תפוז שלח חצי הודעה ...
עומק שדה. כשאתה מצלם ב"שלוף", אין לך זמן להתחיל ולבחור על מה להתמקד. לכן מצלמה "פחות אומנותית" שתספק עומק שדה גבוה תוכל לתת לך מיקוד מהיר. (כמובן, זה עומד בסתירה לאלמנטים אחרים - דוגמת התמקדות, הפחתת גרעיניות בגין הגברת יתר, התמודדות עם עוותים והחזרי אור, זמני פתיחת צמצם בתאורה לקויה ...).
זמן להתמקדות אוטומטית - ככל שיתקצר, ייטב. גם להחלטה של המחשב על "זה לא ממוקד", וגם להשלמה ממצב זה למצב ממוקד.
למנוע "קיפוץ" של המיקוד מהאוביקט המרכזי למשני בזמן תזוזה של המצלמה (עומד בסתירה לסעיף הקודם)
למנוע "בלבול" של המיקוד כאשר מצלמים אוביקט בעל תבנית חוזרת על עצמה.
אישית (כאדם שצילום הוא לא המקצוע שלו ולא מרכז הידע) - אני מעדיף מיקוד עמוק שדה (בד"כ במצלמות ה"שקל וחצי" זה מצב של פוקוס "ממטר ועד אינסוף בלי זום", או "מעל מרחק XXX עם ZOOM" - בעצם המיקוד קבוע, בחלקן יש גם מצב "מאקרו" שגם בו העדשה קבועה).
טכנית, מיקוד שמתבסס על מערכות "אנלוגיות" יהיה "חלק" יותר גם אם יתבצע ידנית (בהתניה במידת הנסיון של הצלם). במצלמות הישנות (לפני התקופה הדיגיטלית) כל המצלמות שיכלו להתמקד ולשנות zoom היו אנלוגיות, ומחירן היה בהתאם (כנער וגם כ"צעיר" לא יכלתי להרשות לעצמי מצלמת וידיאו פשוטה שעלתה כ-4K ש"ח - פי 2 או 3 משכר המינימום החודשי באותה התקופה, והיום בעלות של ארבע שעות שמירטוף הילדים קונים מצלמות...) - המצלמות הזולות ביותר של אז עלו הרבה יותר ממצלמות "מצב הכניסה" של היום, וברובן המיקוד היה קבוע