שוב מחשבות
אני מתבוננת בהם ישנים, בנסיכים, יורשי העצר. כמה הם כבר ראו בחייהם הקצרים. כמה הם כבר מבינים את ארעיותם של החיים, את חוסר היציבות של האדמה עליה הם הולכים. האם יתכן שיגדלו שפויים? האם השמחה היום יומית שלהם היא אשלייה, או שהם כה סתגלנים עד שהם מסוגלים לקבל את הקיים ופשוט להמשיך...באמת... כמה אפשר ללמוד מהם. לחייך כששמחים, לבכות כשעצובים ושנייה אח"כ שוב לצחוק, בלי לחשוב על מה שהיה, מה שיהיה... פשוט לחיות עכשיו, את הרגע הזה. מעריצה אותם לומדת מהם אהובים שלי
אני מתבוננת בהם ישנים, בנסיכים, יורשי העצר. כמה הם כבר ראו בחייהם הקצרים. כמה הם כבר מבינים את ארעיותם של החיים, את חוסר היציבות של האדמה עליה הם הולכים. האם יתכן שיגדלו שפויים? האם השמחה היום יומית שלהם היא אשלייה, או שהם כה סתגלנים עד שהם מסוגלים לקבל את הקיים ופשוט להמשיך...באמת... כמה אפשר ללמוד מהם. לחייך כששמחים, לבכות כשעצובים ושנייה אח"כ שוב לצחוק, בלי לחשוב על מה שהיה, מה שיהיה... פשוט לחיות עכשיו, את הרגע הזה. מעריצה אותם לומדת מהם אהובים שלי