שואל את דעתכם

[דניאל גליקר]

שואל את דעתכם

משום שבואו של "האדם הער" לפורום הזה מתעכב, יש לי שאלה.
האם יכול להיות איזה סממן אובייקטיבי להארה?
אם כן, מה יכול להצביע על אדם ער?
(שוב, מבחינה אובייקטיבית שניתנת לבדיקה).

עוד שאלה.
מהי המטרה שלכם בתירגול המדיטציה שאתם מתרגלים?
האם מה שאתם מקווים להשיג מהתירגול, ניתן לבדיקה אובייקטיבית?

לגבי, אני מתרגל מדיטציה כדי לחיות הארה מלאה.
שום דבר פחות מזה.
לדעתי, בדרך להארה, אדם אמור לחוש שיפורים רבים מאוד גם בתחום הרוחני של חייו וגם בתחום הפיזי.
200% של החיים.
100% מוחלט, רוחני ביחד עם כל מאת האחוזים של עולם החומר.

 

[ינוקא1]

מבחינתי סממן אובייקטיבי

זה האטת פעילות המוח לגלי אלפא ותטא , תוך כדי שמירה על מצב ערות.

אינני יודע האם יש בנמצא הארה \ הארה מליאה.
אני אישית חושב שיש רצף של מצבים תודעתיים , ואין "הארה" אחת קבועה.

יתכן ש"קפיצות" בהתקדמות נחוות כ"הארה" -
כלומר : יש התקדמות רציפה על רצף התודעה , ושם לא נחווה חוויות מיוחדות - למרות שיש שם התקדמות רציפה איטית ומשמעותית.
אבל לפעמים ההתקדמות איננה רציפה אלא יש "דילוג" של כמה שלבים בבת אחת - והמתרגל יחווה זאת כ"הארה".

 

[שנטידווה]

להבדיל מהארה אבל בדומה לה

לעולם לא תישאר אותו אדם לאחר טראומה קשה. כך גם עם התעוררות (הארה): יש כמובן את אותן התעוררויות שאתה מדבר עליהן, קטנות וזמניות, אבל יש גם את אותן אלה שהינן בלתי הפיכות, שלאחריהן לעולם כבר לא תהיה אותו אחד שהיית קודם לכן.

 

[ינוקא1]

מסכים מבחינה מסוימת

ובכל זאת מבחינתי הגדרה להארה היא "הרחבת התודעה".

זה יכול להיווצר בתהליך רציף , או בתהליך פתאומי וחד פעמי.
לפעמים אדם שתרגל את מודעותו לאורך זמן , יכול להיות "מואר" יותר ממישהו שחווה הארה חזקה אך חד פעמית.

(כפי שהתעללות "קטנה" אך לאורך זמן יכולה להיות משמעותית וכמעט בלתי הפיכה בדיוק כמו טראומה קשה אך חד פעמית).

אינני רואה ערך ברדיפה אחר "הארה" כמטרה , אני כן רואה ערך בשיפור מתמיד.
אם במהלך השיפור המתמיד תגיע "הארה" פתאומית , אז תגיע.

אם אדם הוא מואר באמת (ולא משנה אם דרך שינויים קטנים או דרך חוויה חזקה חד פעמית) הן הטראומה והן ההארה לא מזיזות לו הרבה.
הוא נמצא בשיוויון נפש גם כלפי זה וגם כלפי זה.

 

[שנטידווה]

מה שאני מציג אינו "מבחינתי".

הוא מבחינת הבודהה-דהרמה. הארה היא הטוב המוחלט שיש לשאוף אליו - בדיוק כמו שיש לשאוף לכל טוב אחר. הארה אינה משהו ש"מזיז" במובן שיש להיות שווה-נפש כלפיה. היא-היא בעצמה שיוויון-הנפש המוחלט, השלווה הגדולה, החירות המוחלטת, החוכמה החודרת-כל והיודעת-כל, צלולה כבדולח וספוגה לחלוטין בחמלה.

 

[ינוקא1]

זו דעתו

ודעתם של הרבה מודטים ואנשים דגולים.

אבל לי הקטן יש "מבחינתי".

.

 

[שנטידווה]

זו לא "דעתו", זו ידיעתו.

והיה זה הבודהה, אולי יותר מכל אחד אחר, שבגללו אנשים היום מדברים בכלל על "הארה". הבודהה לא הביע את דעתו על ההארה; הוא היה המואר בעצמו, והוא זה שהתווה את הדרך אליה.

