שבת שלום ל כ ו ל ם.
- פותח הנושא אנפה2
- פורסם בתאריך
בוקר טוב ושבת שלום אנפה ולכולם../images/Emo140.gif
הגברת עם הסידור --------------- בכל שבת בבוקר אני פוסעת לי בכל עונות השנה במסלול קבוע כבר 16 שנים מיום שבאתי לעכו, ואחרי 10 דקות של הליכה מתונה אני פוגשת תמיד באותה גברת (80+)לבושה בהידור כיאה ליום שבת עם סידור בידה הולכת לאט ובאצילות לבית הכנסת(אצל התימנים מתפללים עם זריחת החמה) היא לא לבושה כמו ילידת תימן אלא מטפחת לראשה ומעליה כובע קש רחב שוליים ולבושה בבגדים ארוכים קלים בצבעים בהירים,,אומרת לי שבת שלום וזהו ,היום לא ראיתי אותה, נפגשתי עם אחותי יותר מאוחר ושאלתי לשלומה של הגברת, (אחותי הבכורה וותיקה ממני בעיר ומעורה בקהילה התימנית)אחותי אמרה שעוד היום היא תשאל לשלומה,נקווה שרק בשורות טובות, אני אוהבת לראות נשים כמוה ובגילה זה נוטע בי הרגשה טובה לעתיד טוב,
הגברת עם הסידור --------------- בכל שבת בבוקר אני פוסעת לי בכל עונות השנה במסלול קבוע כבר 16 שנים מיום שבאתי לעכו, ואחרי 10 דקות של הליכה מתונה אני פוגשת תמיד באותה גברת (80+)לבושה בהידור כיאה ליום שבת עם סידור בידה הולכת לאט ובאצילות לבית הכנסת(אצל התימנים מתפללים עם זריחת החמה) היא לא לבושה כמו ילידת תימן אלא מטפחת לראשה ומעליה כובע קש רחב שוליים ולבושה בבגדים ארוכים קלים בצבעים בהירים,,אומרת לי שבת שלום וזהו ,היום לא ראיתי אותה, נפגשתי עם אחותי יותר מאוחר ושאלתי לשלומה של הגברת, (אחותי הבכורה וותיקה ממני בעיר ומעורה בקהילה התימנית)אחותי אמרה שעוד היום היא תשאל לשלומה,נקווה שרק בשורות טובות, אני אוהבת לראות נשים כמוה ובגילה זה נוטע בי הרגשה טובה לעתיד טוב,
sitvaniyot
New member
שבת שלום
אכן נאחל בריאות לגב' עם הסידור למרות שאינה חברת הפורום. ובריאות גם לכל החברות והחברים כאן. למרות שאנני מפוקדי בית הכנסת בשבת נחמד לראות את המתפללים הולכים לשם בבגדיהם החגיגיים. ועד שתחליטו איך להעביר את היום, קחו בדיחה. שני פרסים יושבים בבר ורואים שתי חתיכות יושבות בשולחן ממולם. אומר האחד: "בוא נלך אליהן" .. משיב לו חברו: "חכה, שישלמו את החשבון קודם". שבת שלום.
אכן נאחל בריאות לגב' עם הסידור למרות שאינה חברת הפורום. ובריאות גם לכל החברות והחברים כאן. למרות שאנני מפוקדי בית הכנסת בשבת נחמד לראות את המתפללים הולכים לשם בבגדיהם החגיגיים. ועד שתחליטו איך להעביר את היום, קחו בדיחה. שני פרסים יושבים בבר ורואים שתי חתיכות יושבות בשולחן ממולם. אומר האחד: "בוא נלך אליהן" .. משיב לו חברו: "חכה, שישלמו את החשבון קודם". שבת שלום.
סיפור לשבת.
אושר וכאב - לקרוא ולהפנים.... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוקים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוקים לשם מה שתי הקופסאות? אמר אלוקים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. את כל רגעי הכאב והצער " אמר לו האלוקים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות? שאל האדם. " שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוקים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוקים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוקים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוקים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוקים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער.... התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוקים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוקים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער " אמר האדם לאלוקים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוקים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוקים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו בשנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוקים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור כל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.
