שוב אין בי מילים...

שוב אין בי מילים...

אז אכתוב מילים של שיר...

"Hold"

Tell me that it's gonna be okay
Tell me that You'll help me find my way
Tell me You can see the light of dawn is breaking
Tell me that it's gonna be alright
Tell me that You'll help me fight this fight
Tell me that You won't leave me alone in this

'Cause I need, I need a hand to hold
To hold me from the edge
The edge I'm sliding over slow
'Cause I need, I need Your hand to hold
To hold me from the edge
The edge I'm sliding past
Hold on to me

Tell me I can make it through this day
I don't even have the words to pray
You have been the only One who never left me
Help me find the way through all my fears
Help me see the light through all my tears
Help me see that I am not alone in this

 
את יודעת...

הצורך הזה, הטבעי כל כך, שמישהו יהווה בשבילך את המזור לכל כאב
שתמיד יהיה שם בשבילך
שתמיד יעזור לך ברגעים הקשים
הצורך הזה נמצא בבסיס של כולנו. הטיפול בהגדרתו עונה חלקית על צורך זה, הוא מהווה לך קביים עד שתלמדי ללכת בעצמך. האדם היחיד שבאמת יכול לעזור לך הוא את עצמך.
ואני יודעת שזה נשמע קשוח/מתנשא/לא מבין (מחקי את המיותר) אבל בעצם, אף אחד אחר לא חי בתוכך, ולכן אף אחד לא מבין בדיוק מה את צריכה ומתי.
כמו שכתבתי, אפשר להעזר במטפל, חברים, משפחה, אבל זה תמיד עד גבול מסוים.

תמשיכי לכתוב ולפרוק מעצמך את הרגשות הקשים כל כך
אני מקווה שזה יעזור לך בסופו של דבר. (אם לא כבר עזר במעט...)
 
מה שאני בעיקר קוראת

זה שאת מאוד בודדה...
אני יודעת שאנחנו חוזרות למבוי סתום עם העניין הזה, אבל באמת,
כל עוד את בלי טיפול לא תהיה לך את היד הזו...
אנחנו כאן יכולים לנסות, אנשים סביבך יכולים לנסות,
ויש לזה משמעות כמובן, זה יכול לעזור,
אבל זו לא העזרה שאת צריכה, את צריכה משהו יותר משמעותי מזה.
את צריכה טיפול.
אני לא יודעת עדיין מה המגבלות שמרחיקות אותך מטיפול, וזה בסדר שאני לא יודעת, אבל אני גם ממשיכה לנופף בדגל הזה, כי הוא האמת בעיני,
וכי אני יודעת שאנשים שממש רוצים טיפול מוכנים לעשות בשביל זה הרבה, ואולי צריך עוד עידוד לחשיבה מחוץ לקופסא עבורך, על איך משיגים לך טיפול בכל זאת.

אני לא מאמינה בלהגיד יהיה בסדר. אני מאמינה בלעשות שיהיה בסדר...
והעשיה הזו היא מבחינתי עם טיפול מקצועי...

שוב, זו לא נזיפה. זה רק דחיפה בכיוון שבעיני הוא הכי נכון ומשמעותי.
בנתיים, אנחנו ממשיכות להיות כאן....
וכשיהיו לך מילים משלך....

 
אבל אני כן...

