אחד ומיוחד מהבית
New member
שדה קרב הרגשות
עומד מול החלון הגדול ומביט החוצה, ורואה שדה קרב של רגשות בחוץ. רעש געש מהומה , מלחמה בלתי פוסקת. מין רעש יומיומי שלא נפסק. לפעמים חזק לפעמים חלש ולפעמים מהומת אלוקים סערה גדולה. וכן יש גם ימים כאלה של שקט ושלווה. מחייך לעצמי , נו טוב אני מעל לכל זה , יכול להרשות לעצמי להתבונן ולא להתערב. פתאום אני מבחין בזוית העין מקצה השדה שהלב שלי נמצא שם למטה , מה לעזאזל הוא עושה שם? הי תעצור אני צועק ,זהירות, זה שדה מוקשים לפניך. אבל הוא לא שומע . פותח חלון צורח במלוא גרון – זהירות , מוקשים. השאון וההמולה מסביב מחרישים את הקריאה . אני נבהל ורץ למטה ממהר, רץ במדרגות מדלג שתיים שתיים, ומתפרץ החוצה. הי הלו לב אל תלך לשם זה מסוכן!! אבל הוא כמו חרש מתקדם לתוך שדה המוקשים. איפה הגדרות? איפה השלטים ? איזה חוסר אחריות לתת ללב ככה להיכנס לתוך שדה מוקשי הרגש . הגעתי לקצה , והוא כבר עמוק בפנים . בהבלח של שניה הצלחתי לתפוס את תשומת ליבו. עצור סימנתי לו והוא נעמד על מקומו , קולט פתאום איפה הוא. אל תדאג אמרתי אני אוציא אותנו מפה בשלום , יש לי נסיון של שנים רבות בניטרול מוקשים אמרתי בבטחון עצמי קצת מופרז. התחלתי לנוע לאיטי עקב בצד אגודל , מוקש הראשון "התלהבות" קל מאד לזהות , אין טעם לנטרל שווה רק לעקוף אותו. מסתכל כל הזמן מסביב . אופס הנה אחד מסוכן מאד מוקש " חרמנות " הוא מסוכן- הוא מסווה את עצמו ודומה מאד מאד למוקש התאהבות , ואם הפעלת אותו אתה יוצר שרשרת פיצוצי רגש שקשה לחזות אותה. מזל זה היה קרוב, מתחיל להזיע קצת , לוקח נתיב צדדי יותר יש שם כמה סלעים קטנים בדרך שהם בטוחים יותר. הנה מוקש " רחמים עצמיים " ורגע גם מוקש "עצבות" ,והנה "דכדוך", יש בו מקבץ של מוקשים . את אלה אי אפשר לעקוף! חופר קצת מסביב מגלה את החיבורים , שופך את המנטרל הרב תכליתי , גאון מי שהמציא אותו !! רק למה בחרו שם מצחיק כזה? אופטימיות ? מה "שמחת חיים" הישן והטוב לא מספיק? ממשיך להתקדם . זה שדה מסובך אני חושב לעצמי , כל כך הרבה מוקשים מפוזרים באי סדר?! כבר יותר פשוט היה בשדה הגדול המוכר הישן שטיפלתי בו במשך שנים. ממשיך להתקדם ועובר בדרך את "החמלה" ו"המשיכה" ו"חרדות" ו"התרגשות ". כמה הרבה . הנה אני כבר קרוב מאד ללב. קליק נשמעה דריכה של מוקש. נעמדתי קפוא על מקומי !! על מה לעזאזל דרכתי איזה מוקש יתפוצץ אם אקום מעליו? דווקא עכשיו הלב שלא דרך פנוי יותר לסייע? אל תדאג הוא אומר לי אני משיג כבר סיוע. "איפה את ?" הוא צועק צריך אותך לעזרה. "איפה את" עכשיו אנחנו צועקים ביחד בקולי קולות, משהו מנצנץ מרחוק .... האם היא הגיעה ? האם הגיע החילוץ משדה המוקשים " גרושים " ?
