שובו של הג´אב 3 - והפעם:

שובו של הג´אב 3 - והפעם:

חשיבה בקרב... בהמשך לדיון לגבי פיתוח אינסטינקטים, מעניין אותי מה הגישה שלכם לחשיבה במהלך קרב, בעיקר בטכניקות הגנתיות. האם לפני שהיריב תוקף, אתה כבר יודע איזו תגובה תגיב, או שאתה קודם מנטרל את ההתקפה (על ידי בלימה\תנועה) ואז בודק למה אתה רוצה או יכול (זורם) להכנס? או שאולי גם התגובה (הטלה, בריח, בעיטה, מכה) אמורה להיות אינסטנקטיבית, כמו הניטרול של ההתקפה (הבלימה\תנועה)? ואיך זה מתחבר לאימון של "אינסטינקטים", ואיזה אינסטינקטים אתה בעצם רוצה לפתח? האם אינסטינקט לא בעצם גורם ליריב שלך לשלוט בך? אם כך, אז מה הוא בעצם ה- "מושין" - "ללא חשיבה" שמוסאשי כותב עליו? אריאל... חושב על חשיבה... ועל האינסטינקט שלו לצחוק כשמדגדגים אותו.
 
השאלה מופנית כמובן

לגדולי הפורום - דוד, בן, אייקי-פריק, ואמיר-סן... ולכל מי שמתחשק לו לענות לשאלות המעצבנות שלי!
 

amir_aikido

New member
אני מגדולי הפורום ??? ../images/Emo8.gif

לא בטוח שאפשר כל כך בקלות ליחס אותי לקבוצת כה מכובדת... בפרט שבזמן שיש לי דעה מה אמורה להיות התשובה לשאלה שלך, עוד לא צברתי מספיק ניסיון להיות בטוח בנכונותה של דעתי !!! לדעתי בזמן קרב צריך לחשוב בשני רבדים, רובד "טקטי / מיידי" ורוב "אסטרטגי / לטווח היותר ארוך", וכל הזמן לבצע הערכות מצב בשני הרבדים הללו. הרובד הטקטי המיידי זה הרובד היותר טכני. כאן אתה "חושב" מה לבצע ברגע נתון: איפוא היריב פתוח? לאיזה כיוון לנוע לצאת מההתקפה? איזו טכניקה תבצע עכשיו ? כמו שאני מבין את זה, המחשבה כאן צריכה להיות כמעט לא מודעת, כך שכשהיריב מתחיל תנועת מתקפה אתה כבר מדמיין את סוף התגובה שלך. מטרת המחשבה / דימיון כאן היא להעצים את עוצמת הטכניקה, לכן אם אתה מבצע חיתוך למשל, אתה רואה את עצמך בסוף החיתוך כבר בסופו. ואם אתה נחלץ בטאי סבאקי הצידה מהתקפה ומבצע איזושהי טכניקה, אתה מדמיין את התנועה וסיומה כבר בתחילת התנועה. החשיבה ברובד הזה צריכה להיות דומה למחשבתך על הליכה. כשאתה הולך אתה חושב: "אני רוצה להגיע לשם", "כדאי לעבור דרך שם" או "לא רוצה לדרוך על זה
" ... או על כל פעולה מונוטונית אחרת. למרות שהרמה הזו היא הרמה הבסיסית של החשיבה המודעת בקרב, אסור שלתת לה "להתבזבז" על חלקי תנועה כמו - איך להזיז את היד, האם אני על נקודת לחיצה, וכו´... הטכניקות צריכות להיות מטמעות מספיק שאתה תחשוב - "אני אעשה שיאו-נאגה" או "אני אתן אגרוף לפנים" ... המחשבה הטקטית היא לא לחוטין מחשבה מודעת, וככל שמשתפרים היא הופכת ליותר ויותר אינטינקטיבית, אבל עדיין היא שומרת על גמישות ולא על נוקשות של תגובה קבועה. הרמה האסטרטגית / טווח ארוך יותר זו הרמה בה אתה מעריך קצת יותר מסביב, את אופי / סגנון היריב, מצב הסביבה, מצבך, יתרונות, חסרונות, אנשים מסביב, עד כמה אתה בסכנה (חשוב מאוד לאחר העימות במקרה שתגרום נזק לתוקף) ... ברמה הזו אתה תחשוב למשל "נגד יריב זה עדיף לבעוט בעיטות גבוהות", או "היריב הזה תמיד מתחמק אחורה, בהתקפת נגד כדאי לתקוף כאילו הוא מאחור יותר", או "היריב הזה נראה לי מאוד חסון, עדיף להתרכז בביצוע טכניקות מנוף עליו ולהתייחס לטכנקות המכה רק כטכניקות השהיה", או "כדאי לתמרן למעבר ההוא כי שם יהיה לו קשה לתקוף אותי", או "הבחור הזה נראה חבר של התוקף, כדאי להתרחק ממנו" ... כמו שאני מבין זאת, הרובד האסטרטגי נותן לך כיוונים עדיפים. אבל, הרובד האסטרטגי לא מכתיב לך תנועה ספציפית. ההחלטה הביצועית בקרב תמיד תהיה טקטית ולא אסטרטגית, האסטרטגיה נועדה לעזור לך לבחור טקטיקות כשיש לך מספר אפשרויות, ולא להכתיב לך תנועה כשהיא לא מתאימה אח"כ לתקיפה ספציפית. ואיפוא נכנס כאן פיתוח האינטינקט? אני לא משוכנע ב 100%, הייתי מכניס את פיתוח האינטינקט בעיקר בהתייחסות לשני מצבים ספציפיים: אתה מופתע, יריב תוקף אותך במפתיע או במהירות כזו שאתה במתך הנוכחית לא מסוגל לבצע הליך מחשבה כלשהו - תגובה אינטינקטיבית תעזור כאן. כל טכניקה וההרגשה של זרימת היריב - אמורים לבוא באופן אינטינקטיבי, לכן המחשבה הטקטית תשאף להיות דימוי מודרך לחיזוק התנועה מהרוח במינימום מחשבה מודעת, כמו שכתבתי כבר. ובשביל להיות מסוגלים להגיע לרמה שבה כל הסיפור יהיה רלבנטי בכלל, צריך להתאמן הרבה מאוד
אמיר
 