אושר וכאב - לקרוא ולהפנים.... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוקים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוקים לשם מה שתי הקופסאות? אמר אלוקים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. את כל רגעי הכאב והצער " אמר לו האלוקים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות? שאל האדם. " שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוקים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוקים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוקים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוקים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוקים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער.... התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוקים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוקים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער " אמר האדם לאלוקים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוקים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוקים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו בשנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוקים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור כל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.
שבת שלום לכל החברים הנחמדים../images/Emo108.gif
יומים לא פתחתי מחשב מחוסר זמן. אולי הזמן לא מתוכנן לי בראוי. והאמת אין לי גם כוח לבצע את כל המשימות לאותו יום ואז הענינים נדחים לימים אחרים וכך עובר השבוע במהירות הבזק. אנפה- תודה על אחוליך, אגב טרם הספיקותי להודות לך על האתר ביידיש, אז תודה עכשווי. שוש- זה אך טבעי לדרוש בשלום אותה הגברת. כשמתרגלים לדמות מסויימת, גם אם אין מגע ישיר,את מצפה לראותה יום ביומו. נקווה שבריאותה תקינה. בקרבת ביתי נמצא בית-כנסת המתפללים עוברים דרך ביתי ומה אגיד לכם, נעים לראותם לבושים בגדי שבת והנשים בהידור. קורה שאני יוצאת עם רכבי לכביש ומבטתיהם אלי, בלי לומר מילה, אני חשה מה הם חושבים "גויה" לא נעים. מה אגיד לכם הם חיים את חייהם ואני את חיי. העיקר הבריאות. כל אחד בדרכו ואמונתו. אספר לכם סיפור היה לנו זוג חברים דתיים, הילדים למדו בישיבה. בימי שישי לא פעם באו להתארח אצלנו. והיה להם גם שעון שבת. הטלויזיה דלקה, כמובן אצלנו, ואך טבעי להגיש כבוד לשולחן. את המים לקפה הכנתי בו במקום. לא הבנתי את הענינים מסדרים באמונתם. אחרי שיחה אתם הבנתי. ההסבר היה מאוד פשוט. כאורחים, כשהטלוויה דולקת מותר להם לראות הרי הם לא בקשו להדליק ואין להם רשות לבקש לכבות. ואת המים לקפה הם לא מתערבים במטבחם של אחרים. אז הנה דוגמא נהדרת של דתיים פתוחים לעולם
יומים לא פתחתי מחשב מחוסר זמן. אולי הזמן לא מתוכנן לי בראוי. והאמת אין לי גם כוח לבצע את כל המשימות לאותו יום ואז הענינים נדחים לימים אחרים וכך עובר השבוע במהירות הבזק. אנפה- תודה על אחוליך, אגב טרם הספיקותי להודות לך על האתר ביידיש, אז תודה עכשווי. שוש- זה אך טבעי לדרוש בשלום אותה הגברת. כשמתרגלים לדמות מסויימת, גם אם אין מגע ישיר,את מצפה לראותה יום ביומו. נקווה שבריאותה תקינה. בקרבת ביתי נמצא בית-כנסת המתפללים עוברים דרך ביתי ומה אגיד לכם, נעים לראותם לבושים בגדי שבת והנשים בהידור. קורה שאני יוצאת עם רכבי לכביש ומבטתיהם