שגרה שוחקת...

justnati

New member
שגרה שוחקת...

אתה תיקח את הילדים, אני אחזיר...
תכין כריכים, אני אלביש...
אצל מי אוכלים...
אתה לא עושה מספיק...
אתה תמיד עוזר בבית כשבא לך סקס...
את אף פעם לא מפרגנת...
תמיד כואב לך הראש...

ועוד עשרות משפטים שחוזרים ונאמרים מידיי יום בכל בית בישראל...

אז מה עושים?! אין לי תשובה ואני מניחה שגם אף פעם לא תהיה לי.
ברור לי שהבעיה מתחילה מכך שפתחנו דפוסי התנהגות שמקבעים את הבעיות בקשר הזוגי...אבל!!!

לפני מספר שנים כשעוד האמנו בטיפול זוגי, אמרה לנו המאמנת השינוי צריך להתחיל בכם, אל תנסו לשנות את בן זוגכם תשנו אתם את הגישה כלפיו, תאמינו בו, תאהבו את מה שיש לו ואת מה שהוא.
זה נכון ועובדה שזה עדיין חרוט בראשי אבל ת'כלס בשטח כמה שזה קשה...

אז פעם, פעמיים ואפילו יותר עשיתי מחווה קטנה ובפעם אחרת יזמתי ובפעם ההיא התפשרתי ואז גם התאפקתי ושתקתי...
אבל בינינו זה לא מחזיק לנצח, השחיקה קיימת ולחיות באושר ועושר יש רק באגדות....

אז מה אתם אומרים?....


שבת נפלאה
 

פיקסון

New member
יו מה הכובד הזה על הבוקר (צהריים) של שבת

תני לנוח מעט מהרכיבה ואולי אוכל לחשוב או שביום א אני יענה
 

justnati

New member
מציאות יקירי


תנוח, הפוסט לא בורח לשום מקום וגם השגרה
 
יקירתי

חשבתי המון אם לענות. ואיך לענות
אבל החלטתי בכל זאת. כן. כי זה חשוב לי.
את כותבת בכזאת מוחלטות והכללה על הדבר הזה, כאילו שזאת גזירת גורל. מאסט. משהו שקורה לכולם אותו דבר. "בכל בית בישראל". זה לא.
כשזה קרה לי, השחיקה הזאת, היא התגנבה בשקט.
זה לא קרה ביום אחד, ההתרחקות הזאת, השחיקה בקצוות, הדיבור שנהיה ממוקד בדברים של יום יום ולא ירד עמוק פנימה, וכן, גם חוסר הרצון, בעיקר שלי, בסקס. (תודה, אלוהים, שזה עבר.)
ברגעים שכן הרגשתי את זה אמרתי לעצמי שצריך לעשות משהו, אבל הבסיס שלנו כל כך טוב, וחזק, ויציב, שיש זמן. נגיע לזה מתישהו כשרק נסיים להתמודד עם האתגרים שהחיים זורקים עלינו בעבודה, בהורות, בכלל. איזו טעות.
יום אחד התעוררתי לתוך משבר שהכריח אותי להסתכל לדבר הזה בעיניים ולהבין לאן הגענו. ידעתי מההתחלה שאני נלחמת. שזה חשוב לי.
חצינו ים סוער וגבה גלים של משברים ושל קשיים. דיברנו. דיברנו באמת. חשפנו את מי אנחנו, מי נהיינו בדרך, מה אנחנו רוצים. בדרך נפלנו להמון בורות, אבל נתנו יד אחד לשני ויצאנו מהם.
כל זה הביא אותנו למצב של היום. ימים שמתחילים באהבה ונגמרים באהבה. מילים שיורדות פנימה. עמוק. רגעים גנובים של יחד. יש עדיין משפטים של מי יביא את מי, ברור, אבל אין היעלבויות על שטויות, יש פרגון הדדי אמיתי, יש הערכה, ומשיכה, צחוק והתרגשות. אפשר לדבר, על הכל. גם על מישהו אחר שמרגש אותנו, כי הבסיס שלנו, של היחד, כל כך חזק וכל כך ממלא וכל כך מאפשר.
וזה תהליך, לא פשוט, שלא קורה ביום אחד. אבל כשהוא אמר לי, לא מזמן, שהוא כל כך אוהב אותי וכל כך חשוב לו שאהיה מי שאני רוצה להיות, גם אם זה אומר שאהיה בקשר נוסף, אחר, והאמנתי לו, ממש, ידעתי שהגענו למקום טוב.
אז העושר קצת פחות חשוב לי, אבל לחיות באושר יש לי כוונה מלאה, ואני כבר יודעת שלפעמים צריך קצת לעזור לו. ולא לחכות לו.
אני קוראת אותך כבר תקופה, ויש לי הרבה מה להגיד על החיפוש המתמשך הזה שלך, אבל זה כבר באמת לא לכאן.
התלבטתי מאוד וכמעט שהשתפנתי ושלחתי לך את כל זה רק במסר.
ואז הקראתי לו והוא אמר שחבל. אז הנה. זה כאן. שלחתי.
 