סוגי חשיבה בקרב.

יש שתי סוגי חשיבה בקרב: הסוג הראשון, קשור בד"כ לקרב (או יותר נכון תירגול), שתכליתו התקפה בודדה והגנה מפני ההתקפה. לתרגול מסוג זה, המתגונן יכול לצפות את ההתקפה של המתגונן. כמובן שהדבר תלוי בנסיון ובראיה נכונה של קרב, או ליתר דיוק קריאה נכונה של התנועות של היריב. בתרגול מסוג זה, יצא לי לא מעט פעמים, ממש לצפות את התקפותיו של היריב, לא יוד איך להסביר את זה בדיוק, אבל יש תחשוה מסוימת של מה שעומד לקרות, במיוחד את התרגיל מוגבל להתקפות מסוימות, כלומר - רק התקפות ידיים/רגליים, או רק מכות ישרות וכו´. כשעומד מולך תוקף לא מנוסה, הדבר קל שבעתיים, משום שלפני התקפה יש נטיה (שיחסית לא בולטת), להקדים תנועה להתקפה. נניח - מזיז טיפ טיה את הכתף לפני אוי צוקי, או לוקח את המותן טיפ טיפה אחורה לפני בעיה וכו´. כמובן שדברים מסוג זה, הם מוטעות מיסודן, והמטרה היא לטשטש ולהעלים תנועות מקדימות כגון אלה. סוג החשיבה השני בקרב, מתאים גם לסוג התירגול הנ"ל, אך בעיקר חיוני לראנדורי - חשיבה נטולת חשיבה, או במילים יותר חכמות "שכל כמו מים": לא לנסות לחשוב מה היריב יעשה, ואיך הוא יגיב, אלא יגיב לתזמון הנכון (ע"ע הודעה "על תיזמון ועיתוי בקרב"). על המתאמן לרוקן את מחשבתו מכל ניסיון לנבא את פעולות בן-זוגו. מתאמן שמנסה בראנדורי לצפות את תגובות יריבו, ימצא את עצמו במצב שהוא תוקף - ומיד מגן מהתקפה שעלולה לבוא (התקפה שעדיין לא באה). דבר זה גורם להתקפה עצמה לא להיות במלוא היכולת והכוונה (כי ישר חושבים ועוברים למצב הגנה, עוד לפני סיום ההתקפה שקדמה לה). ובנוסף, זה יגרום ליריב לנטרל כל מצב של המשך בקרב, משום שזה שתקף וכבר נמצא בעמדת הגנה, ממלא את מחשבתו במה היריב יעשה (ופועל בהתאם לכך - כמובן מבלי שיש צורך), ומביא את עצמו למצב שהוא נתקע ונעצר בהגנה, בעיקר אם לא באה שום התקפה (מה שסביר להניח שיקרה). זהו, מקווה שהמילים לא היו מבולבלות מדי בשעה זו, והצלחתי להבהיר את עצמי בנושא הזה. אגב, שכחתי לציין, שהשאיפה תמיד היא ל"שכל כמו מים" - הכל נטול דאגות ומחשבות, כי כך ניתן להגיע לרמה ולתוצאות הגבוהות ביותר. לילה טוב (עד מחר).
 

