שוב אני...

מנתח

New member
כל הכבוד ../images/Emo8.gif

כל הכבוד לך שהנקת, קבלי כוכב מחומש, אכן הישג מרשים - עד כמה שידוע לי אין הדבר קל. אין לי ספק שתרמת הרבה מאד לבריאות בנייך, ובהחלט עלייך להיות גאה בכך. ככל הנראה את נכללת בסטטיסטיקה זו, כי באותה כתבה נכתב כי האוכלוסיה המניקה יותר הינה משום מה האוכלוסיה הדתית. ברכות מקרב הלב על שבניך עברו כולם את הברית ללא סיבוכים. יתכן מאד כי ההנקה שלך עזרה להם לעבור את הברית ללא סיבוכים, אך גם הנקה אינה, ואני מדגיש אינה תעודת ביטוח. אפילו את בעצמך כותבת הלוואי על כל ישראל! אפילו את מודה בכך שלא כל בני ישראל נהנים ממתת כזו. אני אישית מאחל לכל ההורים שהחליטו לבצע בילדיהם כריתת עורלה בינקות שיעברו את הפעולה בשלום, אולם הצרה היא שלא איחולי, לא איחולייך, וגם לא הנקה אינם ערובה לכך. אמנם רבים עוברים את זה בשלום. אך לא כולם. כשיש לי פציינט שזקוק לניתוח, ובתחום שלי זה חיים או מוות, תמיד שואלים אותי מהם הסיכויים, ומה הפרוגנוזה. אני תמיד עונה, ולא בציניות, שאין לשאלה משמעות אמיתית. אם אין סיבוכים והחולה שורד, מה הסטטיסטיקה משנה? ואם החולה באחוז הקטן שנפגע - בשבילו זה 100% כשלון! העובדה היא שיש לא מעט "כשלונות" בכריתת עורלה. מרבית הזיהומים מטופלים אנטיביוטית, אך חלקם הופך לאלח דם מסכן חיים. מרבית הדימומים נעצרים בזמן אך חלקם הופך להלם תת נפחי מסכן חיים. מרבית הכשלים בחיתוך, ובריפוי הפצע אפשר לחיות איתם או שהם ניתנים לתיקון כירורגי, אולם כל תיקון כזה כרוך בסבל וסיכונים נוספים. ועל כל אילו ישנם התינוקות שלבסוף מתים מאלח הדם או מההלם או מסיבוכי הניתוח הנוסף, וישנם אילו שנאלצים לחיות עם אימפוטנציה או שהרופאים משנים את מינם כדי שיוכלו לחיות חיים פחות או יותר נורמליים. נזכרתי לאחרונה שהיו כתבות בעיתונים על מוהל שכרת את כל איבר המין. זו לא פעם ראשונה שזה קורה בארץ, לי אישית ידועים 3 מקרים כאילו שהתפרסמו בספרות המקצועית כאן. איבר המין חובר מחדש לגאוות הרופאים המטפלים (שמן הסתם יכתבו על כך מאמר כמקובל) אל מול זרקורי התקשורת. מה ששכחו לציין הוא שאמנם האיבר חובר - אך עצבים לא ניתן לחבר, וספק רב אם האיבר אי פעם יתפקד מעבר להיותו שופכה ארוכה ועבה יותר מזו של הבנות. ומה שעוד שכחו לציין, כי גדילת איבר תלויה לא מעט בעצבובו, ולא ברור אם האיבר שאינו מעוצבב כלל כעת - יגדל מעבר לגודלו הנוכחי - גודל איבר בגיל 8 ימים. ופרט קטן ושולי ששכחו לציין הוא שאיבר שאינו מעוצבב לכאב חשוף לפצעי לחץ, כוויות שפשופים וכו´. יתכן כי לאדם מאמין קל יותר - זו מצווה, אין מהרהרים אחריה, ה´ נתן, ה´ לקח, יהי שם ה´ מבורך. אני מכבד גישה זו בקרב המאמינים. אולם, קשה לי להבין מה ינחם זוג הורים חילוניים שיאבדו ילד עקב ברית, או שיהיו מטופלים בילד נכה מינית. ורבותי הנכבדים - חוץ מאילו שעושים עסקאות עם אלוהים, ושאלוהים ככל הנראה קשוב להם (וההיסטוריה מראה שלא תמיד - עובדה שגם בקרב אוכלוסיה זו מתו ונפגעו ילדים בבריתות.) - אני חוזר ומזכיר - אין תעודות ביטוח!!! אז למה להכניס פין בריא למיטה חולה?
 

