שבת שלום

[yperelman]

שבת שלום

 

[תמימה האחת]

שתהיה לכולנו שבת נפלאה!../images/Emo140.gif

 

[דוד כפרי]

../images/Emo24.gif

 

[yamit23]

שבת שלום../images/Emo70.gif../images/Emo13.gif ../images/Emo24.gif

טוב לראות שחזרת עד בסוף

 

[moonlight]

שבת מופלאה

 

[ספורטאי בכושר]

שבת שלום../images/Emo70.gif

 

[מיכל הררי]

../images/Emo13.gif

 

[2_be]

שבת שלום../images/Emo140.gif וברוך השב יוסי!

 

[אריאלה האחת1]

שבת מבורכת לכולם../images/Emo24.gif

 

[טאוֹ]

שבת שלום ../images/Emo140.gif

ברוך שובך, מייסד שרשור ה"שבת שלום" ואיש יקר בלי שום קשר.

סיפור לשבת, מהשבוע החולף: שכרתי את שירותיו של רוכב אופנוע כדי שייקח אותי לכמה פגודות ברובע הסיני של העיר. הפגודות היו מדהימות, ולא יכולתי להפסיק לצלם למרות שידעתי שאין סיכוי שהתמונות יעבירו עד כמה זה יפה, אם בגלל שהמצלמה פשוטה למדי ואם ובעיקר בגלל שאני לא צלם מקצועי. תחושה דומה היתה לי במקדשים המדהימים של אנגקור בקמבודיה, אגב. בכל אופן, באחת הפגודות שבה הייתי, ממש לפני שעמדתי לצאת ממנה, נכנסה לשם ויאטנמית צעירה. היא חייכה אליי, אמרה "היי" ונכנסה פנימה. הלכתי אליה ושאלתי אותה לגבי המשמעות של עיגולי קטורת שהיו תלויים על התקרה בפגודה הזאת, כמו גם על התקרות של כל הפגודות שראיתי לפני כן. היא חייכה, התנצלה בויאטנמית שהיא לא יודעת מילה באנגלית וקראה למישהי שיודעת. זו הסבירה לי את העניין: מדובר בברכות שאפשר לקנות, לתלות במרכז סליל הקטורת החרוטי ולהדליק לשם בקשות, מזל טוב וכו'. היא המשיכה והסבירה לי על פרטים שונים בפגודה, והקשבתי בהתעניינות כנה, כי אני מרותק לתרבות הזאת, על מרכיביה האנושיים, הדתיים, הפילוסופיים וההיסטוריים. היא כנראה התרשמה כל כך מהעניין האמיתי שגיליתי, שהיא הציעה לי להצטרף אליהן - היא עצמה, הבת המאומצת שלה, שזו הנערה שאליה פניתי לראשונה, ואחותה. שלחתי את רוכב האופנוע לדרכו, והתלוויתי אליהן. הן לקחו אותי לפגודות קטנות, שלעולם לא הייתי מגיע אליהן לבד, וכמובן שאינן מופיעות במדריך שברשותי. מקומות שנראים סגורים, ונכנסים אליהן דרך חנות קטנה בסמטה צדדית. מקומות שנראים מבחוץ כמו חורבה, במקומות שנמצאים בנבכי רחובות הומים במסעדות ובמוסכים מזוהמים, ובפנים מתגלים היכלות של ממש, עם פסלים ענקיים ותפאורה שנראית כמו שלא מהעולם הזה. לאחר סיור הפגודות האלה הם לקחו אותי למסעדה צמחונית, כיוון שבימים של תפילה (ה-1 וה-15 בחודש) הן לא אוכלות בשר, מה שהתאים לי מאד כיוון שבטיול הזה אני שומר על תזונה צמחונית. אכלתי צלחת עמוסה באורז, ירקות ומטוגנים שונים מסויה. שתיתי סויה חמה, וגם הרשמתי אותם עם לעיסה נונשלנטית של פלפלים חריפים, לוהטים כמו דינמיט. כמובן שהארוחה העממית הזאת עלתה קצת פחות מארוחת הצהריים שאכלתי בעיר יום קודם לכן. למעשה, היא עלתה חצי (משהו כמו שני שקלים). בסיום הארוחה הן הזמינו אותי להצטרף אליהן לפגודה נוספת, לתפילת הערב. כמובן שנעניתי בחפץ לב, אבל אז שמתי לב שאחרי התשלום המופרך ששילמתי לרוכב האופנוע שלקח אותי בבוקר, בעצם כמעט לא נשאר לי כסף. אמרתי להן את זה בצער, אבל הן אמרו לי שיהיה בסדר, ואני זרמתי... ואז הגענו (במונית, שעליה הן התעקשו שלא אשלם, באומרן שהן ממילא התכוונו לנסוע לשם) לפגודה חלומית. פשוט חלומית. בניגוד לקודמות, שהיו כולן גבוהות מאד אבל עם קומה אחת, זו היתה עם שבע או שמונה קומות. נשגב מבינתי איך היא לא מופיעה במדריך, כי היא נראית כמו בית מקדש. בפנים התקיימה בדיוק באותה רגע תפילה מדהימה, שגרמה לי באופן טבעי לשבת בסיזה ולחוש מעיין של שלווה ושמחה עמוקות. נזירים מכים בפעמונים ענקיים, ועשרות אנשים מזמרים בקולות אחידים פסוקים מתוך סוטרות. אלה היו רגעים מכושפים לגמרי, עד דמעות. אח"כ הן שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף אליהן לשוק, ו"הזהירו" אותי שצריך ללכת הרבה כי הוא ארוך מאד, וגם שעיקר הדברים שם הם לנשים, ושזה שוק למקומיים בלבד. זה לא ממש הפחיד אותי, וכמובן שהסכמתי מיד, באומרי שגם אני קצת אשה - והצבעתי על השיער המתארך. זה הצחיק אותן מאד. בכלל, למעט ההסברים הדתיים והתרבותיים, הן כמעט לא הפסיקו לצחוק מכל מה שאמרתי או שעשיתי, בין אם התכוונתי להצחיק אותן ובין אם פשוט השוֹנוּת היא שהצחיקה אותן עד להתפקע. הלכנו בשוק, והמבוגרת (הן אמרו לי את השמות שלהן, אבל אחרי הפעם השלישית שניסיתי לחזור על זה, פשוט התייאשתי, וכמובן שאין לי כל דרך לשחזר כעת את השמות האלה) אמרה לי להיזהר מכייסים. הבנתי גם למה היתה האזהרה שזה שוק למקומיים בלבד. הייתי פשוט הזר היחיד שם, וכולם נעצו בי עיניים, אם בבהייה ואם בהיחבא. דווקא לאלה שהביטו בי במבט צדדי, נהניתי לומר בחביבות קולנית: "מה קורה, חבר'ה?", כדי לסמן להם שהבחנתי במבטים שלהם, ושזה בסדר... וחשבתי כמה זה מצחיק שאני רואה אותם שונים וזה הדדי לגמרי. טוב, גם העיניים שלי לא מלוכסנות וגם הייתי לפחות ראש וחצי מעל כולם... מתישהו עצרנו, והרווינו את צמאוננו במשקה קר וטעים להפליא מקני סוכר. הן החליטו כבר לפתוח שולחן, והוציאו את מה שקנו בבוקר אותו יום - עוגיות קוקוס, הפרי החלומי שדומה לליצ'י ושסיפרתי עליו גם בפעם הקודמת (בינתיים גיליתי שהוא נקרא בדרום ויאטנם ג'וּי צ'וֹם צ'וֹם - ואילו בצפון ויאטנם ומחוץ לויאטנם הוא ידוע פשוט בשם רמבוטאן), עוגה מיוחדת שמכינים בראש השנה המתקרב שלהם, שהיתה טעימה לי במידה כזאת שהתקשיתי להסתיר ולכן הן דחקו בי לקחת עוד ועוד, בטענה מוטלת בספק שהן לא רוצות יותר... בתמורה הולמת ויתרתי על מנת העוגיות שלי מפרי הדוריאן, שאת המראה שלו אני מחבב, בעוד שאת הטעם והריח - מתעב. לא ידעתי את נפשי מרוב הכרת תודה להכנסת האורחים המדהימה שלהן, לחביבות האמיתית והעמוקה שלהן, למתיקות שזרמה כלפיי, אדם זר לחלוטין שבסך הכל שאל מה פשר הקטורת שעל התקרה של הפגודה... הערב הקסום הזה הסתיים בכך שהן לקחו אותי במונית עד פתח המלון, והתעקשו שוב לא לקחת את מעט הכסף שהיה ברשותי. הן גם נתנו לי את מספר הטלפון שלהן, למקרה שאצטרך עזרה כלשהי או אתקל בקשיים. פשוט לא יכולתי להאמין מאיפה נפלו עליי הנפשות המופלאות האלה. מה אמרנו על אנשים? הא, כן... שהם דבר מרתק, ונפלא מעל לכל דימיון.