bizhar

New member
צפיית תגובת היריב

ואני הקטן רוצה רק להוסיף שבוינג צ´ונג חצי השיעור עוסק תמיד בצ´י סאו, או בעברית צחה - ידיים דביקות. מטרת התירגול הינה הקניית יכולת לצפות את כוונות היריב. תנועת היד עוקבת אחר ידו של היריב כאילו הן דבוקות זו לזו...התרגול יכול להיערך גם בעיניים עצומות ללא כל הבדל בביצוע, נהפוך הוא: ככל שהתלמיד חדש יותר כך קל לו יותר לתרגל בעיניים עצומות מאשר פקוחות. השלמת ההגנה תהווה נקודת מוצא להתקפה, מאותו הרגע שאפקטיביות התקפת היריב תרד - ולאו דווקא עם השלמת התנועה של היריב... כף היד והאמה מגששים וחשים את היריב כאשר את תנועות היד כולה מוליך המרפק.
 

aiki-freak

New member
איפה אתה לומד?

איפה אתה לומד ווינג-צ´ון?? אשמח לכל אינפורמציה שתוכל לספק!! בברכה...
 

bizhar

New member
ווינג צ´ון

אני לומד בשדרות אצל איגור קאושנסקי. איגור מאמן בארץ כ 5 שנים. למד קונג פו בוויאטנם ונמצא כ 25 שנה בתחום.
 
ותענו, כי אני נוסע מחר בבוקר ../images/Emo4.gif

ואחזור רק ביום רביעי\חמישי... ורוצה שיהיה לי משהו לחשוב עליו ברכבת. אריאל... נוסע לריוויירה הישראלית... יענו נהריה...
 
