איך להגיד את זה - השיגרה שלי מאוד לא שיגרתית!
אז כך - כשיש בבית אישה ארבע ילדים (מתבגרים , אחת יצאה מהקן - לא גרה איתנו יותר אבל מחוברת בטבור למשפחה) ושתי כלבות... אז אין שיגרה- או אם תרצו השגרה היא היא האי שגרתיות, כל יום יש הפתעה חדשה, אבל מה חדש בזה - כשהיתי צעירה אמי קראה לי "ניסים נפלאות"
זה היה שם החיבה שלי - כי כל יום היתי חוזרת אם איזה ניסים נפלאות חדש...) אז עכשיו תוסיפו לזה את הגנטיקה - אז יש עוד שולושה "ניסים נפלאות" ואישה ועוד בת שלא ממש רחוקות גם הן המהגדרה הזו, ועוד שתי כלבות שובבות קבלתם אי שיגרה שגרתית! השיגרה שלנו היא צפייה באופן קבוע למופע או מבא בלתי שגרתי מדי יום! לדוגמה החודש האחרון- קבלתי טלפון מלשכת הגיוס (הבן הגדול "האוצר", במבדקים ) מפקד הפאנל הרפואי מתקשר לנייד שלי ומבקש פרטים על ההריון והלידה ועל הילדות הרכה של ה"אוצר" אני שאלת למה ? והתשובה היא מצאנו בבדיקות סבירות לבעיה בלב, (כל החודש הוקדש פחות או יותר לרשימת הבדיקות אותן נתבקשנו לעשות ל"אוצר", פקססנו תוצאות ולפני שבוע קבלנו מכתב +טלפון שעליו להגיע באוגוסט לשחרור משרות ביטחון על בסיס בעיה רפואית בלב, למי שלא הבין פרופיל 24 רפואי על בעיות לב. מצד אחד זה מצוין שגילו לפני שקרה איזה אסון, מצד שני אנו חיים במדינה שמעלה על נס את מיתוס הגבריות והמצואיזטיות שחלק ממנו הוא שרות צבאי. לא נגמר הסיפור הזה והסיפור הבא היה בפתח, ה"נסיכה" ירדה עם הכלבות לטיול ערב, משום מה היא חשבה שזה רעיון מצוין לחבר את שתי הרצועות של הכלבות ולהפוך אותן לחבל קפיצה, גרוע מזה , היא החליטה לקפוץ בידיוק על שספת המדרכה (על אבני הספה)- דקות בודדות אחרי שהיא ירדה היא חזרה הביתה , בוכה וצורחת עד לב השמים , "אמא נפלתי ..." את שערית הערב והמשך הלילה העברנו במיון האורטופדי, התוצאה היתה שבירת כל עצמות הקשתית בכף היד הימנית וגבס לשלוש שבועות. עד לא התעוששנו מכך והאישה לא הרגישה טוב, ממש לא טוב עוד לילה עבר עלי במסדרונות מיון כללי ומיון נשים של בית החולים, משם השתלשלו הענינים אל המרפאה להמשך מעקב וטיפול ... האישה עדין בבדיקות. רצה "מהנדס" ה"ניסים נפלאות" שבבוקר לאחר ליל השימורים בבית החולים אם האישה אני אצתרך להגיש את הרפרט שלי לאחת העבודות הסמינריוניות, אז ללא שינה , מבולבלת ואחרי אין ספור שעות של המתנה בין רופא אחד למשנהו , עם מצגת שאינה גמורה לגמרי וכמה חזרות בודדות על החומר עליתי לירושלים להגיש/ להציג רפראט. (לאחר התנצלות ותאור בקוים כלליים את הלילה שקדם להצגת הרפרט , הצגתי - בסופו של דבר מעז יצא מתוק) בין לבין עבדת ולומדת. בעבודה - המחשבים של המנב"ס (מנהלת בתי ספר) קורסת , כל הציונים בשנתיים שהוקלדו נמחקים כלל דוח העדרות ואיחורים, ישבים יחד יומים לפני סיום שנת הלימודים וכותבים ידנית מאות תעודות (להקליד במחשב כל תעודה בניפרד לכל תלמיד מבין ה780 תלמידים בבית הספר) איך שלא תחלקו את זה עדין יוצא שזו עבודת פרך גם כשמדובר בצוות (אנו כ30 אנשי צוות) בין לבין למדתי לבחינה שהמרצה שכח לדווח עליה (והמרצה הזה היה רק במיקרה הדיקן) כך שלבסוף הבחינה היתה בע"פ 20 דקות לכל סטודנט (נורא) ובסוף ציון על סמך הערכה של אותה "בחינה" ונוכחות בקורס (ונוכחות לא היה הצד החזק שלי , הקורס הזה ישב על אותו זמן של עוד קורס- וממש בדרישות הקורס לא הגדרה דרישה של נוכחות חובה), אמ מה זה היה קורס מתקדם שנתי ולו 4 נ"ז- מה שבהחלט עשה זאת בעיתי בשבילי. שלושה ימים אחר כך עוד בחינה גדולה. בין לבין המחשב הביתי "מת" והחזר לתחיה ע"י ה"אוצר" , (איזה מזל שיש כמה מחשבים בבית, ושלמדתי פעם לגבות כל דבר במיליון מקומות). בבית הכיסוי של הפרגולה והשמשיה מקרעו מהרוח, מהר מהר תיקנו מה שהיה אפשר וקנינו חדש, האוטו התקלקל הפעם המי יודע כמה השנה - נו מה אפשר לצפות 280 אלף קילומטר פלא שהוא עדין נוסע ומצליח לעלות לירושלים שלוש פעמים בשבוע. הכפתור של הגז נשבר, הידית של החלון בחדר של ה"אוצר" נשברה כשניסה לסגור אותה. החלון בממ"ד (זה גם החדר של ה"נסיך הקטן") גם כן התקלקל. וכו' וכו' בבית שלנו לא משעמם אף פעם תמיד יש "ניסים ניפלאות" חדש - רק כדי שיהיה מענין בחיים אז רבותי נשארה לי אופציה אחת בחיי והיא להיות אופטימית כי כניראה בדרך פלאית כל דבר לטובה! שרון
אז מה לכם קרה
מה לכם שבר את השיגרה
