נוטפת תשוקה
New member
שובבות
הניק שלך מצא חן בעיני...את נשמעת כאחת שיודעת מה היא רוצה ואיפה היא נמצאת...
זו פחות או יותר התמצית של המסר הראשון שהגיע אליי לפני כחצי שנה
עניתי מיד. ומה? שאני אשאיר תיבת מסרים ללא מענה? לא היה ולא נברא.
עברנו את כל התהליך כהלכתו, מסרים, מיילים, טלפונים
טלפונים...יש לנו את השעות הקבועות שלנו, בדרך אל...ובדרך מ...שעות של שיחות
אחת נכנסת לדברי השנייה, אחת מתנצלת, השניה עונה, סיפורים, חוויות, פנטזיות, רעיונות, תמיכה, הכלה, התייעצויות, בעיות, פתרונות, מחשבות
המון מחשבות משותפות, דומות ושונות. מתפרקות זו באזני זו. לטוב ולרע. הרוב טוב!
ימי חול, חגים, מועדים, חופשות וסתם ימים טובים. השיחות לא נגמרות, להיפך, מתעצמות.
הימים חולפים שנה עוברת, ראש השנה, יום כיפור. סליחה אמרתי לה...סליחה אם לא הייתי שם תמיד בשבילך, סליחה אם פספסתי לפעמים, סליחה אם חפרתי לפעמים
אבל גם תודה. המון תודה על חברות נפלאה.
סליחה קיבלתי בחזרה...סליחה אם חיפפתי אותך בשביל גבר.....חחחחחחחחח צחוק גדול. זו המומחיות שלנו, לחפף זו את זו בשביל אחד כזה או אחר. וכמה כייף כשזה בהבנה מלאה.
אין תסכולים, אין חוסר הבנה, אין אי נעימות, להיפך. נעים נעים נעים.
נעים לנו, נעות עם גלגלי הזמן, יום ועוד יום, שעה ועוד שעה, כבר סוג של משפחה.
פגישה. הגיע הזמן! התיישבנו לנו בשלווה. הבירות מוגשות לשולחן. לחיים! נוקשות עם הכוסות, שותות, מפטפטות, צוחקות.
אם רק היו קירות, אני מכירה כמה שהיו מתים לנחות עליהם. אין קירות, אין זבובים, אבל יתושים למכביר, מצצו את דמנו והשאירו סימנים, עדות לסיפורי המציצות והזיונים.
הפלאפונים על השולחן, אין צורך להסתיר, רק לפעמים כשהמלצר מתקרב ועדות מרשיעה מרוחה לה על המסך.
לכל תמונה סיפור משלה, בלי מבוכה, בלי להסתיר, הצחוק זורם על השולחן כמו הבירות שזורמות אל הגרון.
את חושבת שהתמונות שלך יותר מביכות משלי? היא שואלת. אחת ועוד אחת, אני עוד מתלבטת, עוד אחת ואני דופקת עם אגרוף על השולחן. לא! כמעט מתעלפות מהצחוק ועוברות לשלי.
איזה שחרור, איזה כייף, לחלוק הכל...כל רגע, כל מגע, כל תמונה, כל מזכרת, כל חוויה.
וואוו תמונה טובה זאת שהוא בתוכך, היא אומרת. כן, בדיוק כמו ההרגשה שלי. טוב לי. ידעתי שתאהבי אותה.
את זה את חייבת לנסות, באט-פלאג...את תאהבי אותו, זה דבר מדהים. לא, אני אומרת לה, זה ישאיר אותו מחוץ למשחק, הוא אוהב את התחת שלי ואני אוהבת אותו אצלי.
ואת, את חייבת לנסות עוד כמה תנוחות עם התחת, זה משהו עילאי, רגעים שאני לא שוכחת וגם דורשת עוד ועוד.
הביריות שהוא קנה לך מדהימות, אני רוצה גם. תמונה מדהימה כשאת אתן. יש לי חלום עם ביריות, עד החורף חייבת להשיג לי זוג כזה.
והקשירות...או מיי גאד, איזה יופי. מחרמן ברמות על. הוא לא אוהב את הסגנון, גם אני זקוקה לזה פחות. ניסיתי פעם עם ההוא, היה נחמד אבל לא ממשיכה. עכשיו טוב לי עם מה שיש.
סקספון, כמה שאנחנו אוהבות אותו. בבוקר, בבית, בעבודה, במיטה, להתעורר עם זה, להרדם עם זה. איזה כייף. יש את האחד שזה קורה אתו, פעם ב...נותנים קריאת כוון ומתחילים
בתמונות מגרות ומגורות ועוברים לשיחה של נשיפות והתנשפויות, גומרים, סוגרים ונרגעים לעוד כמה ימים.
אויי אנחנו שובבות.
חצות, יום חדש, הסינדרלות צריכות לחזור למציאות, עושות יציאה מסודרת מפורום הפנטזיות שלנו, עולות על הדלעת ומפליגות בחזרה, עד לשיחה הבאה, עד לפגישה הבאה, עד לעונג הבא.