אלי, בלי לומר מילה, אני חשה מה הם חושבים "גויה" לא נעים. מה אגיד לכם הם חיים את חייהם ואני את חיי. העיקר הבריאות. כל אחד בדרכו ואמונתו. אספר לכם סיפור היה לנו זוג חברים דתיים, הילדים למדו בישיבה. בימי שישי לא פעם באו להתארח אצלנו. והיה להם גם שעון שבת. הטלויזיה דלקה, כמובן אצלנו, ואך טבעי להגיש כבוד לשולחן. את המים לקפה הכנתי בו במקום. לא הבנתי את הענינים מסדרים באמונתם. אחרי שיחה אתם הבנתי. ההסבר היה מאוד פשוט. כאורחים, כשהטלוויה דולקת מותר להם לראות הרי הם לא בקשו להדליק ואין להם רשות לבקש לכבות. ואת המים לקפה הם לא מתערבים במטבחם של אחרים. אז הנה דוגמא נהדרת של דתיים פתוחים לעולם
לארבעת עמודי התווך ../images/Emo106.gif../images/Emo47.gif../images/Emo23.gif
אנפה, שוש, סיתווניות, אריקה בוקר טוב
שבת שלום ובוקר טוב לכולם
אני עדיין בשלי מאחלת לכולם בריאות מושלמת. תקופה נפלאה וכתיבה רבה יותר בפורום. כל הכבוד שוש שסיפרת על האישה המבוגרת.יפה ששאלת עליה. אולי היא מרגישה לא טוב? אולי כבר קשה עליה ההליכה עד בית הכנסת והתפללה במקום קרוב לבית? תודה אנפה על הסיפור, היכרתי אותו ואני נהניתי ממנו שוב. גם אנחנו צריכים להסתכל בתיבת הקשיים ולראותה ריקה, אפילו לא בשביל להזכיר לנו היכן אנו חיים. אנו חיים באותו עולם יפה הנמצא בקופסה הצבעונית. אריקה, תמיד לראותך פה ונעים לראות את מה שאת כותבת. סתווניות, איזה בדיחה מוצלחת כל כל נחמד. גם לי בדיחה על אותה עדה. איש פרסי מספר בעבודה איזו אישה רעה יש לו "כל יום רוצה מאתיים שקל" "כל יום מאתיים שקל" "מה היא עושה כל יום עם מאה שקל?" שאלו אותו חבריו. "אני יודע? אומר האיש "אני נותן לה"? סתווניות, אני שואלת פה כדי שאם מישהו נוסף לא יודע, יקרא גם הוא. דיברת על הבלוג שלך, על התגובה ועד שהתחלתי לפעול נעלמה לי ההודעה שלך בנבכי העבר. אנא במטותא ממך, הסבירי שוב. קראתי סיפורים בבלוג שלך וממש נהניתי.
ללחוץ על התמונה
אנפה, שוש, סיתווניות, אריקה בוקר טוב
רוקסן המקורית
New member
צהריים טובים לחברי הפורום שהקדימו
אותי, ולכל היתר שמסיבות שלהם טרם הגיעו ה-
שוש, גם ממני איחולי בריאות לגברת עם הסידור, צריך לחשוב שהכל בסדר, ואז הכל יהיה בסדר.חשיבה חיובית תמיד עוזרת. אנפה, סיפור יפה הבאת לנו, ובאמת רצוי להפנים אותו. גם אני טוענת כמוך שאין לדאוג בגין עניינים שבעבר, רק לזכור שהוא היה קיים, ואין כמובן להעסיק את עצמנו בעניינים שבעתיד, כי החיים האמיתיים שלנו הם ב-הווה. ב- כאן ועכשיו. לא נותר לי עכשיו אלא לאחל לכולנו המשך שבת נהדרת ומקסימה.
אותי, ולכל היתר שמסיבות שלהם טרם הגיעו ה-
רוקסן המקורית
New member
שי תודה, אמן גדול היה יוסי בנאי.
ובלי כל קשר כמובן, מצאתי לי בחומר הישן בדיחה נחמדה.
אתיופי אחד, שכל ניירותיו אבדו, החליט לעשות דרכון חדש. היות שחסרה לו תמונה, מצא תמונה של ליאונרדו די-קפריו, הדביק במקום המתאים ונסע בעולם, לראות וליהנות. יום אחד הגיע ללונדון. בביקורת הגבולות מצא דווקא את השוטר הכי קפדן בעיר. השוטר מביט בדרכון, מביט באתיופי, מביט ומביט ולבסוף שואל, "האם זו תמונה שלך?" "כן", עונה לו האתיופי. אתה ליאונרדו די-קפריו בכבודו ובעצמו?" "אכן כן", עונה האתיופי בשלווה. פונה השוטר לשוטר השני בבודקה של ביקורת הגבולות, ושואל, "תגיד, ג'וני, הטיטניק טבעה או נשרפה?"
ובלי כל קשר כמובן, מצאתי לי בחומר הישן בדיחה נחמדה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.