שוב אני כאן ט'

חורה

New member
שוב אני כאן ט'

אם כמה שהבנות פה מהממות והמקום הזה נחמד, זה שאני שוב פה מראה עד כמה התדרדרתי.
פשוט כי כל פעם שרע לי אני באה לפה.

המצב שלי רע.
איבדתי שליטה על האכילה
בדירה חדשה משלי. אוהבת את הלבד הזה. מכורה אליו
כרגע לא עובדת.
בודדה, בודדה.
כל לילה בוכה על מר גורלי, ועל כמה שאני מקנאה באנשים שיש להם חיי חברה עשירים ושהם לא לבד לרגע.
בכאלה שיכולים פשוט להרים טלפון למישהו ומהר מאוד להקיף את עצמם באהובים.

בשבועות האחרונים הוצאתי אלפי שקלים רק על אוכל, זה רק מוסיף לתחושת הכעס העצמי והאשמה.
מוכרחה לחזור לטיפול, אפילו אם הוא יקר. הוא לא יותר יקר ממאתיים שקלים ביום על אוכל.
אני באמת אבודה.
 

jellybelly1

New member
את לא צריכה להתנצל

שמתבאסת שחזרת לפה
זה משהו שכל אחת צריכה לשאוף אליו. להיות הרחק מהחולי

מצטערת לשמוע את מה שאת מספרת
לא פירטת יותר מדי ודווקא הצמצום של המילים זועק את הקושי בעיניי, שהוא מעבר למה שמילים יכולות לתאר ולספר
(וגם את ההרגשה הריקה החלולה)
מאוד מבינה ומזדהה
אני האדם האחרון שיכול לחזק אחרים, לעודד ולתת תקווה
יש לי מעט אמונה עבור עצמי אבל הרבה עבור אחרים וזה נשמע קצת צבוע
את למשל אומרת שאם היו לך אנשים סביבך זה היה משהו שמקל עלייך ותומך באכילה בריאה
זה משמח שקיים דבר כזה שאת יכולה לחשוב עליו
והעובדה שהחלטת לחזור לטיפול גם מעודדת

מחזיקה לך אצבעות
 

מייפלס

New member
הייתי אומרת ששמחה "לראות" אותך פה

אבל בהתאם לפורום , לא ... כלומר פחות או יותר , בגלל התמיכה והכלה , אז זה טוב שחזרת הנה ולא להישאר לבד לחלוטין עם כל הקושי ...
אל תבכי אל מר גורלך , אל תשקיעי בזה אנרגיות , תשקיעי אנרגיות , אולי , בשביל שמצבך ישתנה לאיך שאת רוצה שהוא יהיה , אה , מה את אומרת ?
 
מותק שלנו.

זה בסדר שיש מקום לבוא אליו כשרע. תחשבי על זה כמו לבוא לסבא וסבתא כשצריך מנוחה ופינוק...

עצוב לי לשמוע שהמצב שלך כזה ושכואב לך כל כך.
לפעמים דווקא מהמקום הזה עושים איזה שינוי, ונשמע שאת שם, במקום שדווקא מהתחתית מחליט שאי אפשר עוד להמשיך...
אני איתך. את צודקת. צריך שינוי. ואת צודקת שטיפול זה יותר זול ממחירי החולי, למינהם.

אז מה הצעד הבא?...
 

חורה

New member
אני מפחדת

אף פעם אני לא זוכרת שהייתי כמו עכשיו. אני לא מסוגלת לצאת מהבית. אפילו לרדת היום למכולת מעבר לכביש היה לי קשה, הרגשתי חרדה. כאילו כולם מסתכלים עליי.
הציעו לי להופיע פעמיים השבוע הבא. ערב עצמאות. אני יודעת שאני אוהבת להופיע ושכדאי לי גם כדי שלא אהיה לבד בעצמאות. וגם כדי לקבל קצת כסף. אבל אני לא מסוגלת. לא מסוגלת לעשות כלום חוץ נחשבת בדירה, לטפל החתולים. לנקות, לבשל ולאכול
 

רגישה1855

New member
קודם כל, נעים להכיר


אממ... אני באמת מצטערת לשמוע על התדרדרות במצבך, אבל עצם זה שאת כאן לא אומר שום דבר!
שולחת לך המון חיבוקים שאני מקווה שיצליחו להפיג את תחושת הבדידות, כי את לא לבד! את כאן וכאן אנשים לא לבד...
מצטערת שאין לי יותר מילים או איך לעזור, את חייבת לחזור לטיפול בשבילך, בשביל להיות במקום יותר טוב
לדעתי זה דווקא רעיון טוב להופיע בעצמאות (אין לי מושג במה כישורייך), זה יוצא אותך קצת מהשגרה ומהחור השחור שאת נמצאת בו כרגע, וגם עוד כסף... מה רע :) מאמינה בך שאת יכולה לעשות את זה, גם אם כרגע הכוחות לא נראים ולא מורגשים, וגם אם כרגע מרגישים שאין סיבה לעשות שום דבר....
תעדכני על החלטתך?
 

כמהאפשר

New member
הי חורה

המצב שאת מתארת באמת לא פשוט.
פיזית, רגשית. בעיקר רגשית.

אני בעיקר קוראת אותך מפחדת- אבל אני חושבת שזה פחד טוב.
שאלה לאילו כיוונים תקחי את הפחד הזה, מפני שמאוד קל לעבור את הסף בו הפחד הזה מבליע אותך, מדרדר ומשתק.
ואפשר, במאמץ ועבודה(כמובן) לקחת את הפחד הזה למקום שהוא יעלה אותך.
יפכח אותך. יפתח אותך. יצמיח אותך.
יתן את הכוח לעשות צעד. ועוד צעד. ועוד אחד.

יניע, את מבינה?



מה יכול לעזור לך כרגע לעשות את הפעולות הפשוטות-
להרים טלפון להפקה, למנהלים שלך, למארגנים? למי שאת צריכה?
מה את צריכה כדי לסדר לעצמך את ההופעות?
כדי להצליח?
מישהו יכול ללוות אותך? להיות איתך?

מה את צריכה(כי אם לא תגדירי- לא תוכלי לבקש.
אם לא תבקשי- לא תקבלי.
זה לא יקרה מעצמו.
אם לא תקבלי- לא תתני לעצמך הזדמנות להצליח)

מה את צריכה, לדעתך, כדי למשוך את עצמך?
כדי להצליח?
 
אוף... עצוב שככה...

ואני מבינה איך נכנסים לתוך הלופ הזה,
ומרגע לרגע זה מפחיד יותר ויותר לעשות כל צעד שהוא.
אם לצאת החוצה כל כך קשה,
יכול להיות שאפשר להביא מישהו פנימה?
חברה שתהיה איתך ותעזור לך להתארגן על עצמך?
מישהו שיעזור לך לצאת החוצה?
 

פאנדורה

New member
היי...

הרבה פעמים זו אשליה שלכל האחרים יש חיי חברה עשירים...
הרבה מאוד אנשים מרגישים בדידות כזו, כמו שאת מרגישה ומתארת,
ונראה לי שבשביל כולם זו התמודדות להתקשר כשקשה להם.

בכל אופן זה ככה גם בשבילי,
גם בשנים קשות יותר וגם בתקופות יותר טובות,
זה לא הופך לקל.
לא יודעת אם זה מנחם, אבל אני מזדהה.
 
למעלה