אני כן בטיפול פסיכולוגי על בסיס פעמיים בשבוע כבר הרבה שנים..
ובתקופות קשות יותר אני מגיעה לפסיכולוגית על בסיס יום יומי..
היא עושה כל מה שרק אפשר והרבה מעבר למה שהיא צריכה לעשות...
ללא כל תשלום נוסף אלא מתוך המקום שכל כך אכפת לה והיא כל כך רוצה לעזור לי..
אז אני כן נמצאת בטיפול..
אולי לא המסגרת האידיאלית של רופא משפחה, פסיכיאטר, דיאטנית ופסיכולוגית שיושבים במקום אחד ועובדים בשיתוף...
אולי לא במעקב אידיאלי כמו שצריך/ אמור להיות...
אבל כן נסיתי הכל..
וכן עשינו המון המון צעדים בדרך..
וכן היה שיתוף בין רופאת המשפחה והפסיכולוגית והדיאטנית כשהיה צריך גם כשכל אחת מהן נמצאת פיזית במקום אחר..
כן ניסינו הכל..
והבנו מה עובד יותר ומה עובד פחות...
ונכון שהפסיכולוגית שלי לא מתמחה בתחום.. אבל אחרי כל כך הרבה שנים איתי היא יודעת המון ואני יודעת שהיא כל הזמן ממשיכה לחשוב וקרוא וללמוד יותר ויותר כדי שנמצא ביחד את הדבר הנכון ביותר עבורי.. את מה שיעבוד...
ואני חושבת שזה המון....
הנתינה הזו של בן אדם שנותן מעל ומעבר ממה שהוא צריך/ מחוייב לתת לך זה משהו שעושה לך מבפנים כל כך הרבה..
אז כן...
יש תקופות של נפילות.. ויש תקופות של בדידות נוראית ותחושה שהכל כל כך שחור והכל כל כך נורא...
אבל זה לא אומר שאנחנו לא מנסות ביחד בכל פעם מחדש למצוא את מה שיעבוד ויתאים לנקודת זמן הספציפית הזו...
כי כל נפילה אצלי לפחות היא אחרת...
ובכל פעם אנחנו מחפשות ביחד את הדרך שתתאים עבורי לפעם הזו כדי לקום ולהתרומם...
אני כן בטיפול...
אני לא מתנערת...
אני פשוט שוקעת כי אני במצב נפשי לא טוב..
ולפעמים אין שליטה על הנפילה הזו..
לפעמים אתה לא מסוגל לעשות כלום כי הכל כל כך מוצף עד שאתה לא יודע מה בכלל צועק בך כל כך חזק והכל הופך לרעש אחד עצום....
לא יודעת...
באמת שאני לא יודעת מה להוסיף...
 

levshavur

New member
תיראי כמה הרבה מילים...


כבר לא ילדה שלום
כתבת שאין לך מילים אבל תיראי איזו תגובה מושקעת את כתבת אז עם קצת מאמץ זה מגיע ואפילו בלי ששמת לב...תמשיכי ככה
לבשה.
 
בדיוק את זה

תדפיסי לך ושימי בארנק.
כל פעם שאת נופלת תוציאי את מה שכתבת ותראי שיש לך מישהו שם.
יש לך מישהו שאכפת לו ממך
תיזכרי בזה שיש נפילות, אבל זו תקופה וגם היא תעבור.
 
זו לא

התמונה שהבנתי עד עכשיו.
אז שמחה לשמוע את כל זה,
ובכלל, את נשמעת כאן הרבה יותר אופטימית לגבי המצב של עצמך מההודעות שלך בדרך כלל.
אולי זה שינוי בהרגשה ואולי משהו אמיתי שעוד לא עבר כאן עד עכשיו,
בכל אופן אני זה משמח לשמוע אותך ככה.
 
תודה..

אני לא יודעת עד כמה אופטימית... אבל מנסה...
המצב הנפשי בהחלט לא טוב בכלל..
בלשון המעטה...
אבל אפשר להגיד שהפסיכולוגית שלי עושה צעדים משמעותיים שעוזרים לי...
והיא באמת מדהימה אותי בכל פעם מחדש....
אז כן...
אני במצב נפשי ממש ממש לא טוב...
וקשה לי להבין או לראות בכלל מה קורה לי ואיך אני יוצאת מזה...
אבל למרות כל זה.. או יותר נכון להגיד....במקביל לכל זה...
יש אמונה עיוורת כזו.. משהו שאי אפשר באמת להסביר...
משהו שצץ לו לעיתים רחוקות ולרגעים קטנים כאלו.... משהו שקט כזה כמו לחישה רחוקה רחוקה...שאומר לי שעוד יהיה בסדר...
וכרגע אני פשוט מנסה להחזיק מעמד ולשרוד יום ביומו..
פשוט מנסה לשרוד את הימים האלו עד שאני יוכל להתחיל לחיות אותם...
 

lital172

New member
הוספת המון

אני שוה שיש לךפסכולוגית כל כך אכפתית שעוזרת לך בכל נפילה שמגיעה. אני שמחה שיחד איתה אתן עובדות על איך לקום כל פעם. מאחלת לך ללמוד מהכלים שהיא נותנת לך ולאט לאט לראות גם לבד את התשובה...
 

levshavur

New member
לכבר לא ילדה

שלום לך
אני חושבת שהשיר שבחרת הוא מאוד מדבר והצורך הזה לחיבוק ותמיכה ולא רק ביד אחת אלא שתיים

אז אני מחבקת אותך יקרה ותדעי שאני אשמח תמיד לעזור כאן או במסרים...
לבשה.
 
למעלה