אני מבין שקשה לך לקבל את זה, בין היתר כנראה בגלל יהודיותך ויהדותך, אבל הבודהה לא היה בן-אנוש ולא אדם כמוני וכמוך וכמו אנשים דגולים אחרים. כל אדם יכול להפוך לבודהה, אולם משטרם עשה זאת הוא אכן אדם במובן שאתה מתייחס אליו כ "אדם". אבל ברגע שאדם הפך לבודהה הוא כבר לא אדם אלא בודהה, ישות טרנסדנטית במחלקה משל עצמה, שהרחיקה אל מעבר לכל גבול שישות אחרת יכולה להגיע, בין אם אלים או אנשים.

 

[ינוקא1]

ואני אומר את זה על משה רבינו שהגיע הכי גבוה.

וגם בזמנו של הבודהה היו כל מיני "מוארים" ואנשים קדושים בהודו ומחוצה לה שהבודהה דן איתם והתווכח איתם על דרכם.
אולי הבודהה נהיה בסופו של דבר יותר פופולרי מהם ,אבל מי יודע מה האמת ?
אולי חלק מהם (או אחד מהם) היה "מואר" יותר ממנו ?

אי אפשר להוכיח כלום בשורה תחתונה !
(כולל לא את האמונות שלי).

האם אתה יכול להיות בטוח שדרכו של הבודהה היא הדרך היחידה ? האם אתה יכול להיות בטוח כי מה שכתבתי כאן על הארה הדרגתית וכו' איננו נכון ?

מה שכן : אם תגיד אני מעדיף לסמוך על בודהה ולא עליך - מקובל בהחלט.
אפילו די הגיוני.

(אגב , בודהה עצמו היה אדם שמרד במוסכמות ויצא נגד המסורות המקובלות.
בדק הרבה דרכים ושיטות והלך עם מה שהרגיש לו נכון.
אני חושב שאם היינו נפגשים אני והוא דווקא היתה לנו שםה משותפת).

 

[שנטידווה]

קודם כל, לא אמרתי שדרכו של הבודהה היא הדרך היחידה. שנית, לא השוויתי את דרגתם של מוארים שונים, אבל בטוחני שאלה המוארים באמת יודעים על מה הם מדברים ולא מחווים דעה, בדומה לנו למשל. שלישית, הדרך של הבודהה אינה נדרשת לאמונה אלא להיווכחות ולידיעה ישירה. כתלמיד של הבודהה ותלמידיו שבאו אחריו במשך ה 15 שנים האחרונות יש לי הרבה יותר מיסוד סביר להניח שדבריו הם אמת (ואכן עד למקום בו אני נמצא כל דבריו נמצאו אמת) - וזאת משום שבחלקם נוכחתי בעצמי, דבר שכשלעצמו גורם לי לתת בו ובדבריו אמון מוחלט. ואני מדגיש: אמון ולא אמונה.

כמו כן לא אמרתי שדבריך אודות הארה הדרגתית אינם נכונים אלא דייקתי וציינתי שדרגות מסוימות של הארה (ושוב, המילה הנכונה היא "התעוררות") הינן בלתי הפיכות לחלוטין. רביעית (בנימה אישית) - אני אוהב את הראש שלך ואת הלב שלך

. ברור שאעדיף להסתמך על דבריו של הבודהה בדיוק כפי שאם הייתי אומר דברים כאלו ואחרים שקשורים ביהדות ושהיית משיג עליהם - תעדיף לסמוך על חכמיך שלך. ואחרון חביב, הבודהה אכן מרד במוסכמות של זמנו אולם לא משום המרידה עצמה, אלא משום שווידא בעצמו את טעויותיהם של קודמיו.

שא ברכה ידיד יקר

 

[ינוקא1]

עם הודעה כזו , מה יש להתווכח ?

שא ברכה גם כן.

 

[דניאל גליקר]

למה אתה מדבר

על אלה שאינן הפיכות בלשון רבים?

 

[שנטידווה]

כי בדהרמה שלו

הבודהה מונה מס' התעוררויות בדרגות שונות בדרך להתעוררות הסופית כבלתי הפיכות. למשל, במסורת התהרוודה, ההתעוררות הראשונה שנקראת בעברית משהו כמו 'הנכנס אל הזרם' היא בלתי הפיכה. בדרך יש עוד שתיים שגבוהות ממנה ולבסוף את הגבוהה ביותר, זו של הארהנט, תואר שמשמעותו בעברית יהיה בקירוב משהו כמו "הראוי", "המוערך", או באטימולוגיה אחרת משהו כמו "הורס-האויבים" (אויבים בהקשר זה הם הפגמים שלנו), "הכובש", ושוב באטימולוגיה מעט אחרת - "בן-האלמוות".

