לא בזה שלי (ובדקתי גם בתחילת האות וגם בהמשך)
תראה, אין סיבה שלא תהיה אחידות בשמות האותיות בשפה. איזה היגיון יש לשם אותה אות יהיו כמה צורות כתיב? זה סתם מבלבל... אז דרכי הכתיב השתנו לאורך השנים, והן חלק מההיסטוריה ואיש לא מנסה לשנות את ההיסטוריה, אבל אנחנו חיים את העכשיו, ובראייה סינכרונית ולא דיאכרונית אנחנו צריכים שיטה מעשית לקרוא לאות בשם ברור ואחיד, ואין סיבה לאמץ את השיטה הארמית של חז"ל (ושבל נשכח שחלק ניכר מאותה תקופה הם לא דיברו עברית, אז כאן דווקא יש לנו יתרון עליהם). אני חולקת עליך לחלוטין – הוספת האל"ף בתנועה קמוצה לא אינטואיטיבת בכלל בשפה הכתובה בימינו, ושים לב שהיא מאפיינת מילים לועזיות ולא עבריות, ולמעשה גם בזה ממעטים היום ככל הניתן (הייתה פעם אופנה לדחוף אל"ף בכל מקום, וכיום המגמה השתנתה). למה שבמילה עברית למהדרין שמסתיימת ב-av תהיה אל"ף? זו לא דרכה של העברית, ואכן צדק דוידו כשהביא לדוגמה מילים כמו "עכשיו" (ואפשר להוסיף גם את "יחדיו" ואת כל צורות שייכות רבים לנסתר). אני לא יכולה לדבר בשם קוראים אחרים, אבל כי שהעדתי על עצמי – קראתי את המשפט שלך כמה וכמה פעמים ואשכרה שברתי את הראש בניסיון להבין מה אתה מנסה לומר. רק בהמשך, כשחזרתי על הואו ואז הוספת גם גרשיים, נפל לי האסימון. כאמור, מעולם לא נתקלתי במישהו שמשתמש בצורה "ואו" (עם או בלי גרשיים) בעברית של ימינו. לטעמי היא צורה ארכאית ששייכת לתקופתה אך לא לתקופתנו.