אי אפשר לכעוס על החיות שהן מתנהגות כמו חיות..
הכעס הוא כלפי הבעלים של החיה, שאמור להיות אחראי עליה. במקרה של חיות רחוב (בעיקר חתולים, אבל גם כלבים נטושים), הסיפור הוא אחר. מספיקה חתולה אחת שננטשת כשבעליה עובר דירה, והדרך משם לפח הזבל ישירה. 2 המלטות בשנה, 5 גורים כל פעם, והנה האוכלוסיה גדלה. ומה לגבי כלבים שננטשים? זוכרים את ריקשה ז"ל? במקור קראו לו פליקס, ואז הבעלים שלו עזב את הכפר, והשאיר אותו אחריו. אז מה, זו אשמת הכלב? אנחנו דוחפים את הסביבה שלנו למצוקה, את החיות לחיים קצרים ואכזריים, ואח"כ לא נוח לנו שהם מחפשים אוכל בפח ופועים באסתטיקה שלנו. אז ככה זה הולך: האדם גורם לבעיה, אח"כ מתמרמר על הפגיעה באיכות חייו, והשלב הבא - יאללה, לתפוס ולהרוג את כולם. לדעתי יש לנו אחריות מוסרית על הסביבה שלנו. נכון, לא אני נטשתי את החיה, אבל אני אחת מבני האדם, ולכן יש לי אחריות גם על הבעיות שאחרים יצרו. ואני נהיית ממש נודניקית כשאני מתחילה לדבר על זה (בטח לא שמתם לב), אז אני אעצור כאן. יש רשויות שבהן הפיתרון לבעיית חתולי הרחוב הוא לתפוס את הנקבות, לחסן, לעקר ולהחזיר לרחוב. ככה נמנע דור המשך, בלי יותר מדי אכזריות וצער בעלי חיים.