שואלת ברצינות...

[במבה שוש2]

שואלת ברצינות...

אין ספק שאני קצת חוששת מהעתיד ומהיכולת שלי לפרנס את ילדותיי לבד בכבוד.
רציתי לדעת כמה שכר חודשי כולל המזונות אמור להספיק כדי לחיות טוב בשכירות + גן+ הוצאות דלק ועוד???

אציין כי אני מרוויחה מעל הממוצע ואמורה לקבל בסביבות ה-4000 ש"ח מזונות.

יש בי חששות שזה לא יספיק ולעולם לא אוכל לחסוך כלום כדי להעניק עתיד טוב יותר לילדותיי?

איך מתגברים על הפחד הזה?

(כרגע לצערי הוא עוד חיי כאן והמשכורות עדיין יחד לתשלום כלל ההוצאות אז אני עוד לא באמת יודעת איך זה לנהל את עצמי לבד.... אני איתו מאז גיל 20 ומעולם לא הייתי עצמאית כלכלית).

 

[פשוט מתמודד]

ברוכה הבאה

אתחיל מזה שאני מבין לגמרי את החרדות שלך. מאוד טבעי לחשוש לאור שינוי של פרידה/גירושין, מהעתיד וממה שהוא צופן בחובו.

פתאום אנחנו לבד ואין על מי להשען, ויש לנו עתיד שלם ומוחלט לדאוג בו לילדים שלנו (ולעצמנו...).

גם יש משהו בלבד הזה, שגורם לנו פתאום להרגיש אחריות (לפחות אצלי, כשהייתי עם אשתי פחות הייתי מוטרד, הלבד הזה עושה לנו משהו).


בקשר לשאלתך הספציפית, כמובן שאין לנו דרך לענות. זה תלוי בהמון משתנים שונים; איפה את גרה, כמה את משלמת שכירות, כמה עולים הגנים אצלך ביישוב, צהרון (כן/לא?), חוגים (כן/לא?), איזה רכב (ביטוח? דלק?), איפה העבודה, וכו' וכו'.

הדבר הראשון שאני עשיתי כשעברתי לגור לבד, היה להתחיל לחשב הוצאות מוערכות, ואחרי זה בדקתי את עצמי לאורך כמה חודשים. מזה גזרתי מה יכול להמשיך ומה צריך להפסק. אני מתכוון גם מבחינת מותרות/בילויים, וגם בהוצאות הפחות קלות לקיצוץ.

פשוט תפתחי גיליון אקסל חדש, ותתחילי לחשוב מה ההוצאות שלך. ראשית ברמת הכותרות (גנים-אוכל-דלק-ביטוח-חשמל-גז-מים-סלולרי וכו'). אחרי זה תסתכלי בחשבונות ותתחילי לכתוב כמה הוצאת בחודש האחרון. כמה מזומן וכמה אשראי.

ככה תתחילי מעקב, ואז לפחות תדעי כמה את מוציאה, פחות או יותר. אחרי שתהיה לך תמונה כללית, תוכלי לקבל החלטות יותר מושכלות.


אגב, אם את מרוויחה מעל הממוצע (הממוצע הוא בערך 8700) פלוס 4000 מזונות, זו התחלה לא רעה. כמה ילדים יש לך?

בהצלחה!

 

[במבה שוש2]

היי

תודה על התשובה המפורטת, אכן כבר עשיתי קובץ כזה ודווקא יצא שאני נשארת עם בערך 3000 ביד וזה אחרי שחישבתי לעצמי גם בזבוזים.

כמובן שיש הוצאות לא מתוכננות כמו תיקוני רכב, טסט ועוד שלא הכנסתי לחישוב.

יש לי תאומות בנות שנתיים.

הפחד הוא בעיקר מהלא נודע, מה יקרה אם יום אחד אהיה בלי עבודה ועוד מחשבות על כך שהאחריות תהיה נטו עליי.

אבל אתה צודק, אני מניחה שתמיד יש פחד מדבר חדש שצועדים לקראתו ואחרי תקופה מתרגלים ומבינים שזה לא בהכרח רע ואולי אפילו טוב.

האמת שאני כבר מחכה לזה, מחכה להיות לבד ולדאוג לעצמי לבד ולקבל את השקט שאני כה זקוקה לו.