justnati

New member
מחמם את הלב

לקרוא את ההתרוממות שלך מתוך משבר אבל לא אצל כולם זה עובד.
ממשבר או שקמים או שנופלים עמוק, עמוק וזה תלוי בהמון השלכות והיבטים.

וחשוב לי שתביני שאני אוהבת לכתוב והכתיבה שלי לא בהכרח משקפת אותי ואת חיי...
פשוט אוהבת להעלות נושאים לדיון...ולשקף מצבים של אנשים שלא מסוגלים לכתוב ולהביע את עצמם אבל שמחים שמישהו ״עושה בשבילם את העבודה״, הם קוראים ואולי גם לוקחים אתם משהו למסע החיים הפרטי שלהם וזה מבחינתי שווה הכל.
ואת יודעת מה גם במחיר של קוראים שבטוחים שהכל נכתב מתוך חיי הפרטיים:))


מהכתיבה שלי כאן או בכל פורום אחר לא באמת אפשר ללמוד אותי
בכדי ללמוד ולדעת אותי צריך להיות חבר שלי ולא בוירטואל.
ועוד נקודה חשובה אני לא נמצאת בשום חיפוש מתמשך....
בכל מקרה שמחה שכתבת את מה שכתבת זה בטח מעלה חיוך על פניהם של רבים שאומרים לעצמם הכל עוד אפשרי...


שבת נפלאה
 
אמממ..

שאלות זה שאלות ושיתופים זה שיתופים
ואני מתייחסת לדברים שכתבת כשיתוף בעבר
וכשמישהו משתף במשהו, אני תמיד בוחרת להתייחס לזה כאל משהו שנכתב מהחיים שלו אלא אם כן נכתב אחרת.
גם כאן, בכתיבה שלך, התייחסת ישירות לעצמך ואם זה פיקציה אז זה מאוד מבלבל.. וגם אני, אחרי התלבטות כאמור, התייחסתי מאוד בכנות לעצמי ולמה שעבר עלינו.
אני ממש לא מתיימרת להכיר אותך, ללמוד אותך, או לדעת אותך. התייחסתי למה שכתבת כאן, ובעבר.

ואם אני צריכה להשאיר טיפ לאנשים שלא מסוגלים לכתוב ולבטא את עצמם אבל שמחים שעושים עבורם את העבודה וקוראים כאן
אז שום דבר לא עובד אצל כולם
אצל כל אחד יש משהו אחר שעובד
הענין הוא לבחור לנסות למצוא מה עובד
כי אם לא מנסים אז בוחרים מראש להכשל
ואם מנסים אז אפשר בטעות גם להצליח.
 

justnati

New member
אממממ....

שלא תביני אותי לא נכון אני מאד מפרגנת לכם על ההצלחה שלכם וזה בהחלט מעודד...ומוכיח שלא הכל שחור לבן.