הניק שלך מצא חן בעיני...את נשמעת כאחת שיודעת מה היא רוצה ואיפה היא נמצאת...
זו פחות או יותר התמצית של המסר הראשון שהגיע אליי לפני כחצי שנה
עניתי מיד. ומה? שאני אשאיר תיבת מסרים ללא מענה? לא היה ולא נברא.
עברנו את כל התהליך כהלכתו, מסרים, מיילים, טלפונים
טלפונים...יש לנו את השעות הקבועות שלנו, בדרך אל...ובדרך מ...שעות של שיחות
אחת נכנסת לדברי השנייה, אחת מתנצלת, השניה עונה, סיפורים, חוויות, פנטזיות, רעיונות, תמיכה, הכלה, התייעצויות, בעיות, פתרונות, מחשבות
המון מחשבות משותפות, דומות ושונות. מתפרקות זו באזני זו. לטוב ולרע. הרוב טוב!
ימי חול, חגים, מועדים, חופשות וסתם ימים טובים. השיחות לא נגמרות, להיפך, מתעצמות.
הימים חולפים שנה עוברת, ראש השנה, יום כיפור. סליחה אמרתי לה...סליחה אם לא הייתי שם תמיד בשבילך, סליחה אם פספסתי לפעמים, סליחה אם חפרתי לפעמים
אבל גם תודה. המון תודה על חברות נפלאה.
סליחה קיבלתי בחזרה...סליחה אם חיפפתי אותך בשביל גבר.....חחחחחחחחח צחוק גדול. זו המומחיות שלנו, לחפף זו את זו בשביל אחד כזה או אחר. וכמה כייף כשזה בהבנה מלאה.
אין תסכולים, אין חוסר הבנה, אין אי נעימות, להיפך. נעים נעים נעים.
נעים לנו, נעות עם גלגלי הזמן, יום ועוד יום, שעה ועוד שעה, כבר סוג של משפחה.
פגישה. הגיע הזמן! התיישבנו לנו בשלווה. הבירות מוגשות לשולחן. לחיים! נוקשות עם הכוסות, שותות, מפטפטות, צוחקות.
אם רק היו קירות, אני מכירה כמה שהיו מתים לנחות עליהם. אין קירות, אין זבובים, אבל יתושים למכביר, מצצו את דמנו והשאירו סימנים, עדות לסיפורי המציצות והזיונים.
הפלאפונים על השולחן, אין צורך להסתיר, רק לפעמים כשהמלצר מתקרב ועדות מרשיעה מרוחה לה על המסך.
לכל תמונה סיפור משלה, בלי מבוכה, בלי להסתיר, הצחוק זורם על השולחן כמו הבירות שזורמות אל הגרון.
את חושבת שהתמונות שלך יותר מביכות משלי? היא שואלת. אחת ועוד אחת, אני עוד מתלבטת, עוד אחת ואני דופקת עם אגרוף על השולחן. לא! כמעט מתעלפות מהצחוק ועוברות לשלי.
איזה שחרור, איזה כייף, לחלוק הכל...כל רגע, כל מגע, כל תמונה, כל מזכרת, כל חוויה.
וואוו תמונה טובה זאת שהוא בתוכך, היא אומרת. כן, בדיוק כמו ההרגשה שלי. טוב לי. ידעתי שתאהבי אותה.
את זה את חייבת לנסות, באט-פלאג...את תאהבי אותו, זה דבר מדהים. לא, אני אומרת לה, זה ישאיר אותו מחוץ למשחק, הוא אוהב את התחת שלי ואני אוהבת אותו אצלי.
ואת, את חייבת לנסות עוד כמה תנוחות עם התחת, זה משהו עילאי, רגעים שאני לא שוכחת וגם דורשת עוד ועוד.
הביריות שהוא קנה לך מדהימות, אני רוצה גם. תמונה מדהימה כשאת אתן. יש לי חלום עם ביריות, עד החורף חייבת להשיג לי זוג כזה.
והקשירות...או מיי גאד, איזה יופי. מחרמן ברמות על. הוא לא אוהב את הסגנון, גם אני זקוקה לזה פחות. ניסיתי פעם עם ההוא, היה נחמד אבל לא ממשיכה. עכשיו טוב לי עם מה שיש.
סקספון, כמה שאנחנו אוהבות אותו. בבוקר, בבית, בעבודה, במיטה, להתעורר עם זה, להרדם עם זה. איזה כייף. יש את האחד שזה קורה אתו, פעם ב...נותנים קריאת כוון ומתחילים
בתמונות מגרות ומגורות ועוברים לשיחה של נשיפות והתנשפויות, גומרים, סוגרים ונרגעים לעוד כמה ימים.
אויי אנחנו שובבות.
חצות, יום חדש, הסינדרלות צריכות לחזור למציאות, עושות יציאה מסודרת מפורום הפנטזיות שלנו, עולות על הדלעת ומפליגות בחזרה, עד לשיחה הבאה, עד לפגישה הבאה, עד לעונג הבא.
