שוברת את הגל
וכותבת לכן רק כדי לתת תקווה גדולה לכל המאוכזבות והעצובות. כי, אל דאגה, בקרוב אצלכן. מבטיחה. כניסה להריון היא נס במובן מסוים, אבל ניסים קורים כל הזמן ולכל אחת יש את הזמן שלה. והוא בוא יבוא.
אז זהו, אני חיובית כבר כמה ימים. רק עכשיו מתחילה לעכל. האמת, החודש הזה הייתי אמורה להיות בהפסקה לצורך צילום רחם וספירת זרע חוזרת (הקודמת היתה על הפנים). למזלי, הרופא קיבל את הצעתי לחכות עוד חודש עם הצילום, כי מה בוער? (השאיפה הייתה לדחות את הקץ כמה שרק אפשר), לעשות מעקב וללכת על השבחה אם צריך. הרקע: 8 חודשים מאז הפסקת הגלולות ללא וסת.סיפור של פרולקטין גבוה (היסטרי!) בעיה שהייתה מוכרת לי, אבל מעולם לא טופלה (שנים ארוכות ארוכות עם גלולות). לקח זמן לאזן אותו, לקבל מחזור תקין ולהתחיל בעבודה באמת. אחרי הווסת הראשונה מאז הגלולות (הייתי המומה שהגוף שלי אכן מייצר אותה)טופלתי באיקק´+כוריגון תוך מעקב. בסוף החודש זכיתי להתוודע שוב למכשפה, הפעם עם הרבה פחות שמחה. אז, כאמור, הרופא המליץ על הפסקה לצורך בדיקות ואני עשיתי חושבים. עד לפגישה עם הרופא לשיחת השכנוע, איחרתי תחילת לקיחת איקק´ וזאת הייתה גם הזדמנות לבדוק את אני מסוגלת לבייץ לבד. ואכן, לשמחתי והפתעתי, היה ביוץ ספונטני. במקביל, ספירת הזרע של בן זוגי הייתה יותר מוצלחת מהקודמת (עדיין לא מושלמת) אז הלכנו גם על השבחה+הזרעה. לפני שבוע בדיוק התחילו לי הכתמות והייתי בטוחה שקיבלתי. היו דמעות, כאב, אכזבה גדולה וחשש מהעתיד. מוכר לכולנו. לאחר יום נעצר הדימום הקל והסוף ידוע. אז, קודם כל, סליחה על המגילה. מה שרציתי בעצם להגיד לכן, בנות יקרות, הוא שאין לי ספק שכל אחת בדרכה הייחודית תזכה להגשים את חלומה ולזכות בתינוק או תינוקת או שניים ביחד ואפילו שלושה. וגם, תרשו לי, מילה, לבוגרות בחבורה, אל יאוש - אני בת 37 ו- 4 חודשים. מעולם לפני כן לא הייתי בהריון. אוהבת ומחבקת.
וכותבת לכן רק כדי לתת תקווה גדולה לכל המאוכזבות והעצובות. כי, אל דאגה, בקרוב אצלכן. מבטיחה. כניסה להריון היא נס במובן מסוים, אבל ניסים קורים כל הזמן ולכל אחת יש את הזמן שלה. והוא בוא יבוא.
