שבת שלום

[חופשי כרוח הים]

שבת שלום

היי רוצה לכתוב ולשתף, אך קשה עד מאוד לאור הארוע החמור שהיה אתמול בחברון, אז פשוט אצא לי לטייל בשדות בחברת הכלבים, לשכוח ולנסות לצאת מהמועקה והכאב, לחשוב ש 12 משפחות קבלו את הבשורה המרה והכואבת ושחייהם לא יהיו כתמול שלשום. שולח איחולי החלמה מהירה לפצועים. שבת שלום אבי

 

[רות 2]

קח אותי לשדות......

גם אני רוצה להיות שם ולברוח..מהמציאות היומיומיתהמפחידה הזו.... ..נו טוב הים קרוב אלי.....אלך לנשום את האויר המלוח....ובכל זאת אהנה כמה שאפשר מהשבת....כי זה מה יש...... שבת רגועה לכולם.

 

[מ ת ל ב ט ת]

מרדף/ מילים : ירון לונדון

ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל ארץ אשר מרדפים קורותיה אלפים דפים ועוד דף עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ריאותיה בגלל מרוצת המרדף ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף זה הרואה את חייה מנגד תלויים כעלה הנידף היא יראה אבל כמו לא הייתה כלל מודאגת תמתין עד לסוף המרדף תום המרדף מסתתר בנקיק ומצפן את פניו במחבוא במחבוא אך לסופי הוא יבוא כמו שמש אשר ממזרח היא תבוא אז לא יותר אמהות תקוננה ולא על בניהם האבות כן הוא יבוא ורגלינו עד אז לא תלאינה לרדוף בעקבי התקוות .

 

[רות 2]

אז..

הוא הולך בשדות.... והרוחות לא מאפשרים לי להנות מהים .... וירון לונדון מעציב אותי.. ואני חושבת על פרחים.. בגוש קטיף קוטפים ומכינים פרחים לקברים טריים... ההם מכינים פרחים לפריימריז.. והם ..הם קוטפים לנו את הפרחים שלנו.. עצוב לי היום.......

 

[ניצת שושן]

../images/Emo39.gif

אין לי ארץ אחרת אין לי ארץ אחרת (אהוד מנור, קורין אלאל) אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי. לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה.

 

[ניצת שושן]

וגם

איך קוראים לאהבה שלי מילים: יעקב גלעד לחן: יהודה פוליקר וזה עולם יפה ממש וזה מזרח תיכון חדש וזוהי יפו תל אביב זה רק שבוע לא רגוע מסביב וזאת בועה מאוד קטנה וזה אני וזה אתה זה לא זהב זה סתם נוצץ וזאת בועה שאם תיגע היא תתפוצץ. אלה הם חיינו בזמן האחרון יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא? זה רובה זה מצלמה וזה מצטלם כמו מלחמה וזה נשמע כמו יריות ואין כמו יפו בלילות זה לא האש זה הגפרור זה לא מקטרת זה ציור וזה אתה וזה אני חבל שיום ראשון ולא שני. אם סופה היא שיר של רוח איזו מנגינה יש לתקווה איך קוראים לאהבה שלי לאהבה שלך ? ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור ומי בתור הבא ? וזה הסתיו וזה עצוב זה הבית זה הכלוב זה לא סיגריה ראשונה ובטח לא סיגריה אחרונה זה מכונת המחשבות שלא הצלחתי לכבות זה אני וזה אתה והביחד שהיה כלא היה .

 

[עוף כנף]

שכול שלא נגמר

השכול הזה שלא נגמר המשפחות שגורלן משתנה בשניה והפרשנים בטלוויזיה שמנסים לנתח שוב ושוב את ה"ארוע" ו"הארוע" שמביא לעוד שכול לשכול הזה שלא נגמר. וארוע רודף ארוע והתחושה של חוסר אונים תחושה שאין לנו שליטה על הארועים ואין איך לעצור אותם. וברקע הפרשנים עדיין מנתחים וכולם כל כך חכמים ורק לנו אין שום שליטה על העניינים. חוץ מלומר מילות תנחומים.

 

[האלי]

יש לי כל כך הרבה מה לומר

אבל מעדיף לשתוק, לא לומר את הדברים בפורום הזה. כי אלו דברים שצריך להגיד פנים אל פנים. וגם לשמוע אותם צריך פנים אל פנים, אז אני שותק. והפעם לא כי אין לי מה להגיד. שלך, האלי.

 

[האלי]

בעצם

חלק מהדברים כן אפשר לומר כאן. הבן הגדול שלי בן 17. עוד מעט לקראת גיוס לצבא. כבר הרבה זמן שאני חושב על האפשרות שהוא יחזור לי משם עטוף בדגל הלאום. וחשבתי, לו אני במקום הנורא הזה, מה הייתי אומר? מה הייתי אומר לעצמי, באילו מילים הייתי נפרד ממנו? הספד לבני: "הארץ הזו היא הארץ המובטחת, היא הארץ שבחרנו להאחז באדמת רגביה, בסלעים ובהרים, להאחז בציפורניים. וכשנאחזים בסלעים בציפורניים קורה שנשברת ציפורן. ואתה ציפורן שנשברה..." ואני חושב שזה מופרע לגמרי שאב מסתובב עם הספד מוכן לבנו. שלא נדע, שלך, האלי.