ציפי ג

New member
אנסה אחת לאחת להתיחס

להודעתך לגבי העובדה שיותר נשים דתיות מיניקות מחילוניות, זה נכון, גם בשל הפלוסים הנלווים לעיתים להנקה בענין המחזור, וגם בשל העובדה שמימים ימימה עודדה החברה היהודית הדתית הנקה. בכל ספרי ההלכה מודגש עד כמה הדבר חשוב הן לאם והן לילוד. לכן מידת ההתאמצות גדולה יותר. מענין מחקר שקראתי, שנשים דתיות יהודיות נבדלות מנשות העולם בדבר אחד נוסף. ככל שעולה רמת ההשכלה, עולה מספר הילדים במשפחה, ומתאזן עם מספר הילדים במשפחות ממצב סוציואקונומי נמוך. ואנייכולה להעיד על כך, שרוב חברותי בוגרות אוניברסיטה ולרובנו 4 ילדים ומעלה. אנימסכימה שהנקה אינה תעודת ביטוח, וגם הגינה אינה תעודת ביטוח, וגם מסכימה עם מה שאמרת בעבר שבמקרים של זיהום אפשר פשוט להשתמש באנטיביוטיקה, הן באילוח כתוצאה מברית והן בדלקת דרכי השתן כתוצאה מאי מילה. כל הויכוח על הענין הרפואי, מענין לדעתי בעיקר בין הגויים, אשר אינם מלים את ילדיהם מאלו סיבות יהודיות, אלא מסיבות רפואיות גרידא. אבל היות וכאן בפורום הזה מביאים את התוצאות האיומות של בריתות שנכשלו כהוכחה למה אין לבצע ברית, ואפילו כותבים כאן לעיתים,שבאי מילה אין כל השלכה על מצבו הבריאותי של התינוק, ובמילה יש סיכוי של 30% (עד כדי כך) של סיבוכים, אני מוצאת לנכול להצביע על הסטסיסטיקה המראה שיש סבוכים רפואיים גם אצל ערלים. וכפי שאמרת - ילד אחד שאברו נקטע הוא 100% ילד. כך גם אדם שחלה בסרטן הפין - הגם שהוא נדיר ביותר - משום שהוא ערל. אם תיקח אחת לאחת את התופעות הנלוות לערלות ולמילה, תגלה שרובן זניחות סטטיסטית, ורובן ניתנות לתיקון ברמה זו או אחרת של הצלחה, וברובן אם ההורים יבצעו את תפקידם כהלכה, הילד יצא מושלם ושלם. ולכן לדעתי, עיקר הויכוח כאן אמור להיות דתי. שכן ההבדל ביני לבין הגויים הוא מקור הביצוע. אם תסתכל על חתך האולוסיה של המשתתפים בפורום תראה שרובם אנשים שאינם מאמינים באלוקים, אינם מרגישים שום חלק לדת היהודית, וחלקם גם לעם היהודי. מצד אחד אני מעודדת, שכן למראית עין הקבבוצה הזו היא מעוט באוכלוסיה בארץ. מצד שני אני מסתכלת על שלשלת הדורות של הקבוצה, ונחרדת. הורים של אלו שאינם מלים את ילדיהם היו בד"כ חלונים רגילים, מי מאמין יותר ומי מאמין פחות,א ך בעלי זהות יוהדית מוצקת וברורה. תלך דור שנים אחורה, תגלה גם יהודי דתי שומר מצוות, קלה כבחמורה. אם התוצאה היא שהנין או בן הנין אינו מזדהה עם יהודות עוד, משמעות הדבר שהדור הבא כבר יהיה ככל הגויים. האם זו המטרה שהציבו מקימי המדינה? הכחדת העם היהודי בשקט בשקט, במעבר בין הדורות? אני די משוכנעת שזו לא המטרה, אבל זו התוצאה. אם מסתכלים על ארצות ניכר, היהודים החיים שם, נשארים יהודים רק כאשר הם דתיים, ויש על כך סטטיסטיקות מוצקות. עד לא מזמן חשבתי שהארץ מגינה על יושביה בענין זה, ובפרום זה גיה את עיני שלא כך הוא. וזו הסיבה להכניס פין בריא למיטה חולה. הפין הוא לא המהות הוא הסמל. הוא מסמל את המרחק הרב של הדור הערל מעמו.
 