תודה על המענה המפורט.

 

[פשוט מתמודד]

קודם כל,

מצבך מצוין שאת מאוזנת ויש לך עודפים לחסכון. מציע לך לגשת בהקדם לבנק ולתכנן לעצמך את החסכונות לילדות וליום גשום בכלל.

בקשר לחרדות - זה באמת טבעי, כשאת לבד. אבל תחשבי על זה שגם אם את "לבד", לתאומות יש אבא, ומשפחה ויש חברים ותמיד אפשר להשען על מישהו. זה אומר שצריך להיות מחושב ולחסוך ולהתנהל נכון, אבל גם לא להכנס לחרדות משתקות.

שיהיה המון בהצלחה, העיקר שאת והבנות תהיינה מאושרות

.

 

[מתולתלת30]

אין נוסחה מדויקת

ובטח לא מספרים שמתאימים לכולם.
בגדול, כשמתגרשים רמת החיים של שני הצדדים יורדת.
הוצאות על בית אחד (שכירות, מים, חשמל, ארנונה, ועד בית, רכב אחד לפעמים ... ועוד ועוד) הופכות להוצאות על שני בתים,
אם אף אחד ממכם לא נמצא בעשירון העליון (ואני מניחה שלא), איך שלא תסתכלי על זה המציאות משתנה מקצה לקצה.

מכאן זה כבר אינדיבידואלי לכל אחד ואחת, גם המושג "לחיות טוב" משתנה מאחד לאחד.
לפעמים צריך לראות איפה אנחנו עושים ויתורים בשביל לאזן (לעבור לדירה קטנה יותר, להיעזר בהורים, לוותר על מותרות כאלו או אחרים).
הפחד שנמצא שם הוא לגיטימי לחלוטין, מה שחשוב לדעתי זה להתחיל את השינוי בקטן, להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק, להיעזר באנשים עם ניסיון בעניין (הורים, אחים גדולים, חברים טובים ואפילו אולי שווה שיחת ייעוץ עם איש מקצועי בתחום).
לאט לאט מוציאים את הדרך הנכונה ומצליחים להתאזן ולהמשיך הלאה.
שיהיה המון בהצלחה!

 

[niva99]

את קצת סותרת את עצמך

את מציינת שמשכורתך מעל הממוצעו ומעולם לא היית עצמאית כלכלית?

 

[פשוט מתמודד]

אני חושב שהיא התכוונה

לכך שהיא לא התנהלה לבד כלכלית (אולי השאירה את התכנון הכלכלי לבן זוגהּ?).

 

[מתולתלת30]

 

[פשוט מתמודד]

 

[במבה שוש2]

מה פה לא מסתדר לך?

מעולם לא ניהלתי את עצמי לבד, מעולם לא שילמתי שכר דירה והייתי אחראית על הוצאות מחיה ומזון של 3 נפשות על המשכורת שלי לבד.

מאז שבערך התחלתי לעבוד אחרי הצבא אני עם בעלי ועברנו לגור יחד מאוד מהר ואיחדנו חשבונות (הייתי במינוסים וזה הועיל לי...) מכיוון שהוא המחושב מבין שנינו ואני בזבזנית הוא זה שהיה אחראי על ניהול התקציב ולא אני.

אני הייתי אחראית לבזבז

כעת בקרוב אני אהיה אחראית על הכול לבד וזה די מפחיד מכיוון שאני יודעת שאני בזבזנית ולא ממש יעילה בחישובים של כסף.

אין שום סתירה בין מה שכתבתי... פשוט הבנת לא נכון.

 

[niva99]

אם כך

כל זה עניין נלמד...
נק' הפתיחה שלך (אובייקטיבית ) היא לא רעה בכלל והתנהלות כלכלית נכונה היא עניין נרכש ונלמד.

זה שהיית בזבזנית בעבר לא בהכרח אמור להעיד על התנהלות עתידית, הרי ברור לך שאת משנה פאזה.

המון בהצלחה בדרך החדשה.


וסתם משפט שעלה לי מתק' הצבא- בו אחת המפקדות אמרה לנו - "אתן לא יודעות למה אתן מסוגלות"...אמרה וצדקה.