תקיפת הנגד לא אמורה להיות

אינסטנקטיבית כמו סיכול ההתקפה של היריב. המורה שלי אומר שהתנועות של הגוף בקרב צריכות לבטא את המשמעות של המלים "טין-טו". "טין" פירושו שהאוכל נכנס דרך הפה, "טו" פירושו שהאוכל יוצא דרך הפה. "טין" מסמל את ההתקפה של היריב, שמתעכלת אצלנו מבלי שתגרום לנו לנזק. העיכול יכול להתבצע בצורות שונות, החל מהתחמקות וכלה בספיגה. "טו" מסמל את ההתקפה שלנו. בזמן ביצוע "טין" הגוף מתנועע כמו קפיץ שנמתח; בזמן ביצוע "טו" הקפיץ כאילו משתחרר מהמתח שצבר וחוזר למצבו הטבעי. "טין" גורם לאלימות של התוקף להיות חסרת-השפעה עלינו; "טו" משיב אלימות זו חזרה אליו. "טין" היא פעולה אינסטינקטיבית. כאשר תוקפים אותנו, שנים של אימונים גורמים לכך שפשוט לא ניפגע. אפילו אם לא נעשה דבר - לא ניפגע. הגוף יגיב, העיניים יגיבו, הידיים יגיבו, הרגליים יגיבו, הנשימה תגיב, הכוונה תגיב - ואנחנו פשוט לא ניפגע. אולי תהיה זו התחמקות, אולי תהיה זו הסטה, אולי יהיה זה משהו אחר לגמרי - אבל הגוף לא יאפשר לעצמו להיפגע, כי אחרי שנים של אימונים, העין תראה, הלב יחוש והגוף ינוע בהתאם. האנרגיה שלנו לא תניח לנו להיפגע, כי היא עוצבה לצורך כך באמצעות עבודת נמלים מפוקחת ומובנית, נטולת אשליות והשערות (מה שאני מכנה "אמנות ההנחה" - אחת האמנויות המסוכנות ביותר למשתמש בהן...). "טו" היא פעולה פחות אינסטינקטיבית. היא אפילו לא לגמרי "טבעית". האוכל יוצא דרך הפה... אנחנו מקיאים... זה טבעי, אבל... בשביל "טין" אנחנו לא צריכים לעשות כלום. רק להניח לזה לקרות וזהו. בשביל "טו" אנחנו צריכים להוציא משהו מתוך עצמנו, להביא משהו מהפנימיות שלנו, לבטא את עצמנו!!! לדוגמא: אגרוף נשלח לפרצופנו במהירות, היד שלנו אוספת אליה את אנרגיית האגרוף ומסיטה אותה הצידה - ולאחר מכן מתיישרת וננעצת בתוך פרצופו של התוקף. ההסטה הראשונית היא פעולה שאיננה דורשת מאיתנו להביא שום דבר מתוך עצמנו - היא טבעית ואוטומטית עבורנו; אך המשך התנועה - כלומר, הטחת כף היד בפרצופו של התוקף - היא כבר ביטוי של עצמנו, של הרצון שלנו, של היוזמה שלנו, של הצורה שלנו. מצב ללא-חשיבה יוצר "טין" מושלם. אי אפשר לפגוע באדם שתודעתו מרוקנת. זה כמו לנסות לתפוס את הצל של עצמנו. אדם כזה איננו מגיב, כי אין אל מה להגיב. לדוגמא, הוא מסיט את המכה ברגע שהיא נולדת, או אפילו לפני כן. אם צריך לטפל במכה רק אחרי שהיא כבר יוצאת לדרכה, זה לא קצת מאוחר מדי?!?!?! אם יש רעידת אדמה, הוא לא צריך לברוח - הוא מלכתחילה לא נמצא שם. ולא שהוא חושב לעצמו: "המממ... שם תהיה רעידת אדמה, אז לא כדאי ללכת לשם". לא. הוא פשוט לא נמצא בתוך המימד הזה של צפיה -> הסקה -> החלטה על פעולה -> ביצוע הפעולה, אלא במימד של הוויה. "טין" פירושו להיות בהרמוניה; "טו" פירושו מגוון יותר - והוא יכול להיות בפשטות "לחסל את התוקף". אני מכנה זאת "הסתגלות" ו"שערים". ההסתגלות שלנו למצב של התקפה הוא-הוא האינסטינקט שיש לפתח. זה לא שצריך להרכין את הראש, לסגת לאחור, לנוע לפנים והצידה, או לבעוט. זה לא הדברים שאותם צריך לפתח. ההסתגלות היא זו המאפשרת לנו לשמור על עצמנו - והיא האינסטינקט היחידי הטעון טיפוח. היא זו שתחליט מה לעשות. זה נשגב מבינתינו, כל שכן משכלנו המודע. כשאינסטינקט ההסתגלות מטופח היטב, אנחנו נסתגל לכל התקפה, ברגע בו היא מתרחשת. אך הסתגלות לבדה איננה תקיפה. לשם כך נחוצים לנו ה"שערים". ה"שער" הוא זה אשר מחבר בין המציאות הנוכחית, בה אנחנו נמצאים בשניה מסויימת, לבין המציאות הרצויה, שבה התוקף נמצא במצב בו אנחנו רוצים שהוא יימצא, כגון: - מעולף; - שוכב חסר אונים על הרצפה מתחתינו; - מנוטרל; וכולי... ההסתגלות היא הבסיס. הוא איננו יכול לפגוע בנו. מתוך בסיס זה, אנחנו עוברים כהרף עין דרך "שער" נבחר, אל תוך המציאות המבוקשת - ומוצאים שם את התוקף שלנו בדיוק במצב שבו רצינו למצוא אותו: מעולף, שוכב חסר אונים או כל דבר אחר שביקשנו לעצמנו... כמובן, "טין-טו" זה רק רעיון, דרך פעולה, גישה, תפישה. יש גם צורות תפישה אחרות, שמשתלבות או לא משתלבות עם הדרך של "טין-טו". אין זוהי הדרך היחידה. אך זה נראה לי בהחלט מספיק כדי שיהיה לך על מה לחשוב ברכבת...
שלך באהבה, בן
 

pinibs

New member
אמנות ההנחה

הי בן, ראשית תודה על השיעור היום בבוקר. הוא היה פשוט נפלא עבורי ויצאתי עם חיוך רחב וסיפוק רב שמלווה אותי גם עכשיו. תוכל להרחיב קצת על מה שאתה קורא "אמנות ההנחה"? שוב תודה, פיני
 

pinibs

New member
וגם...