מנתח

New member
זיהורת מלכודת ../images/Emo5.gif

ונפלתי בה כמו גדול! מה שהסבא בישירותו האופיינית לא הצליח, הצלחת ובקלות. טוב אז לפני שאגרר לחלוטין לויכוח אידאולוגי, הרשי נא לי לפרפר מעט במים. שתי השגות עקרוניות: 1. אלח דם כתוצאה מברית יש רק לנימולים, ואילו דלקות בדרכי השתן יש לשניהם. בששת החודשים הראשונים לחיים האמדן כרגע נוטה לרעת הערלים, אולם בכל שאר החיים הנימולים "מנצחים" ובגדול. 2. גם סרטן הפין הפלא ופלא יש לשניהם, אך כמות המקרים בכל העולם כה נמוכה שלא ניתן לבצע מבחנים סטטיסטים חד משמעיים להכריע מי "מנצח" ב"תחרות" זו. נגד היהדות אין לי דבר. ישנם יהודים נחמדים שסבורים משום מה שהינם שליחי השם על פני האדמה, ויכולים להכריע בוודאות מהו רצונו, אך גם כאן אני מקבל שרצונו של אדם כבודו ומי שמתייעץ עימם - יבושם לו. יש לי רק נגד שני דברים: 1.כפיה - כאשר אדם נאלץ לעשות משהו שלא מרצונו עקב לחץ של אדם אחר. 2. הליכים לא רוורסביליים, ובעיקר כשמדובר בהתערבות חיצונית בגוף האדם, על אחת כמה וכמה בקטין חסר ישע. כל יתר המצוות יכריע נא אדם, בגיר ובר דעת - מה יאה לו ומה לא. הכל הרי ידוע והרשות נתונה - לא? רב האוכלוסיה החילונית בארץ שמלה אין לה ולא כלום עם הדת, ובכך, למרות קיום המצווה - למעשה הם חוטאים פעמיים - גם פוגעים בבנם וגם לא מקיימים את המצווה. הם עושים זאת מלחץ חברתי גרידא. האם זו כוונתך בהיות האדם יהודי? האם יש ערך לקיום מצווה כזו? אני בספק. לתומי סברתי שמצווה באין כוונה מאחוריה איננה נחשבת. זהו מעשה כניעה לכפיה חברתית - ורבותי - לא כפיה דתית - הלחץ הוא בינינו!!! ולגבי הליכים לא רוורסביליים - עד התקופה ההליניסטית לא היתה מקובלת פריעה, והברית היתה הרבה פחות פוגעת ומסוכנת. אלא מה עקב חשש להתבוללות באו פרשנים וקבעו הלכות ברית חדשות. אני בא ואומר - כשם שהיו אז "שליחי אל" שהרשו לעצמם להקשות - א. אני חולם על שליח שירשה לעצמו מעט מודרניזציה ולהקל - וכמו עם מילת בנות להפוך את זה לטקס סמלי, ו-ב. אם זה היה פעם אחרת מי שם את הללו שיקשו???? מה שמפריע לי הוא שזהו ניתוח שנעשה ע"י אנשים חסרי ידע, בתנאים קשים, תוך פגיעה לא רוורסבילית לעיתים עד אבדן חיים או נכות בקטין חסר ישע, ומהסיבות הלא נכונות. לגבי דאגתך ליהדות: ראשית אני סבור שאם היהדות היתה קצת מתגמשת היתה פחות נשירה - וגמישות היא עניין יחסי. איני יודעת על איזה זרם את משתייכת אולם מעצם כך שאת גולשת את לא יכולה להמנות על נטורי קרטא או על החרדים בבני ברק. אם כך קרוב לוודאי שאת מזרם בני עקיבא - ושני הזרמים שהזכרתי קודם יראו בך כופרת בעיקר. מי צודק? - הכל עניין יחסי. פעם אמרו בקיבוצים שאם יוסיפו ממרחים על החמאה והריבה בחדר האוכל הקיבוץ יתפרק. מה אומר - היום הילדים גדלים בבית הוריהם עם טלויזיה מזגן ורכב פרטי והקיבוץ מה? עדיין חי וקיים. ומשתנה. ולכן הוא שורד. אינני טוב בפילוסופיה, ולכן אני מסתפק בחלק הרפואי אך אשמח לשמוע את תגובתך לנושא.
 

