שוב יוני, כי מי צריכה יותר?
יוני בלוך בבארבי כפ"ס, 4.1 קשה להאמין שבחודשים האחרונים ראיתי את כל ההופעות של יוני בלוך שהתקיימו באזור המרכז וצפונה, רק שבוע שעבר גררתי את החבר (גם לשעבר) לביט בחיפה, כי איך אפשר לפספס את יוני כשהוא כה קרוב. לאחר הביט החלטתי שפרנסתי את יוני בפרט ותעשיית המוסיקה בכלל די והותר בתקופה האחרונה, ולאור העובדה שהמשכורת שלי literally לא מכסה את זה, פעם הבאה שאני אראה את יוני זה יהיה רק בפברואר, בזאפה. כנראה שמשהו שם למעלה חיטט לי בארנק והחליט לעשות עבורי ג'סטה שתעודד את רוחי, הג'סטה באה בצורת זוג כרטיסים להופעה של יוני בבארבי כפ"ס, כמובן שלא יכולתי לסרב ובהתאם לתכונה הישראלית שקובעת "אם נותנים לך תקח" גם ממש לא התקשתי למצוא שותפה לפשע. אז הצטיידנו מפה ונווטנו הישר מעמק יזרעאל לכפ"ס. את פנינו קיבל תור שהשתרע כמעט עד הכיכר בכניסה לרחוב יוחנן הסנדלר, אבל כנראה שגם מרפי אהב אותי אתמול כי בדיוק שאספנו את הכרטיסים החינמיים שלנו התחיל לטפטף, וברגע שנכנסנו פנימה פרץ לו גשם זלעפות. הבארבי היה מלא מפה לפה ואני כבר תכננתי לבלות את השעתיים הקרובות בהשענות על קיר+ קפיצות נועזות בקטעים הנכונים, אך שותפתי האמיצה (ושלא-היה-לה-כח-לעמוד) גייסה שני כסאות שהצבנו במרכז רחבת הישיבה, ממש ליד שולחן של גרופיות רועשות בנות 13 שהכינו מבעוד מועד אוסף מכובד של שלטי הערצה המבוססים על טקסטים משיריו של בלוך. הגרופיות האגרסיביות בדרו אותנו ואת הסובבים בשלל אמצעים ויזואליים וקולניים, עד שעלתה הלהקה לבמה ופתחה כמובן בביצוע עצבני ל"נפוליאון", ומיד אחר כך "חמאה" בקצב מטורף. המשיכו ב"הצגה יומית", "נעים בחוץ" ו"אנבל-לי", ואז הוזמן לבמה 'הישר מבוסטון' דניאל קורן הכל כך מוכשר (שיבלה את השבוע הקרוב בארץ ואז ישוב ללימודיו בגולה), שעשה פלאים על האקורדיון ב"הפסיכולוגית". יוני כהרגלו הראה חיבה רבה לדניאל, שכללה שבחים מילוליים ומגע מרומז שגרמו לקהל לצחוק ולהריע. הבאים שנכנסו למקום בו עמד דניאל על הבמה (מול המיקרופון בשמאל של יוני), הגיטריסט טל זובלסקי והזמרת יעל קראוס, זכו ליחס משעשע דומה. יוני סיפר לנו על חברה שהיתה לו ואיננה, זוהי דבי, ואף פירט "היום היא נשואה, וגרה בכפ"ס, עוד אין להם ילדים...", ואז הם הפתיעו ונגנו את "אלוהים נחמדה" שזכור לי לטובה מהאלבום הראשון של יוני, וסיימו אותו בקטע הזוי למדי שדמה לסיום המוקלט, הפעם בלי קול צחוקה של דבי. הם נתנו ברוק ב"הרגלים רעים", "תני לי חבל" הכ"כ קליט שאיך-לעזאזל-לא-נכנס-חזק-בגלגלצ, ואז "הקנאה בין רגליי", שיר קבוע בפלייליסט מהדיסק הבא, שהם ייכנסו להקליט 'מחר בערב' לדברי יוני. יוני ביקש מאתנו לעשות כאילו אנחנו מכירים את השיר (שאני באמת כבר הכרתי בע"פ) וסיפר לנו שלהקליט דיסק זה בכלל לא קל, ושהתמיכה שלנו מאוד חשובה לו ו"אולי תבואו כולכם לאולפן" (אם יוני מזמין, אנחנו שם! אולי יש מצב למקהלה ענקית סטייל נוף אחר?). בעבר הרגשתי לא בנוח עם המילים הכ"כ בוטות וישירות של "הקנאה בין רגליי" ("עשו אותך כבר לפניי, יעשו אותך גם אחריי"), אך גם התרגלתי וגם קיבלתי הסבר מחבר ומיוני בכבודו ובעצמו שהמילים למעשה מבטאות בשיא הכנות תחושה גברית מוכרת, שהקהל ממין זכר, שהיה במיעוט באולם, יכול בקלות