שוב אני
היי... זאת שוב אני.. משתלטת לכם על הפורום? משתדלת שלא... היה לי יום פשוט מסריח... אפילו את מה שכל כך רציתי לעשות לא הצלחתי... ושוב, אני הולכת לישון עם כל הרגשות שמורים אצלי עמוק בפנים, רחוק ממנו... ובלעדיו.. אני יודעת שתמכתם ברעיון שאני אשתף אותו באותן שלוש מילים... אבל אני לא יכולה. אף פעם לא היה לי את המחסום הזה, ומשום מה דווקא הפעם, עם הבן אדם שחשוב לי יותר מהכל, אני לא מצליחה להסיר את המחסום. מה לעזאזל העיניים הכחולות שלו עושות לי... וזה לא אמור להיות כזה ביג דיל. לא? אוף. אני רוצה ללכת אליו עכשיו, לתת לו חיבוק כזה גדול שהוא יבין ממנו כבר הכל לבד. הוא תמיד בסופו של דבר קורא אותי לבד. למה הפעם הכל כל כך שונה? ולמה זה כואב לי בצורה שאפילו מילים לא יכולות לתאר? אני בטוחה שהוא יושב לו עכשיו בחדר, על המיטה שלו ואין לו מושג אפילו קלוש, שיש מישהי, ממש כמה בתים ממנו, שחושבת עליו ומנגבת את הדמעות.
היי... זאת שוב אני.. משתלטת לכם על הפורום? משתדלת שלא... היה לי יום פשוט מסריח... אפילו את מה שכל כך רציתי לעשות לא הצלחתי... ושוב, אני הולכת לישון עם כל הרגשות שמורים אצלי עמוק בפנים, רחוק ממנו... ובלעדיו.. אני יודעת שתמכתם ברעיון שאני אשתף אותו באותן שלוש מילים... אבל אני לא יכולה. אף פעם לא היה לי את המחסום הזה, ומשום מה דווקא הפעם, עם הבן אדם שחשוב לי יותר מהכל, אני לא מצליחה להסיר את המחסום. מה לעזאזל העיניים הכחולות שלו עושות לי... וזה לא אמור להיות כזה ביג דיל. לא? אוף. אני רוצה ללכת אליו עכשיו, לתת לו חיבוק כזה גדול שהוא יבין ממנו כבר הכל לבד. הוא תמיד בסופו של דבר קורא אותי לבד. למה הפעם הכל כל כך שונה? ולמה זה כואב לי בצורה שאפילו מילים לא יכולות לתאר? אני בטוחה שהוא יושב לו עכשיו בחדר, על המיטה שלו ואין לו מושג אפילו קלוש, שיש מישהי, ממש כמה בתים ממנו, שחושבת עליו ומנגבת את הדמעות.