ציפי ג

New member
מלכודת???

אני מעולם לא הסתרתי מה היא נקודת המוצא שלי. אולי אינך מקשר או שאינך גולש כה ותיק, אבל השתתפתי בפורום הקודם כציפי אמא לחמישה בנים, וכל משתתפי הפורום כאן יודעים היטב מה דעתי בענין ההלכתי של המילה. לגבי הזהות הדתית שלי - אני ממש לא בני עקיבאית, וממש לא נטורי קרתא. אבל בבני ברק, מנסיון, אף אחד לא יגדיר אותי ככופרת ממש לא. אני מגדירה את עצמי כיהודיה דתית, בעלת השקפת עולם משכילה, עם אמונה חזקה בבורא עולם, ובחיוב לקים את מצוותיו. לגבי הקבוצים, זו אכן דוגמא טובה. הקבוץ אינו מתקים בוודאי לא כפי שחזו ראשוניו. על פי הסטטיסטיקות האחרונות, הקבוץ מזדקן בקצב הגדול בהרבה משאר האולוסיה. האם אין ילודה שם? או שמא העזיבה היא כה רבה, עד שרק זקני השבט שאין מי שיכלכלם בעולם החיצון, נשארו לשמור על האדמות עבור היורשים המתגוריים בכל רחבי עולם? לגבי המוהלים, הרשה לי לחלוק עליך. זה מקצוע ככל המקצועות. מוהל לא יכול לכרות שקדים לילד, אבל למול הוא יודע זה תחום מומחיותו. עליו לבצע זאת בתנאים סטרילים, ובהקפדה על נקיון.,ועל ההלכה, אבל גם רופא לא נולד עם סכין מנתחים ביד והוא לומד את עבודתו. למה לא ניתן ללמוד נתוח רק של איבר ספציפי בגוף? האם כל הגנקולוגים יודעים רפואת ילדים? ולגבי הפריעה - אדרבא מול את בניך דאוריתא. אמנם לא תצא ידי חובת דרבנן, אבל לקים מצווה דאוריתא עדיף אשר לא לקימה בכלל. אני לדוגמא בשל היותי מיניקה צמה ביום כפורים רק דואריתא ולא דרבנן, כמובן בהתיעצות עם רב. ולגבי הכפיה - אני כופה על ידלי הרבה דברים. בראש ובראשונה את היותם יהודים. הם נולדים לי מסכניםשכמותם, ונגזר עליהם להיות יהודים. שנית, בחנוך שלהם אני מטביעה אותות רבים הרבה יותר מאשר ברית המילה. האותות הללו ילוו אותם לאורך חייהם, ואם הם יהיו נורמלים, ולא אובססיבים לגבי מין, זה גם ישפיע על אורח חייהם לעין ארוך מאשר היותם נימולים. האשליה כאלו אתה כהורה לא כופה על ילדיך דבר, מדהימה בעיני. זו אנרכיה? נתתי בעבר דוגמא של אחי, שנאלץ ללכת עם מכשיר כנגד קפוזיס והתנגד, והורי כפו זאת עליו, בשם הבריאות. הוא כבר היה ילד גדול. שמא היה על הורי לוותר לו כי הוא ידע להביע את דעתו?(והסבל שהוא סבל היה סבל יומיומי, לאורך ארבע שנים ארוכות) מי אומר שכפיה בשם בריאות הילד עדיפה על כפיה בשם דתו?
 

