כי מה לעשות-
שדעות כל כך קיצוניות כמו שלו- אני כנראה לא אוכל לשנות. בטח שלא על גבי הפורום (חייבת להיות איזו הגבלה של מספר האותיות בהודעה...). לכן- לויכוח- אין לי מה להכנס איתו. אז איזה עוד אופציה נשארה לי? סתם לקלל אותו בגלל הדעות שלו? במקרה הזה, אני מאמינה שזה רק יגרום לו עוד יותר להאמין בעקרונות שלו, ולחשוב שאנחנו פשוט לא מספיק חכמים בשביל להבין. זה שהחברה כל כך במהירות ובקיצוניות מנדה אותו על הדעות שלו- רק מחזק אותו, וגורם לתחושה שהוא יודע וכל השאר פשוט קונפורמיסטים מדי בשביל לנסות להבין. בקיצור- זה רק יוציא אותנו רע מבחינתו, ולא יגרום לו לחשוב שוב על דברים, ולו לשניה אחת. ולכן- מלבד שעשוע שלנו- אין לזה מטרה. כמובן שאני בדרך כלל אוהבת להשתעשע... אבל המקרה הזה הוא כבר פשוט קיצוני מדי בשבילי. זה כבר לא מצחיק אותי. לגבי מה שכתבתי לו על רפואה- אני מוכנה להודות שהדעה שלי הרבה הרבה יותר קיצונית כאן, ואולי הייתי צריכה לומר את זה. פשוט, קרודיו פעם אמר לי שבמידה ואני לא אוכיח את עצמי בפסיכומטרי (למרות שיש לי בגרות טובה)- הוא מקווה שאני לא אתקבל לרפואה. וזה נורא עיצבן אותי, האיחול הזה. (אציין שהוא התנצל לאחר מכן). אז פשוט לא רציתי להחזיר לו באותה המטבע. כנראה שלדעתו, למי שאין פסיכו טוב לא מגיע ללמוד רפואה, אבל למי שעל הקליניקה שלו יכתוב שאין כניסה להומואים- כן. כי הוא בסה"כ בן אדם חופשי. אני לא יודעת מה נמחק כאן. ואני לא יודעת אם הציטוטים שהובאו לפה הוצאו מהקשרם (אולי בכלל הוא אמר את זה בציניות, או הביא ציטוט כדוגמא, ואלו אינן הדעות שלו? אח, אני מאוד רוצה להאמין שכן...). אני יוצאת מנקודת הנחה שאלו אכן הדעות שלו כי לא ראיתי שהוא הכחיש זאת כאן. ואם אכן כך הדבר- כל שנותר לי לעשות זה לקוות שכל ימי המיונים והראיונות האלה שעושים לרפואה באמת שווים משהו, כי כאן זה המבחן האמיתי שלהם. ולא באיך שהם מעיפים אנשים טובים שקצת נלחצו או לא נלחצו בראיון (כמו שראית בקומונה...). מה שנותר לקוות זה שאנשים שחושבים שיש לעלות על גרדום את אוהבי ההומואים- הם לא שקרנים כאלה טובים, ואולי הם גם יספרו את זה למראיין שלהם, אם הם כל כך בטוחים ומאמינים שהם צודקים. לי אין אף דעה שאני מתביישת לספר למראיינים. וכך צריך להיות כל מרואיין. אם אתה מאמין בדעות שלך- אמור אותן בגאווה בראיון, בדיוק כמו שאתה אומר אותן בתפוז.