שבת שלום

[לושי88]

שבת שלום

היי כמה ימים ולילות שאני מדפדפת בין דפי פורומים רבים כאן בתפוז מחפשת מקום חם ונעים שירגיש לי נח. עצרתי רגע ושאלתי עצמי למה כאן? אלמנים אלמנות ואני לא...... לפני כשלושה חודשים אבי הלך לעולמו, אמנם לא צעיר {84} אבל הוא כל כך המון בשבילי,כל כך המון. אני בהחלט מתמודדת אך מוצאת עצמי עצובה בפנים בנשמה, עם דמעות שמאימות לצאת...אך כלפי חוץ מציגה שהכל בשליטה. עכשיו ברור לי למה כאן... לא באתי לבכות כאן, ממש לא ובוודאי שלא להתקרבן, להפך אשמח לתמוך, לעודד ולהשתתף בשמחתכם. לילה טוב

 

[yamkachol]

אם מתאים לך, תרגישי חופשיה,

גם לבכות , אם בא לך... האובדן הוא באמת קשה, איום ונורא. ד"א, בקרת בפורום / קומונה "אובדן ושכול" (כמדומני שמה)? חגי

 

[לושי88]

תודה

האמת שלא נכנסתי לקומונות בכלל רק פורומים. אני לא מחפשת מקום שהדיונים העקריים בו הם כאב ושכול,אני כן חושבת שהדרך להמשיך קדימה היא לראות עוד גוונים וצלילים אך לא צבעי בסיס שונים....אוף מה יצא לי כאן פילוסופית הצבע

בכל אופן אני מקווה למצוא עצמי איתכם. יום נעים

 

[נסיכת הכוכב]

../images/Emo24.gif

אני כמוך יתומה משניהם ךלצערי ופעילה בפורום , יש פה אנשים נפלאים שידעו את האובדן באופן אישי קחי כסא ושבי עם החברה המקסימים שכותבים כאן שממשיכים לחיות ולהוביל את המשפחה למקומות טובים יותר על אף האובדן , החיים ממשיכים ויש ילדים ומשפחות שגדלות האובדן גורם לאנשים לחשוב אחרת על החיים , מה קורה איתך?

 

[לושי88]

אכן החיים ממשיכים

גם אני חושבת על החיים, לא יודעת עם אחרת אך בהחלט חושבת כל הזמן,אני מבינה כמה הם נזילים ובעיקר שהחיים הם לא חזרה גנרלית... וחוץ מזה דוהרים קדימה עם כאב גדול וחלל עצום. סיפור קצר ואמיתי,ביום השני של השבעה אחרי שכולם התפזרו,נכנסתי לאוטו שלי בדרכי הביתה.{אצלנו לא לנים בלילה בכל השבעה } פתאום נורית נדלקה ואני כהרגלי מיד חייגתי לאבי{ז"ל} ממש כמו שהייתי עושה לפני מותו,{ הוא היה גם "'קצין הרכב שלי" } כמה קשה לחשוב שהוא איננו.

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif

 

[נסיכת הכוכב]

אף אחד לא נשאר בבית האבלים?

מה עם אמא שלך?

 

[לושי88]

לא ישבנו בבית

אז ככה,שנה לפני שאבי נפטר הורי עזבו את ביתם בחיפה ועברו לבית הורים בקיבוץ ליד עפולה.אחותי הגדולה גרה בסביסה. אבא שלי לא הסתגל למקום ומהיום הראשון לא מצא עצמו,רוב הזמן השתדלתי להביא אותו אלי.במהלך השנה הורי מכרו את הבית החיפה בית בו נולדנו. כשאבי נפטר הוחלט לשבת אצל אח שלי וכמובן שכולנו ישבנו אצלו,אני חזרתי כל לילה הביתה כי ביתי הקטנה נשארה בבית ולא רציתי שתעבור הכל לבד.

 

[נסיכת הכוכב]

עשית נכון , כך הורים נוהגים

שסבי ז"ל נפטר הייתי באמצע טיפולים כימיים, דודי התעקש עם אמא שהיא תחזור הביתה , ואכן למחרת לא הרגשתי טוב, היא סעדה אותי בבית , ביום השלישי נסענו לבית החולים והיא המשיכה לשבעה שאשפזו אותי הכנתי לאבי רשימת חפצים שנחוצים לי, הוא נסע לשבעה , ובקש מאמי לסייע לו ולחזור הביתה איתו ב ן דודתי החזיר אותם הביתה , אמי אירגנה את הציוד וחזרה אלי לבית החולים עד שעות הערב המאוחרות ומאותו הרגע אמי ישבה לידי בבית החולים , כל השבעה של סבא היא היתה צמודה אלי בבידוד, בלילה חזרה הביתה להיות עם אבי אני הבנתי את הצורך לשבת על סבי , ודוד שלי שלח אותה חזרה לשבת לידי בבית החולים למרות שהייתי ילדה גדולה בת 31

 

[לושי88]

נסיכה

ראשית אני מקווה שאת מרגישה טוב. אני חושבת שאמנם לשבת שבעה זהו מנהג חשוב ומשמעותי מאד ,אני באותה מידה חושבת שהמתים כבר לא צריכים אותנו ולהבדיל החיים כן, ועם כל הקושי והכאב לפעמים חייבים להחליט עם הראש ולא עם הרגש. אני בטוחה שלא היה לאימך קל אך התמיכה בך עזרה לה להיות שלמה עם הבחירה שעשתה. הרבה בריאות.

 

[נסיכת הכוכב]

ברוך רופא חולים

אני החלתי ב91 וחזרתי לחיים עם תקלות אבל ברוך השם חיה ומתמודדת עם תוצאות הלוואי של הטיפולים עד היום אבל עצמאית , מטפלת בעצמי, ההורים לצערי נפטרו ןכיום אחי, שיבדל לחיים ארוכים, עוזר לי המון