שוב פה

roni252

New member
שוב פה

שוב יום כזה איכס - ואני יודעת שדוקא פה למרות שלא קפצתי לאמר שלום כבר מזמן - תבינו אותי... השנה באתי הביתה..חשבתי שיהיה יותר קל להיות עם המשפחה... והיה בסדר - עד ...שכבר לא היה בסדר.....נפגשתי עם המשפחה - צריך הרי להיות כייף..ואז פתאום על הכביש - לפני שממש הגעתי הביתה - הצפירה....וככה אני עומדת באמצע כביש ראשי ופתאום קיבלתי כאילו אישור שמותר לי לבכות - ואף אחד לא יסתכל ויחשוב שאני לא נורמאלית... היום הזה - הרי לא בדיוק צריכים אותו..היום הזה הוא בשביל אלא שלא חושבים עליו ביום יום כמוני, כמו ההורים...אבל דוקא ביום הזה מותר לי לדבר ויקשיבו..דוקא ביום הזה אם אדבר לא ישתיקו אותי או ידברו על הא ועל דא מבלי לדבר עליו... ואני צריכה לדבר עליו... אחי, כמעט 4 שנים ..והיום מתחת לזרם המקלחת עצמתי עיניים ויצעה צעקה מתוך ליבי שקרוע מכאב...והמים שצנחו על גופי וזרמו לחור ניקוז שבמקלחת כמו דם שניגר מליבי מפצע שלא רוצה להגליד... אחי שלי, צעיר כל כך היית ולעולם לא תתבגר.... אחי שלי אתה איתי בכל יום בכל רגע... כל כך קשה להתגבר....
 

roni252

New member
תודה ליאת

ידעתי שממך אקבל את החיבוק הכי גדול..חושבת עליך המון היה קשה היום - אבל יותר קל מלהיות לבד בחו"ל להיות עם אבא ואח ודוד ובני דודים כל כך אחרת מאשר על אדמה זרה - לבד עם הכאב הזה... אבל היה לי קצר- תמיד הביקורים האלה קצרים מדי... רציתי לדבר עליו ולא הספקתי ...קודם יום לפני ההכנות ואחר כך הטקס מלא אנשים עמדתי ליד הקבר שלו נוגעת עם בירכי באבן - ומנסה לדחוף אותו הצידה - כמו כשעושים כשרוצים לתפוס תשומת לב של משהו....שישים לב שאני שם לידו - נוגעת בו...שאולי ימעוד כי אני דוחפת חזק - אבל האבן חזקה ממני וקרה- וכל כך רוצה שירגיש אותי. והצפירה - קורעת את השמים - ואני רק חושבת - אם כל האהובים שלנו שם למעלה שומעים את הצפירה ואת הזעקות שלנו מלמטה - מה הם אומרים ביום שכזה... מחר אני כבר טסה הביתה...אבל עוד מעט חוזרת הביתה....
 
למעלה