 

[אשכר]

ואתה עוד גם ככה חצי ראש מעל כולם...

 

[0 אור 0]

רק בשביל זה שווה לנסוע

הפגישות עם אנשים מופלאים תמשיך ליהנות ותמשיך לשתף

 

[moonlight]

תודה על הסיפור המרתק ../images/Emo24.gif

תמונה מקסימה. הפעם הפרי המתוק והטעים בתקריב. עוד לא מצאתי מישהו נוסף (מערבי) שאוהב את טעמו של פרי הדוריאן, חוץ ממני....

המיפגשים עם האנשים עושים את הטיול, לדעתי. הצחוק במזרח עשוי להטעות. בטיול בסין נפגענו מהמארח שלנו שצחק כשהייתי במצוקה. אחר כך, בארץ, קראתי שצחוק בארצות המזרח הרחוק, מביע מבוכה. אם אפשר, תמשיך לעדכן. מאפשר להיות שם קצת באופן ווירטואלי.

 

[ella bella1]

יה! איזה סיפור!

עשית לי חשק... נשמע שאתה מבלה נהדר!!! אכן, אנשים הם מרתקים ונהדרים! תמשיך להנות ולשתף אותנו בחוויותיך... אלה.

 

[מיכל הלב]

שבת של סיפורים וכייף

ותודה לטאו על ששוב גרם לי לחלום.