שבת שלום ומבורך.
ישנם פסוקים כה נפלאים בפרשתנו, בלי לעשות חלילה איפה ואיפה. בלימוד ראשוני קישרתי כמה מהם למצב שלנו כיום. (דברים ח, ה) משה רבנו מזכיר לנו- "וידעת עם לבבך כי כאשר מייסר איש את בנו, ה' אלהיך מיסרך". מייסר- מלשון מוסר (ספורנו). הקב"ה מחוקק לנו חוקים הסוללים את דרך חיינו בעוה"ז, כמפה המדריכה את האוחז בה ללכת בדרכים הישרות והנכונות, ומובילה למקום היעד. ושמא ניתן לומר ע"פ דברי הספורנו, שלעיתים נדמים עלינו חוקי התורה כמשא וכעול ח"ו, אנו מרגישים כמיוסרים... אך בעצם יוסורים אלה הם המדריכים אותנו בכל מהלך חיינו באופן הבטוח ביותר- כיצד באמת לא להיפגע. 'יסורים' אלה לא רק שאינם פוגעים אלא אף שומרים עלינו ומקרבים אותנו אל אבינו שבשמים. ע"פ דברים אלה אולי ניתן להבין את דברי הראב"ע. הראב"ע מסביר- ובעבור שתשמע אל האלוה המיסר אותך... שכרך שיביאך אל הארץ הטובה. כאשר אדם מקיים את המוסר של הקב"ה, את מצוות ה'- שכרך שיביאך אל הארץ. וכמובן שטמונים בהסבר הראב"ע דברי המשנה- ג' דברים נקנים ביסורים- תורה עוה"ב וארץ ישראל. לכן ממשיכה התורה- "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים וגו'" א"י בשונה מארץ מצריים, הטוב שבארץ מתבטא בקשר שלנו אל הקב"ה, קשר מחוייב המציאות ממש... בארץ מצריים ישנו היאור אשר ממנו ניתן לשאוב מים כל ימות השנה, אין מציאות של בצורת. אמנם זו נראית מציאות אידיאלית, אך כך נחשוב רק למראית עין. אם היינו חיים בעולם בשביל הפרוזדור, בשביל הנאות העוה"ז גרידא- אז אכן היה המצב כך. אבל אנו שחיים חיי אמת, יודעים שהדבר החשוב ביותר, הטוב ביותר- הוא הקשר שלנו לרבש"ע. כאשר קיומנו תלוי בגשמים, אנו בעצם רואים כי חיינו תלויים ברחמי שמיא, דבר זה גורם לנו לשאת עיננו לשמים ולהתפלל לקב"ה שיתן גשמנו בעיתם, ושיהיו אלה גשמי ברכה. הארץ שלנו טובה- כי בה אנו מגלים את הקשר הנפלא (מלשון פלא) והנהדר שלנו לקב"ה. טוב, אני רואה ש"נמרח" לי קצת, וזה כבר ארוך מדי (תמיד צריך להתאים את החומר אל כלי הקיבול...
). התכוונתי בכלל לכתוב על משהו אחר, על "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי" והדבר התקשר לי לפתיחה הזו שכתבתי לעיל. בקצרה- אנו צריכים לחשוב על יותר מטיהור הלבנון מחיזבאללה- אלא על העובדה שע"פ תורה- הלבנון שייך לעמ"י (ראיתי בעיתון שאפי' הפרות מאחת הרפתות שבצפון יודעות זאת- הן עברו לרעות בלבנון...). ביהמ"ק משול ללבנון. אם נבין את זאת- אז גם הלחימה שלנו כנגד החיזבאלה תהיה כמו שצריך, איתנה וחזקה. ולצערנו- א"י אכן נקנית בייסורים, אנו חשים זאת כיום על בשרנו- ובייחוד חיילנו בלבנון ותושבי הצפון. בעז"ה- שנזכה להכיר בכוחנו- שהוא לא חלילה כוחנו ועוצם ידינו, אלא הכח שנותן לנו הקב"ה, הוא המוציאנו מארץ מצריים והוא המצליחנו בבניין ארצנו, ארץ אשר בה ניתן לבטא את הקשר אל הקב"ה באופן הטבעי והאמיתי ביותר. שבת שלום.