מנתח

New member
ויכוח פילוסופי

אני חושב שכבר אמרתי שבפילוסופיה אני לא טוב, אך מצאתי עצמי נהנה מהנסיון של החלפת הדיעות עימך. עניין דתיותך הועלה רק כדי להדגיש נקודה שאני רוצה לחדד - ישנם יהודים - שאמם יהודיה, שאוכלים חזיר רחמנא ליצלן ביום כיפור, ואח"כ משלימים את סרטי הוידאו שלא הזדמן להם לראות קודם. ישנם כאילו שצמים בכיפור, ואפילו מראים עצמם בבית כנסת, אך לא עושים דבר נוסף. ישנם שרק שומרים כשרות, ישנם ששומרים מצוות באופן חלקי , ישנם השומרים קלה כחמורה - כפי שציינתי קודם - הכל ידוע והרשות נתונה. ישנן נשים שלא תלכנה בכיסוי ראש, ישנן שתלכנה צנוע ובכיסוי ראש רק בחתונת ביתם/בנם, ישנן שתלכנה כך יומיום, וישנן שגם תגלחנה את ראשן מתחת לכיסוי כי "שיער באשה - ערווה". ישנן דרגות שונות של מילוי מצוות, אבל כולם יהודים. לדעתי אין מצוות המילה שונה מכל אילו ולכן אותם שאינם דתיים - תמוה לי למה דווקא את זה בחרו לקיים - האם מפני שאיש לא מציץ למטבחם ביום כיפור? לגבי החינוך - אני מעדיף לא לקרוא לזה כפיה - אבל זה עניין של סמנטיקה. אבל אם גישתך כזו - מה את חושבת על הכאת ילדים? הכל עניין של קוים אדומים - כמו בבחירה על האמונה. ויש נקודות בהן החברה המודרנית בוחרת להתערב. זכותך לעשות דברים מסויימים עם ילדייך, אבל אם למשל נדרש ניתוח להצלת חייהם, והיו מקרים מעולם, ואת מתנגדת, והרב המליץ שלא, וכו´ ניתן להפקיעם מידייך ולבצע את הניתוח בניגוד לדעתך. יתר על כן, הורה שאינו פונה לטיפול רפואי בזמן והילד ניזוק - ניתן לתבוע אותו (פלילי). אני סבור שמבחינה אתית ומצפונית, מכיוון שברית הינה התערבות כירורגית לא רוורסבילית המלווה בסיכונים ומיותרת מבחינה בריאותית - אין לאפשר להורים ולמוהלים/המנתחים את הבחירה הזו. כשם שיש חוק נגד הכאת ילדים, וכשם שיש חוק נגד תקיפה: אני לא יכול "להתנפל" על פציינט ולנתחו בניגוד לרצונו אם הוא בר שיפוט. אם אעשה כן אואשם בתקיפה. מאד התרשמתי מהחוק בשוודיה ואם כי הוא איננו מושלם - אין לי ספק שזה מעיד כאלף עדים על נאורות העם היושב שם. לגבי מומחיות המוהלים. אם כל מקצוע כירורגי היה טכני - לשם מה למנתח להיות רופא? כל הגניקולוגים יודעים רפואת ילדים, רפואה פנימית ושאר מקצועות ברמה מספקת. רמה בסיסית של רופא היא רופא כללי - שיכול לשבת בקופ"ח לאבחן ולטפל במרבית תחלואי האדם. הכירורגיה הינה התמחות מעל הרפואה הבסיסית. הידע המקיף ברפואה מאפשר למנתח לא להיות טכנאי אלא להיות רופא. ולכן הוא יודע להתמודד עם פציינט בעל מחלות רקע שונות וסיבוכים. כל רופא - גם נימאי יוע לתפור, וכל רופא יודע להתמודד עם זיהומים ועם דימום חריף, ולבצע החייאה. זהו ההבדל העיקי בין מוהל - טכנאי-בריתות למנתח. על מנת להבין למה לא ניתן ללמוד לנתח רק איבר ספציפי פסיכומטרי 700+ בגרות ראלית בציון גבוה ולהשקיע 7 שנים קשות כדי למוד ולהבין רפואה. איני רוצה "להשוויץ" אך זהו מקצוע מסובך, וגוף האדם מסובך. נכון - הרב יוצאים פחות או יותר "בסדר" מברית, אך- א. הרב יוצאים בסדר גם ממכות - האם זו סיבה להרביץ? ב. את ה"לא בסדר", "מסדרים" רופאים - וגם לא תמיד "יוצא להם" טוב, אז כנראה שזה לא כל כך פשוט וטכני!!!! מה שכתבת מעניין אותי מאד - מה זה דואריתא ודרבנן? האם זה שקול ל"בתאוריה" ו"בפועל"? מה משמעות מול את בניך דאוריתא? ולא יבלתי מענה האם עשיית מצווה ללא כל כוונה מאחוריה למעט לחץ חברתי תופסת? אשמח מאד לקבל הסברים - ותודה מראש.
 
