שבת שלום

[Sigal H]

הנהון.

שנאמר: הצורך הוא אבי ההמצאה

 

[ויויאן טאץווד]

הגלגלים במוח התחילו לנסות לזכור את הביטוי

והנה, נתת אותו. המוח שלי יכול לנוח. תודה

 

[Sigal H]

בשמחה.

 

[bimbo15]

גם האין ברירה.

 

[Sigal H]

 

[ויויאן טאץווד]

מצטרפת להנהון של סיגל. בדיוק

זה מנסח נהדר את מה שאני מנסה להסביר לאנשים סביבי, על הפסימיזם החיובי. או הריאליזם המה שסיגל כתבה, אופטימיזם ריאלי נדמה לי...

ברגע שאני מבינה מה אין. משם אני יכולה להתחיל לחשוב מה אני עושה עם זה.

כל עוד אני בתחום המתעתע של האופטימיות: של מה אולי יש, ומה אולי יהיה, ואיך התשובה לכל שאלות הייקום* מתחבאת מעבר לפינה. רק צריך להמשיך עוד קצת להאמין בפיות - זה רע לי מאד.

ככל שאני יותר מבינה מה אין זה יותר עוזר לי.

והיתה לי פריצת דרך חשובה לאחרונה (לא ברמה של אינשטיין כמובן, לא אלברט ולא אריק

).

אחרי הנקודה הפסימית בנהדריותה, שבה התייאשתי ממערכת הבריאות בישראל, מצאתי דרך ליצור קשר עם גורמים בחו"ל.

ועכשיו פחות מעניין אותי מה יש ומה יודעים בארץ. אני ישירות מול מטפלים בקנדה ובאוסטרליה.

היום ראיתי עוד הרצאה מהסמפוזיון הישראלי הראשון על פיברומיאלגיה (כמובן שהם עוד לא יודעים שום דבר על תת"כ, אפילו כדי לכתוב אותו בכותרת), וזה היה מביך עד מאד לראות רופאה בכירה בישראל מתגאה בהישגים לכאורה של המחקר הישראלי בתחום. כמו להגיד על ציור של ילד בן שלוש: פששש, איזה יופי!

אז שיעזבו אותי בשקט. אני עם רופאים מחו"ל, בישיבה, באינטרנט, בלי אוטובוסים.

והגעתי לזה רק בזכות ייאוש, וחפירת עומק מיותרת שארכה שנתיים כדי להבין מה אין בארץ. יחי הריאליזם הפסימי, והצורך הוא אבי ההמצאה

חבל שלא התייאשתי קודם, באמת

* התשובה כמובן היא: 42 (המבין מבין

)

 

[ויויאן טאץווד]

לא מזלזת חלילה בכל תחומי המחקר ברפואה בישראל

מיטב החוקרים שלנו זוכים בפרסי נובל וחיים בחו"ל

אבל אם יורשה לי להוציא איזו מררה קטנה פה. אז המחקר הישראלי גילה שבאזור באר שבע אחוז החולים תואם את האחוז העולמי.

ובסקר טלפוני שכלל 2000 איש בישראל גילו שגם האחוזים של החולים מביניהם באוכלוסייה תואמים את האחוז העולמי.

ווואוו!

ובסוף יש דגל ישראל

עם פרח

סליחה על הזילות. אני לא מזלזלת בחוכמתם ועמל יגיעהם (וואו, שעות לקח לי לאיית את זה) של הרופאים העוסקים בתחום בארץ. רק שבעיקר אינטריגות מקצועיות, ומלחמות על תקציבים משאירים את ישראל הרבה מאד רחוק מאחורי מדינות המערב בנושא הזה.

והיא עוד מתגאה שם ב"שיתוף פעולה", בין האויבים הכי גדולים: תל השומר ואיכילוב. מדהים!

הם הרי לא ישחררו פסיק של אינפורמציה לחולה, אם הוא מצוי בידי רופא אחר / בית חולים אחר. שומרים את התקציב קרוב אליהם.

טוב, מקווה שזה לא יחזור אלי כבומרנג, הטינוף הזה על רופאים. אולי עוד יום אחד אני אהיה מתחת לסכין שלהם...

אבל זה כיף להוציא עצבים, ובשביל זה יש פורום, נכון?

 

[11161]

השאלה הייתה בסוף

6*7 נכון?

בטח שמבינים, זה ספר שסוף סוף עושה סדר ביקום המוזר הזה. אחרי שקוראים מתחילים להבין את ההיגיון בשיגעון. יהי זכר דוגלאס אדאמס ברוך.

 

[ויויאן טאץווד]

איזה בנאדם! איך הלך לנו ככה

שמתי כוכבית

בהמשך לסעיף 8 ב' שלך. ניסיתי לשמור על רמה אקדמית

 

[ויויאן טאץווד]

אם ראית את הסרט, אז שם מבינים יותר מהי השאלה

שעבורה נבנה מחשב-העל השני כדי למצוא מה היתה השאלה שמחשב-העל הראשון נבנה כדי לענות עליה.

 

[Sigal H]

אני לא ראיתי

קראתי את הספרים, כמובן. כל משפט שני הוא פאנצ'ליין. הסרט שווה צפייה?

 

[ויויאן טאץווד]

יש שתי אסכולות:

/

יש אומרים שהסרט הרס להם ולא אהבו.

אני מהאסכולה, שלמרות שבכל ספר ובודאי במד"ב אני תמיד מעדיפה את הספר על הסרט (אפילו עם בלייד ראנר). אני מאד אהבתי את הסרט, והוא קאלט בשבילי.

ראיתי אותו כבר איזה שש פעמים לפחות ואני רק נהנית ממנו יותר מצפייה לצפייה.

אם תראי תביני את האייקונים ששמתי - זה ממש מתוכו

כשידעים את הסיפור שמאחורי הסרט זה הופך את זה להרבה יותר מרתק. אדאמס עצמו עבד על התסריט משהו כמו 15 שנה (הוא תמיד העיד על עצמו שדד ליינים זה לא הצד החזק שלו). וכשסרט כבר היה ממש לקראת הסוף שלו - אחרי 15 שנה של החלפת במאים ומיליון גרסאות וככה - הוא מת לפני שהסרט היה גמור.

אבל הוא עוד הספיק להופיע שם ב"קמיאו" (מכירה את המילה? אם לא תגגלי). רק בצפייה שביעית בערך, ורק כי גילו לי איפה זה מסתתר - הצלחתי לראות את זה.

אני מעולפת. על הספרים, על הסרט, על כל הספרים האחרים שלו. כל מה שהוא עשה, וגם על שני הספרים שיצאו אחרי מותו

דא עקה: את הספר השישי בסדרת מדריך הטרמפיסט, שנכתב ע"י מישהו אחר אחרי מותו של אדאמס (ולכן גם לא בהסכמתו) אני לא מוכנה לקרוא. בשום אופן.
הצצתי בו, נחרדתי, זה חילול קודש בעיני.

טוב, אולי אני אראה החג שוב את הסרט, עשיתם לי חשק

 

[Sigal H]

לא יודעת אם כבר כתבתי לך

כמה אני מעריכה אותך כאדם. איך עם כל הפיתולים שהחיים זימנו לך לא נשחק בכלל כוח הרצון. זו יכולת מדהימה וכל כך נפלא לקרוא שסופסוף יש סוף טוב.
(אבל אני מקווה שזה לא אומר שתלך מכאן, כיף איתך)

חג חירות שמח. זכית בה ביושר