טוב לנשמה ולרוח
נדמה לי שכבר ראיתי ושמעתי את הדבר המצחיק הזה פעם,אבל בשביל אלה שלא אני מעתיקה אותו,תמיד טוב להיזכר ולצחוק,אז ככה: האישה והאיש ישבו על מזח נמל תל אביב ונשכו קלחי תירס. הם הופתעו למראה יצור מדובלל זקן שטיפס לעברם מן הים. הוא אחז בקבוק ריק בידו. הפרא הרטוב הזדקף מולם ובירך אותם לשלום. משקיבל שלום רופף כתשובה, המשיך ואמר: "אני שד. עשרים שנה הייתי בתוך הבקבוק הזה..." הוא חיבק את הבקבוק הירוק ופנה אל האיש: "עשרים שנה...ואתה הצלת אותי מגורלי". "איך בדיוק הצלתי אותך מגורלך?". "התירס שלך פגע בבקבוק שלי כשזרקת את הקלח לים. בול בפקק." הוא כרע על ברכיו, "אוכל למלא שלוש משאלות עבורך, ואעשה זאת בעונג רב". האיש והאישה החליפו מבטים ספקניים, ספק משועשעים. האיש אמר: "אני רוצה שתמחק לי את האובר, ואני רוצה יתרה של מליון שקל בבנק". "קטן עלי" אמר השד, "מחר בבוקר אתה מרים טלפון לעזרא מהבנק, תראה איזה כבוד הוא יעשה לך. לא מליון שקל...מליון דולר יש לך בבנק." "המשכנתא על המגרש שלקחתי בבנק טפחות - אני רוצה שהיא תעלם". "זה במקרה כלול בסל השרותים שאנחנו מספקים השנה. מה משכנתא, מי משכנתא, מחר בבוקר אתה נוסע לכפר ורדים. במקום בו היה המגרש שלך אתה תראה וילה מפוארת, תלת מפלסית עם ג´קוזי באמצע הדשא ודשא באמצע הגג. "ומה עם מרצדס?" "עליי. בוילה יש שם שתי חניות מקורות. באחת מרצדס בשבילך ובשניה - אלפא ספורט בשביל אשתך. איך זה?" "אתה באמת אחלה" מלמל האיש, והאישה צייצה בהסכמה. בזהירות. שלא יראו את פיסות התירס שנתקעו לה בין השיניים. "מבסוט"? התקרב השד לאיש והנמיך מעט את קולו. אז אולי תעשה גם אתה משהו קטן בשבילי?" "כמו מה למשל". "תראה"...השד היה קצת נבוך. " עשרים שנה בבקבוק זה לא פשוט. אני אסיר תודה, באמת, אבל אתה יודע...עשרים שנה בלי אישה...נו...בקיצור, מה עם איזה סיבוב על אשתך?" "מה?! איך אתה מעז יא מנייק, לא בא בחשבון. תשכח מזה!" "אולי בכל זאת? אתה יודע, בכל אופן וילה, מרצדס, מליון דולר...זה לא מעט, וגם אשתך, נו, היא כבר לא משהו". האיש הרהר בינו לבינו שיש צדק בדבריו של השד. קצת נדיבות הוא עוד יכול להרשות לעצמו. ובכלל, מי יידע. "טוב או קיי. עשר דקות." השד היה מאושר. השד והאישה נעלמו מאחורי שובר הגלים. דקות ארוכות חלפו, השד חזר אל המזח כשהוא רוכס את מכנסיי הג´ינס המרופטים שלו. האישה הצטרפה, והם התיישבו על הצוק ופניהם לים. האיש הוציא חפיסת מלבורו לייט, כיבד את השד. הם ישבו על המזח ועישנו כשפנה השד אל האיש ואמר: "תגיד...בן כמה אתה?" "בן שלושים וחמש." "שלושים וחמש. המממ...אמר השד, ועדיין מאמין בשדים".
.