עומד מול החלון הגדול ומביט החוצה, ורואה שדה קרב של רגשות בחוץ. רעש געש מהומה , מלחמה בלתי פוסקת. מין רעש יומיומי שלא נפסק. לפעמים חזק לפעמים חלש ולפעמים מהומת אלוקים סערה גדולה. וכן יש גם ימים כאלה של שקט ושלווה. מחייך לעצמי , נו טוב אני מעל לכל זה , יכול להרשות לעצמי להתבונן ולא להתערב. פתאום אני מבחין בזוית העין מקצה השדה שהלב שלי נמצא שם למטה , מה לעזאזל הוא עושה שם? הי תעצור אני צועק ,זהירות, זה שדה מוקשים לפניך. אבל הוא לא שומע . פותח חלון צורח במלוא גרון – זהירות , מוקשים. השאון וההמולה מסביב מחרישים את הקריאה . אני נבהל ורץ למטה ממהר, רץ במדרגות מדלג שתיים שתיים, ומתפרץ החוצה. הי הלו לב אל תלך לשם זה מסוכן!! אבל הוא כמו חרש מתקדם לתוך שדה המוקשים. איפה הגדרות? איפה השלטים ? איזה חוסר אחריות לתת ללב ככה להיכנס לתוך שדה מוקשי הרגש . הגעתי לקצה , והוא כבר עמוק בפנים . בהבלח של שניה הצלחתי לתפוס את תשומת ליבו. עצור סימנתי לו והוא נעמד על מקומו , קולט פתאום איפה הוא. אל תדאג אמרתי אני אוציא אותנו מפה בשלום , יש לי נסיון של שנים רבות בניטרול מוקשים אמרתי בבטחון עצמי קצת מופרז. התחלתי לנוע לאיטי עקב בצד אגודל , מוקש הראשון "התלהבות" קל מאד לזהות , אין טעם לנטרל שווה רק לעקוף אותו. מסתכל כל הזמן מסביב . אופס הנה אחד מסוכן מאד מוקש " חרמנות " הוא מסוכן- הוא מסווה את עצמו ודומה מאד מאד למוקש התאהבות , ואם הפעלת אותו אתה יוצר שרשרת פיצוצי רגש שקשה לחזות אותה. מזל זה היה קרוב, מתחיל להזיע קצת , לוקח נתיב צדדי יותר יש שם כמה סלעים קטנים בדרך שהם בטוחים יותר. הנה מוקש " רחמים עצמיים " ורגע גם מוקש "עצבות" ,והנה "דכדוך", יש בו מקבץ של מוקשים . את אלה אי אפשר לעקוף! חופר קצת מסביב מגלה את החיבורים , שופך את המנטרל הרב תכליתי , גאון מי שהמציא אותו !! רק למה בחרו שם מצחיק כזה? אופטימיות ? מה "שמחת חיים" הישן והטוב לא מספיק? ממשיך להתקדם . זה שדה מסובך אני חושב לעצמי , כל כך הרבה מוקשים מפוזרים באי סדר?! כבר יותר פשוט היה בשדה הגדול המוכר הישן שטיפלתי בו במשך שנים. ממשיך להתקדם ועובר בדרך את "החמלה" ו"המשיכה" ו"חרדות" ו"התרגשות ". כמה הרבה . הנה אני כבר קרוב מאד ללב. קליק נשמעה דריכה של מוקש. נעמדתי קפוא על מקומי !! על מה לעזאזל דרכתי איזה מוקש יתפוצץ אם אקום מעליו? דווקא עכשיו הלב שלא דרך פנוי יותר לסייע? אל תדאג הוא אומר לי אני משיג כבר סיוע. "איפה את ?" הוא צועק צריך אותך לעזרה. "איפה את" עכשיו אנחנו צועקים ביחד בקולי קולות, משהו מנצנץ מרחוק .... האם היא הגיעה ? האם הגיע החילוץ משדה המוקשים " גרושים " ?