להזדהות איתה. מבחינה מוסיקלית השיר מעולה לדעתי, ורק מגביר את הציפייה לאלבום השלישי. הם המשיכו ב"סיבה לעזוב", ואז סולו של יוני "כל כך הרבה שירים", שהוא מבצע מזה מספר הופעות באופן מרגש וכובש. יעל קראוס, האישה והחותלות (ידיים), הצטרפה ל"אחרי שאפרת התאבדה", והפעם דניאל על הקלידים חסך לה את ההתמודדות עם הקסילופון, ביצוע מתקתק ל"מגרד", "מכיר אותו" שהושר בתחילה בסולואים של כל חברי הלהקה (חוץ מהמתופף טל כהן, שהיה מעולה גם בלי לשיר) הגיטריסט תומר להב בצע את השורה שלו, "אני מכיר אותו גם כן", כ"כ טוב שדניאל חשש להמשיך, היה קורע. אז הגיע תורו של שיר ההופעות המקפיץ "מי צריכה יותר", כולל ההקדמה המבדרת על המו"מ עם זהבה בן וסלסולי באס של ארז פראנק. יוני כמובן ירד לרקוד בקהל ששיתף פעולה קצת פחות מהרגיל, ובחיפושיו אחר מענטזות משת"פיות אפילו הגיע ממש עד אלינו (מאוד קרוב אלינו, תפס אותי ושאג "מי צריכה יותר?" מילימטרים ספורים מהפרצוף שלי, לרקורד- לא התעלפתי בשום שלב של הערב). הם המשיכו ב"התקף לב קטן" וסיימו ב"נוף אחר" בשיתוף של הקהל ("עכשיו רק בנות" "עכשיו רק בנים" "רק אתם! תעירו תל אבי..." בחיי שהוא כמעט אמר תל אביב). לקול התשואות הם חזרו להדרן, אך במקום לעלות לבמה הם הלכו לכיוון הבר וטפסו בחושך על סולם למרפסת שמעל הבר, ואז: אורות, מוסיקה (פלייבק של "אחריות") והחמישה רקדו למעלה את הריקוד המשעשע מהקליפ, ואז, לקול טרמולו של טל כהן, הם מהרו לבמה לעשות את הפינאלה המגניב בלייב. תודה ענקית לנוגעות בדבר על הכרטיסים! עד הפעם הבאה (אולי באמת בזאפה, אם לא יונחתו עליי עוד הפתעות נחמדות שכאלה)
יוני בלוך בבארבי כפ"ס, 4.1 קשה להאמין שבחודשים האחרונים ראיתי את כל ההופעות של יוני בלוך שהתקיימו באזור המרכז וצפונה, רק שבוע שעבר גררתי את החבר (גם לשעבר) לביט בחיפה, כי איך אפשר לפספס את יוני כשהוא כה קרוב. לאחר הביט החלטתי שפרנסתי את יוני בפרט ותעשיית המוסיקה בכלל די והותר בתקופה האחרונה, ולאור העובדה שהמשכורת שלי literally לא מכסה את זה, פעם הבאה שאני אראה את יוני זה יהיה רק בפברואר, בזאפה. כנראה שמשהו שם למעלה חיטט לי בארנק והחליט לעשות עבורי ג'סטה שתעודד את רוחי, הג'סטה באה בצורת זוג כרטיסים להופעה של יוני בבארבי כפ"ס, כמובן שלא יכולתי לסרב ובהתאם לתכונה הישראלית שקובעת "אם נותנים לך תקח" גם ממש לא התקשתי למצוא שותפה לפשע. אז הצטיידנו מפה ונווטנו הישר מעמק יזרעאל לכפ"ס. את פנינו קיבל תור שהשתרע כמעט עד הכיכר בכניסה לרחוב יוחנן הסנדלר, אבל כנראה שגם מרפי אהב אותי אתמול כי בדיוק שאספנו את הכרטיסים החינמיים שלנו התחיל לטפטף, וברגע שנכנסנו פנימה פרץ לו גשם זלעפות. הבארבי היה מלא מפה לפה ואני כבר תכננתי לבלות את השעתיים הקרובות בהשענות על קיר+ קפיצות נועזות בקטעים הנכונים, אך שותפתי האמיצה (ושלא-היה-לה-כח-לעמוד) גייסה שני כסאות שהצבנו במרכז רחבת הישיבה, ממש ליד שולחן של גרופיות רועשות בנות 13 שהכינו מבעוד מועד אוסף מכובד של שלטי הערצה המבוססים על טקסטים משיריו של בלוך. הגרופיות האגרסיביות בדרו אותנו ואת הסובבים בשלל אמצעים ויזואליים וקולניים, עד שעלתה הלהקה לבמה ופתחה כמובן בביצוע עצבני ל"נפוליאון", ומיד אחר כך "חמאה" בקצב מטורף. המשיכו