שבת שלום לכולם

לירון129

New member
שבת שלום לכולם

יש איזה סוגיה שמעסיקה אותי,אני סובל מOCD,
פריצתו של הOCD קרתה אצלי מלפני שנה,והובילה אותי לעיסוק מתמיד בעצמי,עיסוק קשה בבעיות שלי,מחשבה חוזרת וחוזרת על הפסיכלוגיה שלי עם עצמי,התעסקות בשטויות,חיפוש פיתרון לכל דבר,התעסקות בדפוסי החשיבה שלי,ועוד..
זה קרה כשהיתי בארצות הברית,והתחלתי להרגיש ממש בחרדה בשלב מסויים,עד שחזרתי לארץ,כשחזרתי לארץ,ידעתי מה הייתה הבעיה שלי בארצות הברית,להתעסק בעצמי,מאז הטלתי על עצמי וטו להפסיק להתעסק בעצמי,בהתחלה באמת הפסקתי לגמרי,אבל אחרי זה ,זה חזר ,לא באותה כמות ולא באותה רמה כמו בארצות הברית,אבל עדיין..
מבחינתי מחשבות נורמליות הם לחשוב על דברים שאנשים אמרו לי,או דברים שאני צריך לעשות..דברים שאני אוהב,דברים שאני מתכנן לקנות וכו'
כשהמחשבות שלי נורמליות ,אני מרגיש טוב,כשאני יוצא לרחוב ואני ישר מתחיל לחשוב על הבעיה שלי ולשים לב לעצמי ולכל מחשבה קטנה,נעשה לי רע.
מה לדעתכם יכול לעזור לי?
אני בהמתנה לפסיכולוג דרך קופת החולים,ואני מקווה שתוכלו לכוון אותי בינתיים.
 
למצוא עיסוקים.

עבודה, לימודים, חברים, התנדבות, חיות מחמד...
כל דבר חיצוני שתתעסק איתו -- ישאיר לך פחות זמן לעסוק בעצמך.

אבל, מה לעשות, שלפעמים אנחנו צריכים לחשוב גם על עצמנו. ואם זה כה מטריד אותך, אז באמת עדיף שתעשה את זה עם מישהו אחר. כלומר, במסגרת טיפול.
 

לירון129

New member
שלום.

אז ככה,עיסוקים לא תמיד עוזרים לי,יש לי כמה עיסוקים לא גדולים במיוחד,שלפעמים באופן טבעי באלי לעסוק בהם ואז זה משאיר לי פחות זמן לעסוק בעצמי,
ולפעמים זה לא עוזר והראש שלי נעול על התעסקות בעצמי.
וזה אכן מטריד אותי שאני מתעסק וחושב על עצמי,מהסיבה הפשוטה שכשהיתי בארצות הברית עשיתי את זה 24/7 ,ורק בדיעבד כשחזרתי לארץ הבנתי עד כמה זה לא בסדר,אז כאילו אני בסוג של פוביה עכשיו מלעסוק בעצמי.
וכמו שאמרתי בקשר לטיפול אני ברשימת המתנה בקופת חולים,אבל אני חושב ללכת בינתיים לפסיכולוג באופן פרטי.
 
בקשר לטיפול

אם הבעיה שלך היא סוג של בעיה "מעגלית" כמו שתיארתי למטה, אז שיטות הטיפול היעילות ביותר הן כנראה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ואולי גם EMDR.
בארץ, רוב המטפלים עוסקים בעיקר בשיטה הפסיכו-דינמית. להערכתי, עלול להיות לך די קשה למצוא מטפל בשיטות האלה במסגרת קופת חולים.
אז אם יש לך אפשרות ללכת לטיפול פרטי בשיטות האלה, אולי זה באמת עדיף.
 

לירון129

New member
ועוד משהו

גם עם תהיה לי עבודה מסודרת וכו',אני רק יוצא לרחוב ואני מתחיל לחשוב על עצמי וזה כבר כל כך חלק ממני שזה קורה בניגוד לרצוני,ואז אני מנסה להפסיק את זה,ואז יוצא שאני לא יודע בכלל מה לעשות-לחשוב או לא לחשוב,לאן להסתכל ברחוב,ואז אני מרוכז מאוד במה עובר לי בראש ,וככה יוצא מצב שהליכה לא באה לי באופן טבעי בכלל.
אז עם רק בהליכה זה ככה?מה יהיה כשאני יצתרך לעבוד או ללמוד?אתם מבינים את הנקודה שלי?
 
כן...

נראה לי שהבנתי את הנקודה שלך. אתה מתאר אותה מאוד יפה.
הנקודה היא שנכנסת ל- loop. לולאה כזאת.
כרגע אתה קצת כמו כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו . לא מצליח לתפוס אותו ונעשה מתוסכל. ובינתיים ממשיך לרדוף.