למה אתה מתכוון כשאתה אומר: "...אחת האמנויות המסוכנות ביותר למשתמש בהן..." פיני
 
לפיני היקר: על אמנות ההנחה ../images/Emo13.gif

קודם כל שמחתי מאוד לשמוע שנהנית מהשיעור ושהוא הטיב עמך. אני מקווה שרוב השיעורים יהיו כאלה עבורך. ועכשיו לתשובה: אמנות ההנחה - או אמנות ההשערה - היא אמנות מאוד נפוצה ומעניינת... אני אביא כמה דוגמאות לשימושים אופייניים באמנות זו... *** מישהו מבצע מדי יום תרגיל מסויים של בעיטות, במטרה לשפר את רמת הקרב שלו. בכדי לוודא שהבעיטות שהוא מתרגל לא יפגעו בברכיו, הוא עושה שימוש במומחיות שלו באמנות ההשערה ומשער כי הוא מתרגל בצורה נכונה את הבעיטות. אך תוך כדי כך הוא הורס את ברכיו... *** מישהו מתאמן במשך שנים על סדרה מסויימת של תנועות ובעיטות. הוא עושה שימוש באמנות ההנחה ומניח שהתנועות האלה יסייעו לו בקרב אמת. אחר כך, בקרב אמת, הוא מגלה שהוא לא מצליח לבצע את התנועות האלה כהלכה. *** מישהו מניח שהדת שלו היא הדת האולטימטיבית והנכונה היחידה - והוא מחליט לנהוג לפיה. הוא מקדיש את חייו לדת הזאת, מתוך הנחה (...) שעליו לעשות דברים מסויימים, כדי לזכות בדברים אחרים - ובסוף חייו הוא מגלה שהוא טעה. *** מישהו מניח שהוא לא יכול להיות אמן לחימה, כי הוא כבר מבוגר מדיי בשביל זה ויש לו בעיות ברכיים והוא מניח גם שלימוד אמנות לחימה ברמה כזאת תובע אימונים קשים שיפגעו בבריאותו עוד יותר. לכן הוא מוותר על החלום, מבלי שהוא מסוגל לקחת אחריות על כך שהוא בעצם טועה ושהוא כן יכול להיות אמן לחימה ואף להבריא בדרך לכך... אכן, אמנות ההנחה (או אמנות ההשערה) היא בהחלט אחת האמנויות המסוכנות ביותר למשתמש בהן... להתראות ביום חמישי, שלך בן
 

amir_aikido

New member
באייקידו

טכניקת ההגנה היא גם טכניקת התקפת הנגד. בשונה מהמצב אותו תיארת. באותה התנועה אתה גם מחוץ לתקיפת היריב וגם מבצע טכניקה עליו. לכן, אני מניח שהאמנות משפיעה על החשיבה ... וההגנה טכניקת הנגד מבוצעות באותו "נו-מיינד". עדיין, המליצו לי להגיע למצב בו ביחד עם אי החשיבה על הטכניקה, אני מדמיין אותה לפני הביצוע. אני יודע שזה נשמע סותר, אבל הרעיון כאן הוא שכמו שהגוף זורם באופן טבעי לטכניקה, באותו האופן מדמיינים את הטכניקה באופן אוטומטי. מטרת הרעיון הזה היא להעצים את הטכניקה ע"י איחוד חזק יותר של הגוף והמחשבה, כמו שאומרים "להיות אחד עם המכה / חיתוך / טכניקה". באותו רגע כולך מבצע את הטכניקה, ולא רק כל הגוף שלך אלא גם המחשבה. זו בהחלט צורת חשיבה שונה מזו שתיארת. אבל אני אנסה לחשוב על הצורה שתיארת עבור הטייקוואנדו, נראה לי שזה יהי מתאים
אמיר
 