בא נגדיר את גדר המחלוקת

א. השאלה הסטטיסטית כמה חלונים מלים את ילדיהם לא מסיבות דתיות. ב. האם יכולה להיות מומחיות בטיפול באיבר אחד. ג. האם הורה שדואג לרווחתו הדתית של ילדו, נופל מהורה הדואג לרווחתו הבריאותית של ילדו. אני חולקת עליך בשלושת המישורים. א. אמנם אני חיה בסביבה דתית, אבל אני כירה הרבה משפחות חלוניות, אם מסיבות חברתיות ואם מסיבות מקצועיות. כל מי שאני שאלתי ענה שמל את בניו כי הם יהודים. יכול להיות שיש הבדלים באזורי מגורים, או בסגנון האנשים איתם אתה מסתובב. ב. אמנם מנתח מסוגל לטפל בילד - אבל הנה אני בחורה פשוטה כמוני יודעת על הנקה מעט יותר ממך. (כי זה מענין אותי) ישנו מקצוע רפואי הנקרא יעוץ הנקה. הוא מתמחה רק בתחום אחד(כשמו) יועצים אלו מיומנים לפתור בעיות רפואיות הנלוות להנקה. או לדוגמא פזיוטרפיסט. הנזק שפזיוטרפיסט דפוק יגרום לפציינט הוא לעין שיעור יותר גבוה מאשר מוהל שמל תינוק כפי שנדרש. המוהל אינו מוסמך להרדים תינוק, הוא לא מוסמך להחליט אם לילד יש צהבת. הוא לא מוסמך לנתח אף, אבל למול את העורלה הוא מוסמך ומן הסתם הוא עושה זאת במיומנות גבוה בהרבה מאשר פסיכיאטר שלמד בדיוק כמוך רפואה. ג. האם אתה באמת סבור שעלי כאדם דתי לוותר על מצווה בתורה, רק כי לא הוכח מדעית שזה בריא כמו שאנשים היו אומרים? בחינת בטל הטעם, בטל הדין? כי אם כך יש עוד כמה מצוות שעל האדם לבטל, כמו הלכות כשרות למיניהן, או דיני שחיטה. הסיבה למילה כפי שהיא מוסברת אצל מרבית המפרשים, היא הפחתת יצר המין אצל הגבר. וראה דבריו הארוכים בנושא של אברבנאל על ספר בראשית. הנה מצאה הרפואה המודרנית משהו שמצא אדם שחי בספרד בשנת 1400 +. אני אישית לא רואה בכך גנאי גדול, בעיקר משום שאני רואה שלאחר המילה רב הגברים לא אבדו את התאווה. אנשים שטופי זימה, מעולם לא נראו לי מעוררים אלא מרתיעים, ואם יש דרך בה אני יכולה להשפיע שילדי לא יהיו שייכים לחלק השני של האוכלוסיה, אלא לחלק הראשון אני מואד שמחה. ולגבי קיום מצווה דאוריתא וקיום דרבנן. לכתחילה אמור אדם לבצע כל מצווה על התפתחויותיה. כך על אדם לצום ביום הכיפורים מאכילה ומשתיה. אבל מה קורה כאשר יש מגבלות? לדוגמא רפואיות? (סכנת חיים, או כאשר מדובר בילד יונק, הפסקת חלב האם) או אז חוזר הדין הקודם. אם כל אשר מפריע לך זה ענין הפריעה, הרי תמיד אתה יכול למול את ילדיך סאוריתא, ולהרגיש שלפחות הליך יהודי כלשהו העברת אותם. אני חושבת שכריתת כל העולה או כריתת חלק העורלה, מבחינת כאב לתינוק, זה ממש לא משמעותי, לגבי ההנאה ממין אני לא יכולה לחוות דעה לא לכאן ולא לכאן, ואני בטוחה שאם תשאל רב, לא יתירו לך זאת, אבל מבחינה רעיונית, היית יכול לעשות זאת. לגבי קיום מצווה בשל לחץ חברתי ללא כוונה, הרי אם המוהל לא התכוון למול את התינוק כדת משה וישראל, באמת חבל על הזמן.
 