יכול להיות?

אם כן, אז חיפוש עיסוקים בחוץ כנראה לא יספיק. כי גם כשאתה בחוץ תרגיש לפעמים רעב, עייף או עצוב, ותנסה להבין למה. וזה שוב עלול להכניס אותך לסחרור בתוך הלולאה.

מעניין להבין מאיפה התחילה הלולאה הזאת.
אתה אומר שזה התחיל לפני כשנה, כשהיית בארה"ב.
מעניין מה עורר את זה.
 

לירון129

New member
אני יגיד לך מה עורר אותה.

אני יגיד לך מה אני חושב שעורר אותה,תגידי לי מה את חושבת על זה.
היום אני בן 19,בגיל 16 פיתחתי דימוי עצמי נמוך,לאחר מכן גם הערכה עצמית נמוכה ותפיסת המציאות בצורה שלילית ורגישות יתר,כל אלה,הובילה לבעיה רגשית קשה שהתבטאה בכל פעם כשהייתי יוצא עם חברים,תמיד הייתי יודע שההרגשה שלי ניתנת לשינוי,ההרגשה שלי פשוט הייתה משתנה והופכת למרירה,או בגלל ההערכה עצמית נמוכה,או בגלל הדימוי או בגלל תפיסת מציאות שלילית,כמו לחשוב על זה שמצטרף עוד חבר לחבורה ואז הוא יגנוב לי את ההצגה,ואז זה היה הופך את ההרגשה שלי למרירה.
בגלל הבעיה הזאת,התחלתי לגלוש בפורום חרדה חברתית,ואז לשמוע קלטת לחרדה חברתית,התחלתי לחפש מה הבעיה שלי כל הזמן,גיליתי גם חוסר ביטחון מסויים,כי כשהבחור שמדבר בקלטת של החרדה חברתית היה אומר "אני הייתי מפחד אפילו לקחת דואר מתחת לבית כדי לא לפגוש אנשים"ואז הייתי שואל את עצמי עם גם אני כזה,או לפעמים באופן אוטומתי מקבל את ההרגשה שאני כזה-למרות שבכלל הייתי יוצא עם חברים והכל.
יום אחד גם התחלתי לחשוב שבגלל שאני יותר "צריך"את חברים שלי ושיש להם יותר ביטחון ממני אז מתאים לי להיות אישה,ואז פעם אחת שחברים שלי דיברו על קוקסנילים זה ישר העלה בי חרדה.
אחר כך יום אחד התעוררתי וישר עלה לי לראש המילה דה פרסונלזציה שזה משהו שקראתי עליו,ואז התחלתי לחשוב שאני כזה,וחיפשתי לחשוב שאני מנותק רגשית ,וככה בדיוק באותה תקופה טסתי לארצות הברית ששם זה רק החריף והחריף.
אז לדעתך משהו פשוט התפרץ או שאני עוררתי את זה?
 
ובכן

לפי התיאור שלך, בהחלט נשמע שנכנסת ל"לולאה".
כרגע לא כל כך משנה מה עורר את זה.
מה שחשוב הוא לעצור את זה.
כי אפשר פשוט להתחרפן מהדברים האלה.

ואכן, טיפול CBT זה הטיפול הכי יעיל לעניין. לפעמים גם בשילוב עם תרופות.

בהצלחה.
 
מלחמה במחשבות

ממה שאתה מתאר נשמע שקורה לך דבר שנקרא פרדוקס דחיקת המחשבות - ככל שתנסה לא לחשוב על דבר מסוים הוא יעלה במחשבה יותר. בטיפול CBT שצוין לעיל תלמד איך דחיקת מחשבות והתנהגויות והתמודדויות מחשבתיות אחרות מגבירות את הקושי ומה אפשר לעשות במקום. לא יודעת מה עוצמת הקושי, אך אם הוא גבוה יתכן ויהיה כדאי לשקול גם התערבות תרופתית שתנמיך את הווליום של המחשבות הטורדניות לרמה בה יהיה לך קל יותר לקלוט וליישם את שתלמד בטיפול. לגבי פסיכולוג פרטי, למרבה הצער כפי שקודמי פירטו, טיפול CBT הוא הטיפול המתאים ובספק אם תצליח למצוא פסיכולוג שמטפל בשיטה זו ובקי בטיפול ב-OCD, כך שלמרות שהעלות גבוהה יותר לדעתי כדאי לשקול טיפול פרטי. מצרפת לינקים לטיפול CBT ב-OCD ולשאלון אבחון עצמי ל-OCD שיסייע לך להבין מה עוצמת ההפרעה.
 
למעלה