שלום ליאונרדו
ליויתי את העניין עם שניים - גם אימא שלי וגם אבא שלי. מצטערת, אבל נראה שאכן הגעת לשלב הלא נעים של "אי שליטה בסוגרים" או איך שקוראים לזה. אני מסכימה עם מה שכתבו קודמיי - זה לא חייב להיות קשור לבעיה פיזיולוגית (שליטה על השרירים), אלא תוצאה של הבילבול/חוסר תשומת לב של אימך, שהן בהחלט תוצאה של המחלה. בהתחלה זה יכול לקרות רק לעיתים רחוקות, אבל לאט לאט (או מהר מהר - כל מקרה לגופו) זה יקרה לעיתים יותר תכופות. בהתחלה זה נראה כאילו מקרה בודד, "תקלה", "היא מקוררת היום", "היא היתה מרוכזת בטלביזיה" וכו', אבל כדאי שתדע שה'מקריות' הזו הינה חלק מתהליך. עניין הסוגרים זו אחת הבעיות הקשות של המחלה, שגורמות המון מבוכה ואי נעימות לחולה (בשלב שהוא עוד מבין מה קורה) ולסובבים. כל ההתעסקות סביב זה, גם במישור הנפשי וגם במישור היומיומי (ניקיונות, ריחות, ניגוב ישבנים - במחילה - וכו') הם מעיקים מאוד. לפעמים שלב איבוד השליטה על הסוגרים הוא גם השלב שהמשפחה מרימה ידיים. אני מצטערת שאני בוטה, אבל אני חושבת שכדאי לדעת לאן הולכים (וסך הכל אתם די בתחילת הדרך). העצות שקיבלת מענתי והאחרים מצוינות. זה מה שצריך לעשות. מציעה לך לקנות מבחר עזרים - פדים, חיתולים חד-פעמיים, תחתונים סופגים, שיהיה לך כל המבחר בבית. תן למטפלת + אימך לבדוק במשך הזמן ובלי לחץ מה מתאים ואיך הולך. ממליצה מאוד ללכת על שיטת זמנים קבועים לשרותים. זה הכי קל, ועשוי - בשלבים מוקדמים - לפתור את כל הבעיה. אגב, מה קורה בלילות?