שוב הרגשה של לבד

[שביל החלב]

שוב הרגשה של לבד

לפני שעה וחצי בערך כיביתי את המחשב מתוך מטרה להתנתק קצת אבל הנה אני שוב פה כי שוב מרגישה לבד ומשום מה חושבת שהמחשב יעזור לי בזה. לא, זה לא עוד אחד מהטריגרים שלי. סתם הרגשה קצת מוזרה. אפילו לא יודעת איך להסביר את זה. דווקא מרגישה די טוב בימים האחרונים. עם התקפות קטנות של עצבות, כמו עכשיו למשל. ונמאס לי כבר לשבת מול המחשב ולחפש מישהו שיהיה איתי באופן וירטואלי. רוצה חיבוק אמיתי. רוצה מגע. ומבט. ורוצה להרגיש סוף סוף שייכת ובלי פחד. אוף, הפחד הזה. מה עושים איתו? ורוצה אהבה ללא תנאי. האם אני מבקשת יותר מידי?

 

[אין לי שם בסדר?]

testing 1 2 3

איפה שיש אור.. אין חושך. ואיפה שיש אהבה.. אין פחד. מה עושים איתו?.. מפסיקים להתעסק בו. איך? הולכים פנימה.. אל הפחד, ורואים שזה לא כל כך מפחיד באמת. מה זה שאת פוחדת לעשות?

 

[חוט השני]

היי את.

הכתיבה שלי קצת מעופפת כרגע, אז אדבר איתך מאוחר יותר. אבל תדעי דבר אחד. הפחד הזה.. אם תעצמי עיניים ותסתכלי טוב טוב תראי שזה רק הרוח, שבאה לדבר אלייך. תזרמי עם הפחד. תזרמי את הרוח, שירתם נפלאה. אני כאן >למרות השבוע הקשה שעבר עליי<

 

[rubber duck]

היי ../images/Emo13.gif

את רוצה מה שכל אחד רוצה כל אאחד רוצה זאת אחרת ובכל זאת המטרה דומה

או יותר נכון הדרך

הדרך אל האושר

חפשי לך את שביל הזההב הייחודי שלך השביל שיביא אותך אל האושר שלך לא לפחד גם עם יש עליות קשות ואפילו ירודות עוד יותר קשות

באהבה

שרון

 

[ילדת דווקא]

היי שבילית.....

כן, אני יודעת שמזמן כבר לא כתבתי. אבל ההודעה שלך גרמה לי לרצות להגיב לך, אז אני מגיבה..... אני חושבת על עצמי, מתי התחלתי את התנופה הגדולה שלי בטיפוס הזה כלפי מעלה??? האמת, שזה היה רק אחרי שנפטרתי מהאינטרנט שלי. ולא נפרדנו ברצון, פשוט לא היו לי הרבה ברירות. הייתי חייבת לנתק את הקו. אני חייבת להגיד שהיו לי ימים קשים של גמילה, כי גם אני הייתי חוזרת הביתה מהעבודה ומתחברת ויושבת על המחשב עד השעות הקטנות של הלילה..... אבל היום כבר אין לי את האפשרות לזה, ולכל דבר בחיים מתרגלים. היום החיים שלי קצת שונים, אני מדברת עם אנשים גם בטלפון וגם פנים אל פנים ולא רק דרך המקלדת, אני רואה אנשים, יוצאת לרחוב, נפגשת עם אנשים וכן, גם מקבלת חיבוק אמיתי ולא וירטואלי כשאני צריכה אותו. אז זהו שבילית.... רק רציתי לתת לך חומר למחשבה, ואני חוזרת לשתיקה שלי.....

ילדווקא

 

[שביל החלב]

העניין הוא...

שאני דווקא לא עד כדי כך מכורה לאינטרנט ולאחרונה באמת הורדתי בצורה משמעותית את שעות הגלישה ואני גם עושה דברים אחרים. ואני נמצאת גם בחוג אבל גם שם, למרות שאני מאוד נהנית ולמרות שהחבר´ה שם עלא כיפאק ואני יודעת שאם אושיט את זרועותיי לחיבוק הם ייענו לי ברצון, בכל זאת משהו עוצר אותי ולעזאזל עם העצירות הזאת. ובכלל כבר התייאשתי מעצמי. אני לא מסוגלת ליצור קשרים עם אנשים בצורה נורמאלית.

 

[כוכבית2]

לשביל החלב והאחרים:

גם אני כמוך מרגישה שלא מסוגלת ליצור קשרים וכשהם מתחילים אז כבר בהתחלה בגלל שאני לא רגילה, אני נעלמת. באמת רוצה אבל לא מראה את זה ולכן הצד השני מרפה. בשבוע האחרון התחלתי לקחת את עצמי בידיים ולצאת ב"כוח" עד שאתרגל. ברור שבהתחלה זה לא טבעי. אני מכירה אנשים וקובעת איתם לצאת, בלי לבטל מה שפעם תמיד היתי עושה. היום אני יוצאת ויהיה מה שיהיה. אני לא אומרת שטוב לי, אבל לפחות מנסה לעשות תפנית. לשנות משהו בהתנהגות כי כבר לא טוב לי איך שאני, לא טוב לי כבר בשגרה שלי שלא זזה.