ואני מסכימה עם מה שכתבת לגבי הטיפ שהיית משאירה לאנשים...
ואני שמה דגש על "אפשר להצליח" ... את יודעת צריך 2 לטנגו:)) זה לא תמיד בנמצא.

וכבר כתבתי בעבר שאני אוהבת לפתוח פוסטים וזה יכול להיות סקר/שאלות/רעיון שגנבתי ממאמר שקראתי/רעיון שעלה לי באותו הרגע בעקבות פוסט או תגובה כלשהי...וכן אני נוטה להוסיף קצת ממני(לא תמיד) וקצת לתבל ולהציג את עצמי כחלק מהדמויות, אוהבת את זה מודה באשמה.
הרוב לא עליי:))

המשך שבת נפלאה
 
לא הבנתי

כשאת כותבת בגוף ראשון על משהו שכביכול קרה לך בחיים, זה לא תמיד נכון?
חבל, יש אנשים שעונים לך כי זו את, וזה די מאכזב להרגיש שעשו עליך מניפולציה לשם רייטינג פורומי (אני יודעת שמניפולציה זה קצת נשמע דרמטי, אבל הבנת)
 

justnati

New member
אם

ציינתי שזה קרה לי בחיים זה אכן קרה...
אבל קורה שאני פותחת פוסט שנולד מתוך מאמר שקראתי או כל דבר אחר...ואני לעתים משתמשת בגוף ראשון בכדי להציג את הנושא ולנסות לשקף לקוראים....
וזה ממש לא בשביל רייטניג, זה בכדי שהפורום יהיה פעיל ויהיה על מה "לדבר".
הוספת פרטים בפוסט זה בכדי למשוך את תשומת לב של הקוראים ולהביא עניין לפורום שום דבר לא למעני באופן אישי...גם כתבים גדולים נוהגים ככה בכתבות שלהם.
 

justnati

New member
ועוד משהו...

בודדים האנשים שעונים ומגיבים ברצינות...אז אני מבינה שמעכשיו לא תגיבי לי ברצינות...לכי על זה, אין לי בעיה.
 
לא אהבתי את תגובתך האחרונה

ומצד שני גם היומרה להשוות עצמך לכותבים גדולים לא ברורה לי.
יש הבדל מאד גדול בין כתבה או ספר עלילתי ופורום בו אנו מביאים דברים מהחיים.
וכן, משיכת עיניי הקוראים, זה ות של רייטינג.
שמעי, אנחנו לא חייבות תמיד להסכים, נכון? אבל מפה להניח שלא אגיב אליך יותר, זה כבר קצת מעליב, באופן וירטואלי כמובן.
 

justnati

New member
"פורום בו מביאים דברים מהחיים"

אהובה קישרה את הפוסט הזה לדברים שכתבתי בעבר ובפורום אחר כמובן - תגידי לי את כמה רצינות וכמה אנשים מביאים לשם דברים מהחיים...פככככככ...הצחק אותי:))

ולחשוב שכל מה שאני כותבת הוא על חיי זה ממש מופרך, אני כולה בת 39 לא בת 100 שנה



וזה בסדר לא לאהוב, אני הרבה פעמים קוראת תגובות שצורמות לי ואני מעדיפה להמשיך הלאה לתגובה או פוסט אחר...
 
לא מאמינה בזה

מזמן אתם עדין לא בהפנמה שאם לא באמת תתמקדו בשחיקה שניכם כל ״התיבולים״ האלה עם האישור לא יחזיקו לשנים זה לחיות בשקר בעיניי.
 
כנראה

שלא הבנת
אנחנו לגמרי מתמקדים במה שבינינו
אני לא באמת חייבת שום דבר אחר
הידיעה שהוא מוכן ורוצה לאפשר לי את זה ממלאת אותי באושר.
העיקר הוא היום יום, מה שבינינו, התקשורת, הכל.
 
למעלה