ואם במרתון אנחנו עוסקים השבת הזאת
אז אני רוצה להביע את מורת רוחי ואת כעסי ואת רוגזי ואת כל העצבים שלי להוציא
על מארגני המרתון של תל-אביב, אשר ידעו מראש, לפחות שבוע ימים, שהולך להיות היום יום שרבי.
כל בר דעת יודע ששרב בסוף פברואר הוא לא אותו השרב של אפריל, כי טמפרטורת הגוף עדיין נמוכה בגלל הקור שהיה כאן רק לפני שבוע.
אז מי מארגן את המירוץ הזה לעזאזל ולא לוקח בחשבון תנאים כל כך אלמנטריים של מזג אוויר?
אני כבר לא מדברת על כך שסוגרים חצי עיר כי זה באמת לא אישיו בכלל בעיר שהיא עיר ללא הפסקה ונערכים בה מצעדים ועוד כל מיני אירועים
שאני רק יכולה לחלום עליהם ולהיות בהם. הלוואי והייתי יכולה לגור בתל-אביב, הייתי מאושרת. אני מדברת על כך שמסכנים את חייהם של מאות אנשים
אשר מתלהבים מעצם הריצה אליה התכוננו כמה חודשים, אשר האדרנלין גבוה בדמם, מתרגשים מהאירוע ומגודל המעמד ואפילו לא שמים לב איך הגוף
שלהם מעלה טמפרטורה עד שהוא קורס.
למה המארגנים לא מתייעצים עם מומחים? למה צריך לשמוע ברדיו בדיעבד, שהשרב באמצע החורף יכול להיות קטלני? למה אף אחד לא מיידע את המארגנים
המטומטמים לסכנות שבדבר? הרי כבר הייתה טרגדיה אחת במרתון ת"א לפני שנה או שנתיים. למה ממשיכים עם השטויות שלהם ולא לומדים לקחים?
ולמה זה מעצבן אותי?
א. כי זה מאפיין את מקבלי ההחלטות בארץ בשיטת הסמוך. לי זה לא יקרה, ואז קורסים עמודי תאורה על חיילת צעירה בהר הרצל.
לי זה לא יקרה ואז קורס גשר המכביה. לי זה לא יקרה ואז קורה אסון וורסאיי. לי זה לא יקרה ואז יש אסון השריפה בכרמל. ככה אפשר להביא דוגמאות בלי סוף לצערי.
ב. כי הבת שלי ובעלה החליטו להשתתף בקטע קטן של המירוץ. היא רצה 5 ק"מ והוא רץ 10 ק"מ ואני דאגתי נורא.
ג. כי הבת שלי לא שומעת בקולי ולא מבטלת את השתתפותה כי היא סומכת יותר על המארגנים מאשר על האזהרות של אימא שלה. זה למה אני כועסת כל כך!
אז באמת, זה לא מצחיק. זה עצוב נורא. ההתנהלות של גורמים אחראיים במדינה הזאת, היא לפעמים מתחת לכל ביקורת. עכשיו שמעתי ברדיו שיפתחו בחקירה. מעט מדי ומאוחר מדי.
דבילים.
שבת שלום אנשים