 

[רוצה לצלול באור]

חשה סימפטיה והזדהות ../images/Emo23.gif ../images/Emo10.gif

שביל החלב, אני יודעת את מה שאת עוברת. לי קרה אותו סיפור כשהתחלתי לראשונה לגלוש באינטרנט, זה היה לפני כ- 3 שנים כמעט. באותה תקופה גם למדתי באוניברסיטה והרצון למצוא סימפטיה, אהבה וחיבור, בלי חשש שאלה יפדעו בי, הביא אותי ממש להתמכרות, ואף לבעיות בלימודים. למזלי הצלחתי לסיים את התואר למרות שבעיכוב. עכשיו בימים אלה, אני עוברת גם תקופה לא קלה. אני לא מוצאת עבודה והתנתקתי מהרבה אנשים בחיים שלי, בגלל משבר שעברתי והעודף פגיעות שחששתי שאם אפגע בחיים במציאות לא אוכל לעמוד בזה. לכן נכנסתי שוב לרשת והתמכרתי שוב. אז היום אני לא מחמיצה מועדי א´ וב´ בבחינות, אבל סדר היום שלי משתבש ולפעמים אני ממש קמה אח"הצ. אני מבינה את רצונך לחוש חיבוק אמיתי ומבט. אתמול נפגשתי עם חברה טובה שלי, שחשבתי שלא תרצה להיות חברה שלי יותר, בגלל שהזנחתי אותה מתוך פחד להיפגע גם על ידה בתקופה הזאת. היא אמרה לי שהיא לא כועסת עליי והיא עדיין אוהבת אותי, ושמחתי כשהייתי איתה, אבל בגלל שהיא לומדת בתקופה הזאת, היא לא יכולה לתת לי כל כך הרבה תשומת לב כמו שאני צריכה ואניע מרגישה בכל זאת לבד. יש לי תחושה שאני לא מעודדת אותך, אני מקווה אבל שאת מרגישה שצרת רבים היא חצי נחמה, אולי תמצאי איזו נחמה אפילו אם קטנה בידיעה שמישהי עוברת בדיוק את מה שאת עוברת. אגב, אני גם לא רשומה לשום חוגים, הלוואי והיה לי את חצי הכוח שיש לך לצאת בכל זאת מהבית. אולי תספרי לי על הסוד שלך

..? בתקווה ששתינו נרגיש יותר טוב ולא לבד, לצלול

.

 

[שביל החלב]

עכשיו מרגישה יותר טוב

וגם תודות לשני חברים מקסימים שלמרות ששניהם מאוד עסוקים לאחרונה, לא שוכחים אותי והיה כרגיל ממש כיף להיות איתם גם אתמול. וגם הם בטח קוראים את ההודעה הזאת אז... המון תודה לשניכם, אוהבת אתכם.

ובקשר לחוג: מדובר בחוג דרמה שעכשיו זאת כבר שנה רביעית שאני נמצאת בו ואני יכולה רק להגיד ששם אני פשוט בנאדם אחר. אנשים שמכירים אותי למשל מהעבודה או ממקומות אחרים, אם הם היו רואים אותי בדרמה, הם לא היו מאמינים שזאת אני. אני, הסגורה והמופנמת תמיד, שמעדיפה בדרך כלל להסתגר, שם אני מרשה לעצמי לעשות שטויות, להתנהג איך שאני רוצה ולעשות דברים שבמקומות אחרים לא הייתי מעלה על דעתי לעשות. אני זוכרת שפעם באתי לשם אחרי שפיטרו אותי מהעבודה הקודמת, הייתי ממש בדאון ואפילו בכיתי ויצאתי משם במצברוח שונה מן הקצה אל הקצה. פשוט צריך לקום ולהחליט שעושים את זה וזהו! (כמובן שאצלי זה דרמה, אצלך זה יכול להיות כל דבר שמעניין אותך ולאו דווקא במסגרת של חוג, כל דבר שעושה לך טוב). זה כל מה שהיה לי עכשיו לכתוב.

 

[כוכבית2]

ל- רוצה לצלול ולשביל החלב

מזדהה איתכן לחלוטין, קשה מאד להזיז את עצמנו, מה לעשות? מקנאה בכל אלו שמסוגלות לצאת מהבית וגם נהנות, אני כן יוצאת מהבית אבל לא נהנית, הכל משימה קשה אצלי. באמת מקווה שיהיה שינוי וטוב לכולנו.