוזר להם להיפתח אלינו. אבל העיקר הוא ששידרת שאכפת לך ושאת איתו!

 

[שרון י ע ל]

אכן ואכן. לדבר עם ילדים זו אמנות

ובעיקר מה שחשוב זה 'להיות שם בשבילם' - כמו שמיכל אומרת. ובקשר לילד שלך - האם הוא בד"כ לא משתף, מכסה על רגשות, האם זו התנהגות אופיינית כשהוא נעלב ממשהו? או לא? תלמדי איך להסיק מסקנות ולפי זה לדעת. היה וזו לא התנהגות אופיינית שלו, אני בהחלט יכולה לתאר לעצמי מצב שבו הוא הרגיש לא נוח עם הסיטואציה באותו ערב, אבל זה עבר בצ'יק כי כפי שהוא אמר - היא לא חברה שלו, במידה ואני חושבת שהוא 'מכסה' אני אבין שצריך לגשת אליו אחרת , כי חלק מהאנשים מרגישים שזו בושה להודות בפגיעה. סיפור אישי מקביל יכול מאד לעזור. בכל מקרה, מאד נכון שהתחלתם טיפול במטרה לעבוד על העניין. בדרך כלל לילד שחווה 'דחיה' יש חלק בזה, אם מתוך עודף רגישות או פירוש לא נכון של הסביבה וכו' ונראה שהוא כבר הגיע לפינה לא קלה שם. ואת - תמשיכי להיות רגישה אליו, עם מסיבות השינה ושאר אירועים ולאט לאט למדי אותו לדבר איתך, אל תפחדי לדבר על כלום, וגם הוא ילמד לדבר איתך על הכל.