 

[דניאל גליקר]

יש מצב

שבמספר מלים תוכל להסביר מה מייחד ומה מאפיין כל אחד מדרגות ההארה האלה?
מאיזו דרגת הארה, אדם כבר לא כבול לצורך למות ולהיוולד?

 

[שנטידווה]

לצערי לא אוכל לעשות זאת במספר מילים

אבל כן אוכל לומר לך שרק בדרגה האחרונה אדם משוחרר מהצורך למות ולהיוולד, ולפי המהאינה שאותה לא הזכרתי קודם לכן, הדרגה האחרונה של ההתעוררות (ההארה) על פי התהרוודה היא דרגת ההארה שביעית מתוך עשר במהאיאנה.

 

[דניאל גליקר]

כשיהיה לך פעם

זמן (וחשק) אשמח לקרוא עליהם ממך.
אפשר להתחיל אחת אחת.

לדעתי, אם השיחרור מהצורך למות ולהיוולד מופיע רק בדרגה האחרונה, רק היא הארה מיוצבת.
מה שמתחת לזה, זו עדיין הדרך לקראת ההארה.

 

[שנטידווה]

כן, זה נכון גם בבודהיזם

אבל הדרגה הראשונה של ההארה בבודהיזם אינה הפיכה ומיוצבת לחלוטין. בפשטות: בדרגה הראשונה אדם רואה בפעם הראשונה את יעדה של הדרך ונותרים לו 7 מחזורי חיים בלבד עד שישתחרר לחלוטין מגלגל הלידות והמיתות. הוא לא יכול ליפול ממנה ולהיות האדם שהיה קודם לכן.

 

[דניאל גליקר]

כמו שבטח שערת לעצמך

אני מבין את הדברים מעט שונה.

הדרגה הראשונה של הארה, כפי שאתה רואה את זה, היא סמאדהי או אולי כפי שהיא נקראת בטקסטים הבודהיסטיים נירוונה.
התנסות חלקית במוחלט.
לזה אני לא קורא עדין הארה.
למרות שבלי ספק זהו מצב שונה מעירנות, חלימה ושינה.

מציאות החיים היא שממצב זה, ההתנסות בו, וחזרה לפעילות, התנסות נוספת ושוב חזרה לפעילות מייצבים את המצב.
עד שהוא הופך למצב הראשון של הארה, בו המצב ההתנסותי הזה הופך מציאות לכל הזמן.
גם כשאדם ישן, גם כשהוא ער וגם כשהוא חולם.
כאן כבר אדם אינו תלוי במחזוריות של לידה ומוות.
הוא סיים את כל מחזורי הקארמה שלו.
הוא חופשי לחלוטין מכבלי היחסי.
הגשמה מ-ל-א-ה של החיים שלו עצמו.

ב-2 הרמות הגבוהות יותר של הארה, נעשית עבודה על הקשר שבין המואר לסביבה שלו.
בינו לבין האובייטקט של ההתנסות החושית שלו.
בתהחלה ההתנסות ביחסי המעודן (השמיימי) ביותר.
אח"כ ההתנסות באובייקט באותה רמה בה האדם מתנסה בעצמו כשהגיע להארה, ברמה של האחדות.

אין שום צורך להמתין 7 מחזורי חיים בין ההתנסות במצב התודעה הרכיעי לבין הארה מלאה.
כל אלה יכולים להתפתח (ורצוי שיתפתחו) במהלך מחזור חיים אחד.

 

[שנטידווה]

אתה לא בכיוון

סמאדהי איננה נירוונה. עזוב דניאל את ההשוואה. הבודהיזם והמ''ט שונות זו מזו.

 

[דניאל גליקר]

לפחות אחד מאיתנו

לא בכיוון

הארה היא הארה.
גם בבודהיזם, גם בטרנסנדנטלית, גם בכל דבר אחר.
מוחלט לא יכול להיות שונה באסכולות שונות.
איך מישהו מ-ב-י-ן הארה זה בהחלט יכול להיות שונה.

 

[טרנסנדנטלית]

הצורך למות ולהיוולד?

איזה מין צורך זה?
רגשי?
נפשי?