שגרה

vikvik

New member
שגרה

אולי זה יעצבן הרבה אנשים ובעיקר חולים
אבל לצערי אני יותר ויותר מגלה כמה אני צריכה שגרה כדי להתמיד. שגרה אגב זה לא אומר הכל אותו הדבר , אבל משהו שהוא חוזר על עצמו , משהו שניתן לבנות עליו. יותר מדי חוסר שגרה רק מקשה עלי בלהתמיד וזה מבזבז לי מלא כוחות אם אני מצליחה בכלל. איכשהו את כל הטיפולים הצמדתי לדברים שבשגרה. אינהלציות אני עושה עוד לפני שאני פוקחת עיניים בבוקר ואחרי שהן חצי עצומות בלילה מול המחשב. פיזיו עם איזה משהו בטלויזיה בדרך , אנטיביוטיקה מכריחה את עצמי לאכול משהו קטן בבוקר ובארוחת ערב הגדולה , ספורט מיד אחרי העבודה או כאשר אני יוצאת מהבית. בדיוק בחגים האלה שכל יום אני במקום אחר , האוטו שלי מלא תרופות , מכשירים , פעם אצל אור , פעם אצל ההורים , יום פה ויום שם ואחרי איזה שבוע רק חזרתי הביתה עכשיו ואני פשוט מפורקת. במיוחד כאשר אני בהתלקחות בשבוע האחרון נראה לי שאני צריכה שהעולם יבוא אלי במקום שאני אבוא אליו. מכירים תקופות כאלה של צורך בשגרה?
 

cafesito

New member
בטח שמכיר.

אין כמו שגרה כדי להבליטאח המיוחד בכל יום. שבועות שאני משתולל ומפר את השגרה מורגשים מאוד אחרי כמה ימים.
 

sporTV

New member
אנחנו אחים תאומים? ויקויק

שנינו לבנבנים אז אולי כן? אני גם חייב שגרה. לכן אני יוצר אותה! סתם דוגמא...אני מטופל 2 בשבוע אצל דמרי בתל אביב, זה כבר מכריח אותי לצאת לטיפול מחוץ לבית. בין אם אני בצבא, בלימודים וכו'...תמיד אני מסגל לעצמי שגרה. ישנה קללה עתיקה : "שיהיו לך חיים מעניינים" - זה בעצם אומר שיכולים לקרות דברים רעים !! (אל תפחדו ממני) שגרה היא המפתח להצלחה אצלי...ספורט פיזיותריפה תרופות ועוד. זו הנוסחה המנצחת בשבילי.
 

LullaBelle

New member
מסכימה איתך בהחלט

האמת היא שממך שמעתי לראשונה על חשיבות השגרה. ואני לא בן אדם של רוטינות - אני משתעממת נורא. בגלל זה, למשל, כשהייתי בשלבי החלמה מאנורקסיה, לא התאים לי תפריט שלפיו הייתי אמורה לאכול - כי לא יכולתי לאכול כל הזמן את אותם שלושת המאכלים. אבל לאחרונה באמת נכנסתי לשגרה ואז הבנתי שצדקת. והשגרה שלי קצת נהרסה בשבוע האחרון בגלל חופש פסח. זה בעיקר משפיע על ספורט, כי היתי מצמידה את זה לשיעורים - ביום שני וחמישי מתחילה ב-12, אז לפני זה בריכה עם חברה, ואז ביום רביעי לחזור מהאוניברסיטה הביתה ברגל, שזה שעה הליכה... ועכשיו כששבועיים אני בבית, אני חייבת ממש לשכנע את עצמי לקום ולצאת. ג'ון עוזר לי, כי הוא יוצא להליכה כל יום, אז לא נעים לי לצאת פדלאה לידו, אבל מצד שני, הכאבים ברגליים כל כך חזקים שכבר שום דבר לא עוזר...
 
כמה שאת צודקת

כמה שלא אהבתי ללכת לבית הספר, ראיתי שכאשר יש לימודים אני גם מטפלת יותר טוב. כי כבר בלאו הכי קמתי ואז הטיפולים והפיזיו' והבריכה נכנסו לסדר. הימים הכי גרועים זה כשלא היתה חובה לקום בבוקר. אז נמרך כל היום וגם הביטולים של הפיזיו' היו הכי גדולים.
 
כל כך כל כך מוכר!

קצת יציאה מהשגרה וכבר אין ספורט... וזה יכול להיוץ אפילו סטיה של שעה התוכנית המקורית חגים זה בכלל בלאגן שלם... יחי השעמום!
 
למעלה