aiki-freak

New member
או סנסאיי

אמר פעם משהו בסגנון: (בתרגום חופשי). "התוקף מכה או חותך בחרב, מצפה למצוא אותי לפניו... אך כבר מלכתחילה הייתי מאחוריו..." זו אותה "הקרנה מנטלית" של עצמך שאני חושב שאתה מדבר עליה...ואכן או סנסאיי היה ידוע ביכולתו "להעלם" ולצוץ מאחוריי התוקף במהירות מסחררת. אנשים שהתמזל מזלם לעמוד מול או סנסאיי מתארים זאת כאילו הוא פשוט התפוגג באוויר ואז צץ משום מקום חזרה... אם זה מעניין אותך אמור להגיע לארץ מורה בשם בוב נדאו סנסאיי באוקטובר שמתעסק בעיקר עם דברים כגון אלו...( ומהעוצמה המדהימה שיש לאיש הזה, נראה שזה עובד)
 

amir_aikido

New member
אותם רעיונות מגיעים מהרבה כיוונים

הרעיון של לחשוב שאתה אחרי הטכניקה לפני שהתחלת אותה הגיע אלי מכמה מקורות, ואיני בטוח אם מי מהם היה קשור לאו-סנסאי : אחד המתאמנים הבכירים מני במועדון, ואני חושב שגם בתוכנית על הקנדו הופיע הרעיון הזה איפושהוא, ונדמה שקראתי גם מהשהו דומה ב"ספר חמש הטבעות" (שעד שאבין אותו יקחו עוד כמה עשרות שנים לפחות. אני שמח לשמוע שיש לי עכשיו עוד תמיכה ברעיון ועוד ממקור משמעותי כל כך וקצת פחות מעורפל מ"ספר חמש הטבעות". אני חושד שלמעשה הרעיון של שימוש בדימיון ל"הקרנה מנטלית" (קניתי את הביטוי) הוא רעיון מעולם המדיטציה שאיננו בלעדי לעולם אמנויות הלחימה, נדמה לי ששמעתי התייחסויות אליו גם מכיוונים של מדיטציה הודית שראיתי בערוץ 8 ועוד ... אמיר
 
מענין...

אם אני מבין נכון, אצלנו הגישה היא שלא צריך להיות הבדל "מחשבתי" בין הגנה להתקפת-נגד. שניהם צריכים "לזרום", ללא החלטה מודעת, ולנבוע מתוך 4 גורמים: 1. ההתקפה (כולל כמובן את התוקף: גדול/קטן, חזק/חלש, איזה טכניקה וכו´) 2. היכולת הטכנית של המגן 3. תזמון 4. תנאים סביבתיים (כולל הכל: קירות, תאורה, סוג קרקע, בגדים, מכשולים...) כל הגורמים הללו משתלבים ליצור תגובה אחת, כלשהי - ורצוי שהיא תהיה אפקטיבית...
מוסאשי כתב שהגנה זה כל מה שאתה עושה עד לרגע בו אתה מתקיף, או כל מה שאתה עושה כדי להגיע לעמדת התקפה. מה דעתכם?
 
אכן, מעניין...

*** בהקשר ל"טין-טו": במצב "טין" מושלם אין צורך ב"טו". האוכל נכנס ומתעכל - ואין צורך להוציאו החוצה. אך זוהי שלמות שלא נתקלתי בה מעולם פנים מול פנים. אני מניח שתמיד יהיה מישהו מספיק טוב כדי להפוך את ה"טין" שלך לבלתי-מספק בפני עצמו, ללא ה"טו". *** בהקשר לאמירתו של מוסאשי: מבחינתי יצור מופלא זה קיים יותר בכדי שאקשיב לו ואלמד ממנו (למרות שלא קראתי את הספר שלו, עדיין. האנגלית שלי חרא. יש גם בעברית?... לא נראה לי...) מאשר בכדי שאביע את דעתי הביקורתית על דבריו. הציטוט שהבאת נראה לי מעניין - וכמעט מובן מאליו. כאשר אני קורא אותו, עוצם את העיניים, מניח לו להיספג בי ומשתמש בו כ"לינק" אל משהו שהוליד אותו, אני מגלה משהו מדהים... תחשבו על זה רגע אחד נוסף! זה שווה את זה!!! *** אני אוהב את כל ההסתייגויות שלך "אם אני מבין נכון, אצלנו הגישה היא..." הבאות אפילו ביחס לדברים שאתה לומד כבר שנים. יפה מאוד, דוד! אני מורשם! המשך לשתף ולשאול שאלות, אני לומד ממך! שלך בתודה, בן
 
למעלה