ציפי ג - לא לענין

1. מה שאת כותבת בפסקנות כזו, כאילו יש לו סמוכין במחקרים, אינו נכון, לפי ידיעותי. אם יש לך מקורות, אנא הפני אותי אליהם בתנאי שאלה מחקרים קליניים וששמות המרכזים בהם הם נערכו, יפיעו גם כן בתשובתך. אחרת, חבל על הזמן. 2. עדות אישית של מישהו, הטוען לפעולה תיקנית באיבר שחווה ניתוח, אינה מתקבלת כהוכחה כלשהי לאיזשהו צורך מדעי או רפואי. ראשית, היות ואת מצדדת בניתוח חיתוך עורלה, אינך נקייה מפניות זרות. שנית, אין לך בסיס להשוואה ואת מתעלמת, כל הזמן, מתוצאות מחקרים ודיווחים מדעיים ורפואיים. 3. עצם התייחסותך לטיפול ולניקיון הפין אצל ילדייך, כמשהו המעורר בך גועל, כבר מצביע על הבעייתיות של הנושא אצלך. אין הבדל בין ניקיון אוזניים, אף, פי-הטבעת, שיניים, בתי-שחי, פות ופין. ואין שום דבר מגעיל בשמירה על ניקיון הגוף ואיבריו אלא אם כן מישהו החדיר את הגועל למוחך.
 
גם אצלי זה אותו סיפור

ואם הייתי מוכנה להתעקש על זכותי להתאהב ולחיות עם כל אדם, ולא משנה איפה הוא נולד, בטח שלא הייתי מוכנה להתפשר על בריאותו הפיזית והנפשית של התינוק שלי (שהוא תלוי בי) ולא לפגוע בו כדי ´לרצות´ אנשים סביבי.
 
גם אצלי ממש אותו סיפור

ואני מניח שכל אדם נורמלי אוהב להתאהב זכותו להתאהב באהובו/תו אוהב את ילדיו שומר על בריאותם שומר עליהם כבבת עיניו כנראה שאת בן אדם רגיל לחלוטין
 
למעלה