יתכן שיש בזה גם פן בריאותי אבל לא רק
המונח "טומאה" בהקשר של המצורע חוזר על עצמו רבות בפרשה,
הוא גם צריך להקריב קרבנות, כנראה לשם כפרה, לאחר שהוא נרפא.
לדוגמא:
אִישׁ-צָרוּעַ הוּא, טָמֵא הוּא; טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן, בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ.
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא.
כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא, טָמֵא הוּא, בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.
ייתכן והעובדה שהמחלות היו מדבקות
הביאו למחשבה שיש בהן טומאה העוברת מאדם לאדם,
כי איזה דבר יכול לעבור מאדם לאדם מלבד טומאה? (עוד לא היו מיקרוסקופים)
אם זה מעניין אותך, נסה לחקור מעט את הנושא,
יש להניח כי מחקרים רבים עוסקים במקורה של פרשת הצרעת.
ונראה לי שסנדר התכוון גם להפרשות גוף מסויימות שמחילות טומאה על האדם,
כמו גם מחזורה של האישה, הקשור למנגנון התחוללות החיים, ובלי ספק אינו מדבק.
(הוא לא רק אוסר אותה על בעלה, הוא גם מטמא אותה)