 

[בדד1]

כנראה

שעוד לא מספיק רע לך

אם את שמה על כפות המאזניים גירושין מול נוחות כלכלית

 

[פיסטוק אורגני]

זה אפילו לא עניין של נוחות כלכלית

אלא פחד מעצמאות ואולי גם אובר תלותיות ובעיקר חוסר אמונה בעצמה.
נוחות כלכלית והחשש שלה שהיא לא תדע להתנהל נכון (בזבוזים) הם רק תרוצים למשהו הרבה יותר עמוק שבו היא צריכה לטפל .

וזו בכלל לא בושה ואפילו נכון להשהות את הגירושין עד שתהיה מוכנה לכך.

 

[פיסטוק אורגני]

המשפט שלך הוא קצת מתריס

כי הוא נשמע כמו קלישאה שמתאימה ונכונה לגבי כל הזוגות שמתגרשים .
נוחות כלכלית היא שיקול חשוב שחייב להילקח בחשבון .

 

[בדד1]

ברור

ברור שהמשפט שלי מתריס
ברור שהמשפט שלי גורם אי נוחות מחשבתית

למשל אם בתוספת המשכורת שלה הוא היה מבטיח לה
מזונות אשה עד סוף ימיה (או ימיו) של 15000ש"ח
אני מניח שמחר היתה עוזבת אותו

כל מה שאני אומר שכשגבר או אשה רוצים להתגרש
ועדיין חושבים על נוחות כלכלית
סימן שעדיין לא כל כך רע בבית
וכנראה שהסיבות להתגרש עוד לא עולות על אי הנוחות הכלכלית

להתגרש מתוך נוחות כלכלית, מין טרנד שכזה

 

[פיסטוק אורגני]

זהו, שלא הבנת אותי

המשוואה של מתגרשים רק כשרע היא לא תמיד נכונה עבור כל הזוגות שתגרשים.
ולהתגרש או לא להתגרש מתוך נוחות כלכלית לא נתפס כטרנד אלא כצעד המבוסס על הגיון.
ובאשר אליה ספציפית - אני לא חושב שהנוחות הכלכלית היא הסיבה האמיתית שעוצרת אותה. לדעתי היא רק הסמפטום .

 

[בדד1]

להתגרש מתוך נוחות כלכלית

זו צביעות
ב"צ" הצביעות
להתחתן (בפעם הראשונה) מתוך מה שנקרא אהבה
ולהתגרש כי אפשר להתקים כלכלית בלי הצד השני
כי כבר לא מרגישים את מה שהרגשנו בעבר
כלומר לעשות את החשבונאות הזו
ואם כלכלית נראה שיהיה קשה אז לא להתגרש
ולהמשיך להיות חי/מת בבית
זו צביעות (זה גם לא משהו חכם במיוחד)
(אני מקווה שזה לא המקרה כאן)

 

[פיסטוק אורגני]

מה לעשות? נישואים ויותר גירושים

הם עסקים לכל דבר שכל אחד דואג לישבנו ודי בצדק ...... הסכמי ממון שנערכים בשיא האהבה לפני החתונה זו לא צביעות? זו האמא של הצביעות !

 

[בדד1]

כמתייחסים לנישואין כאל עסק

הגירושין הם רק ענין של זמן

והסכמי ממון, זה נושא שיכול לפרנס כאן שירשור מפואר בפני עצמו
כך שלא אענה על זה כאן
אתה מוזמן להעלות אותו בשירשור ניפרד
(אני בטוח שהדעות כאן יהיו חלוקות בערך כמספר הכותבים)

 

[במבה שוש2]

והסר דאגה מליבך

אני לא מתגרשת בגלל נוחות כלכלית או כל סיבה אחרת שהיא.

אני מתגרשת כי בעלי נהיה בשנים האחרונות אלים כלפיי מילולית, הוא מתנהג כמו פרא אדם ומשפיל אותי בכל רגע נתון.
אנחנו חושבים אחרת ונמצאים במקומות אחרים לגמרי.
אני מנומסת ותרבותית והוא "ערס" בהתנהגותו כלפיי.

אין בו שום חמלה, רגישות, רומנטיות, רצון להכיל אותי, רצון לתת ולא רק לקבל...

זה לא היה הבנאדם שהתחתנתי עימו נסיבות חיינו הביאו אותו להיות כזה אבל אני לא זו שתסבול את זה כל חיי.