 

[רות 2]

שלא נדע.......

המציאות ,והדאגה, והידיעה שאיימה כזו תתדפק על דלתנו.. מפחיד כל כך שרחוק אתה מלהיות מופרע... המצב .. שהמופרעים מהצד שלנו, ושלהם ,גורמים בחיי היום יום שלנו.. הוא שמוביל את נפשנו להסתובב...ולדמיין את את הנורא מכל...

 

[מצוטטת]

הבן שלי

רק בן 15 ובכל זאת...צמרמורת העבירו בי מילותיך איש.

 

[ניצת שושן]

ואני חושבת שזה ממש

נוראי להסתובב כך עם הספד מוכן. איך אפשר לחיות כך?

 

[מצוטטת]

וזה.....בלשון המעטה ../images/Emo70.gif

 

[האלי]

לא יודע...

ממש לא מבין את זה... איך אפשר לחיות ככה?

 

[amigor]

../images/Emo16.gifשברון הלב זועק

עיוורון הדמעות טרם יבש מין הדם הספוג באדמה עוד בטרם תם השכול מתנגן עוד שיר ליתום הלב ממאן להרגע בתפילה חרישית לבנים של המחר כי קרב החיים, עדיין לא תם עמי

 

[ophra]

לאאאאאאאאאא!!!!!!

איך אפשר האלי???? איך אפשר להסתובב עם הספד מוכן לילד? ועוד להגדיר אותו כ"ציפורן"....??? סליחה. זה לא מכעס. זה מכאב. יצאתי פעם עם בן קיבוץ לשעבר מבוגר ממני באי-אילו שנים הוא היה אח שכול (הוא עדיין, מן הסתם...

) כעס מאד על הדרך שהוריו התמודדו עם המוות וסיפר שאביו אמר שאותם גידלו בקיבוץ על המוטו: "המדינה חשובה יותר מהבנים". כל כך הרגיז אותי המוטו הזה. כל כך לא נכון לטעמי. לא מוכנה שהבן שלי יחזור בתוך דגל. פשוט לא. תגידו - את נאיבית...? שיהיה. תגידו - סוציומאטית....? מוכנה להיות סוציומאטית עד קץ הימים עם ילד חי ובריא. מצטערת אם יצא תוקפני.... אבל זה מהבטן..... עפ (בלי פרח הפעם)

 

[מ ת ל ב ט ת]

את לא תוקפנית, את אמא

לא חושבת שנכון להסתובב עם הספד לילד לא בכיס ואפילו לא בראש כן, זו ארצנו ואנו שולחים את בננו להילחם כדי לשמור עליה ואנו חדורי תקווה שכשם שיצאו כך ישובו - בריאים ושלמים חששות - יש והמון מחשבות שמתרוצצות - אוהו, כמה יש (אני יודעת, שבוע לפני גיוס של בני, שעתיים לפני מסיבת הגיוס) אבל !!! לא הספדים ולא נבואות זעם הבנים שלנו יתגייסו ויעשו מלאכתם נאמנה וישובו אלינו ולך, האלי אבות ואמהות חוששים במידה שווה זו כנראה דרכך להתמודד עם הפחד (לטעמי, לא נכונה, אבל אינני שופטת) אני בוכה אני מקטרת ואתה ... כותב כל אחד ודרכו הוא

 

[האלי]

בכיתי כשכתבתי את זה

אני בוכה עכשיו... הבן הזה כנראה לא יחזור בתוך דגל, הוא ישרת כמוסיקאי מצטיין. אבל יש לו אח צעיר... אין לי מה לעשות עפרה, חוץ מלבכות בשקט כשאף אחד לא רואה... שלך, האלי.

 

[ophra]

אני יודעת....

אני בכיתי כשקראתי עפ

 

[חופשיה ברוח]

הבן שלי...../images/Emo121.gif

רק בן שש וחצי וכבר עלו בי המחשבות האלו.. לפני כחודש, אמר לי אבי ילדי...מה...את חושבת שיקבל פרופיל גבוה? שכחת את הכליות שלו? ואת הניתוח שעבר בדחילו ורחימו שאלתי את האורולוג, שאישר את הדברים... מתביישת לומר, בתור תושבת ישראלית, שאוהבת את הבית שלה.... שהייתי מאושרת לשמוע... נרגעתי ולך האלי...שלא יזקקו עוד הורים להספדים שכאלה (צמרמורת עולה עם המילים שלי), אך לצערי, יודעת גם יודעת, שהסיוט לא נגמר