ב"הצגה יומית", "נעים בחוץ" ו"אנבל-לי", ואז הוזמן לבמה 'הישר מבוסטון' דניאל קורן הכל כך מוכשר (שיבלה את השבוע הקרוב בארץ ואז ישוב ללימודיו בגולה), שעשה פלאים על האקורדיון ב"הפסיכולוגית". יוני כהרגלו הראה חיבה רבה לדניאל, שכללה שבחים מילוליים ומגע מרומז שגרמו לקהל לצחוק ולהריע. הבאים שנכנסו למקום בו עמד דניאל על הבמה (מול המיקרופון בשמאל של יוני), הגיטריסט טל זובלסקי והזמרת יעל קראוס, זכו ליחס משעשע דומה. יוני סיפר לנו על חברה שהיתה לו ואיננה, זוהי דבי, ואף פירט "היום היא נשואה, וגרה בכפ"ס, עוד אין להם ילדים...", ואז הם הפתיעו ונגנו את "אלוהים נחמדה" שזכור לי לטובה מהאלבום הראשון של יוני, וסיימו אותו בקטע הזוי למדי שדמה לסיום המוקלט, הפעם בלי קול צחוקה של דבי. הם נתנו ברוק ב"הרגלים רעים", "תני לי חבל" הכ"כ קליט שאיך-לעזאזל-לא-נכנס-חזק-בגלגלצ, ואז "הקנאה בין רגליי", שיר קבוע בפלייליסט מהדיסק הבא, שהם ייכנסו להקליט 'מחר בערב' לדברי יוני. יוני ביקש מאתנו לעשות כאילו אנחנו מכירים את השיר (שאני באמת כבר הכרתי בע"פ) וסיפר לנו שלהקליט דיסק זה בכלל לא קל, ושהתמיכה שלנו מאוד חשובה לו ו"אולי תבואו כולכם לאולפן" (אם יוני מזמין, אנחנו שם! אולי יש מצב למקהלה ענקית סטייל נוף אחר?). בעבר הרגשתי לא בנוח עם המילים הכ"כ בוטות וישירות של "הקנאה בין רגליי" ("עשו אותך כבר לפניי, יעשו אותך גם אחריי"), אך גם התרגלתי וגם קיבלתי הסבר מחבר ומיוני בכבודו ובעצמו שהמילים למעשה מבטאות בשיא הכנות תחושה גברית מוכרת, שהקהל ממין זכר, שהיה במיעוט באולם, יכול בקלות להזדהות איתה. מבחינה מוסיקלית השיר מעולה לדעתי, ורק מגביר את הציפייה לאלבום השלישי. הם המשיכו ב"סיבה לעזוב", ואז סולו של יוני "כל כך הרבה שירים", שהוא מבצע מזה מספר הופעות באופן מרגש וכובש. יעל קראוס, האישה והחותלות (ידיים), הצטרפה ל"אחרי שאפרת התאבדה", והפעם דניאל על הקלידים חסך לה את ההתמודדות עם הקסילופון, ביצוע מתקתק ל"מגרד", "מכיר אותו" שהושר בתחילה בסולואים של כל חברי הלהקה (חוץ מהמתופף טל כהן, שהיה מעולה גם בלי לשיר) הגיטריסט תומר להב בצע את השורה שלו, "אני מכיר אותו גם כן", כ"כ טוב שדניאל חשש להמשיך, היה קורע. אז הגיע תורו של שיר ההופעות המקפיץ "מי צריכה יותר", כולל ההקדמה המבדרת על המו"מ עם זהבה בן וסלסולי באס של ארז פראנק. יוני כמובן ירד לרקוד בקהל ששיתף פעולה קצת פחות מהרגיל, ובחיפושיו אחר מענטזות משת"פיות אפילו הגיע ממש עד אלינו (מאוד קרוב אלינו, תפס אותי ושאג "מי צריכה יותר?" מילימטרים ספורים מהפרצוף שלי, לרקורד- לא התעלפתי בשום שלב של הערב). הם המשיכו ב"התקף לב קטן" וסיימו ב"נוף אחר" בשיתוף של הקהל ("עכשיו רק בנות" "עכשיו רק בנים" "רק אתם! תעירו תל אבי..." בחיי שהוא כמעט אמר תל אביב). לקול התשואות הם חזרו להדרן, אך במקום לעלות לבמה הם הלכו לכיוון הבר וטפסו בחושך על סולם למרפסת שמעל הבר, ואז: אורות, מוסיקה (פלייבק של "אחריות") והחמישה רקדו למעלה את הריקוד המשעשע מהקליפ, ואז, לקול טרמולו של טל כהן, הם מהרו לבמה לעשות את הפינאלה המגניב בלייב. תודה ענקית לנוגעות בדבר על הכרטיסים! עד הפעם הבאה (אולי באמת בזאפה, אם לא יונחתו עליי עוד הפתעות נחמדות שכאלה)