שבת שלום
אני מגיעה לכאן לעיתים לא קרובות , אבל תמיד מרגישה נוח לכתוב ולקרוא את מה שנאמר כאן. רציתי לשתף שאני בחודש שמיני עם תאומות , ועם עוד ילדה בת 5.5 בבית ועולות בי הרבה מחשבות על הקשר המיוחד שיש לבתי הגדולה עם סבתא וסבא שלצערי לא הכירה. ההורות שאני חווה עם בתי הגדולה שינתה לחלוטין את הדרך שבה התמודדתי עם האובדן של הורי ובעיקר של אימי . עד שלא הייתי אמא בעצמי (כחמש שנים אחרי פטירת אימי) לא יכולתי לומר את המילים אמא ואבא בלי לבכות. זה היה יכול להיות בשיר או במשפט שבכלל לא מדבר על הורי והיה לי ממש קושי לומר את המילים. דרך הגידול של בתי והצורך להסביר לה מי אני ("אמא") השתחררתי לאט לאט מהקושי הזה . הרגשתי צורך להסביר לה ולהכיר לה את הורי מה שתרם ליכולת שלי לדבר ולהפתח . היכולת שלה להבין את הדברים בצורה טבעית ומקבלת (והרי דיי קשה לנו לקבל את האובדן ) עשתה עימי חסד גדול. מה שמעניין הוא שלפעמים היא אומרת לי :" אמא אני מתגעגעת לסבתא" אני לומדת לקבל את זה שיש לה את הקשר שלה - דרכי עם הורי וזה בסדר גם אם זה לא מובן ומוכר באופן הרגיל. אני חושבת לא מעט על ההתמודדות שלי עם החוסר בלתת נחת להורי על זה שיש להן נכדה כל כך מיוחדת , על זה שאני שוב אהיה אמא בקרוב ועל זה שדווקא ברגעי האושר הגדולים של המשפחה שלי הם לא נכחו (חתונה הריון לידה ). גם העובדה שאני עדיין זקוקה לעזרת ההורים , בדברים הכי "טרווליאליים" של החיים :עזרה בגידול, נוכחות של אדם עם ניסיון ובכלל השמחה שהמשפחה מעניקה , גורמים לי לא אחת לצער מחד ותחושת פיספוס ומאידך אני מבינה שצויידתי בכלים של חוסן ויכולת שרידות שנתנו לי הורי. תודה שיכולתי לשתף אתכן ומאחלת לכולכן שתמצאו את הנתיב אל עצמכן .
אני מגיעה לכאן לעיתים לא קרובות , אבל תמיד מרגישה נוח לכתוב ולקרוא את מה שנאמר כאן. רציתי לשתף שאני בחודש שמיני עם תאומות , ועם עוד ילדה בת 5.5 בבית ועולות בי הרבה מחשבות על הקשר המיוחד שיש לבתי הגדולה עם סבתא וסבא שלצערי לא הכירה. ההורות שאני חווה עם בתי הגדולה שינתה לחלוטין את הדרך שבה התמודדתי עם האובדן של הורי ובעיקר של אימי . עד שלא הייתי אמא בעצמי (כחמש שנים אחרי פטירת אימי) לא יכולתי לומר את המילים אמא ואבא בלי לבכות. זה היה יכול להיות בשיר או במשפט שבכלל לא מדבר על הורי והיה לי ממש קושי לומר את המילים. דרך הגידול של בתי והצורך להסביר לה מי אני ("אמא") השתחררתי לאט לאט מהקושי הזה . הרגשתי צורך להסביר לה ולהכיר לה את הורי מה שתרם ליכולת שלי לדבר ולהפתח . היכולת שלה להבין את הדברים בצורה טבעית ומקבלת (והרי דיי קשה לנו לקבל את האובדן ) עשתה עימי חסד גדול. מה שמעניין הוא שלפעמים היא אומרת לי :" אמא אני מתגעגעת לסבתא" אני לומדת לקבל את זה שיש לה את הקשר שלה - דרכי עם הורי וזה בסדר גם אם זה לא מובן ומוכר באופן הרגיל. אני חושבת לא מעט על ההתמודדות שלי עם החוסר בלתת נחת להורי על זה שיש להן נכדה כל כך מיוחדת , על זה שאני שוב אהיה אמא בקרוב ועל זה שדווקא ברגעי האושר הגדולים של המשפחה שלי הם לא נכחו (חתונה הריון לידה ). גם העובדה שאני עדיין זקוקה לעזרת ההורים , בדברים הכי "טרווליאליים" של החיים :עזרה בגידול, נוכחות של אדם עם ניסיון ובכלל השמחה שהמשפחה מעניקה , גורמים לי לא אחת לצער מחד ותחושת פיספוס ומאידך אני מבינה שצויידתי בכלים של חוסן ויכולת שרידות שנתנו לי הורי. תודה שיכולתי לשתף אתכן ומאחלת לכולכן שתמצאו את הנתיב אל עצמכן .
