שבת שלום לכולם

[סר גון]

שבת שלום לכולם

חזרתי מטיול ארוך - אני, בני הבכור והבן של אחי. הטיול התחיל עם עצב גדול, כי החוסר שלו היה גדול ועצום. המסע הסתיים עם הרגשת הקלה והרבה חיוכים. אני ממליץ על מסע כדרך לריפוי. מקווה שכולם/ן מרגישים/ות טוב. אחת-תחזיקי מעמד. שלכם סר גון

 

[אחת מהצד]

היי סר!

כמה טוב לראות אותך שוב.. הצלחת להפריד את הקסדה מהראש? קילפת שכבות? ואת השריון.. כבר שמת בתיבה? אה!..ותודה. על הכל.. אחת

 

[סר גון]

הדולצ´ה ויטה

מה שלומנו? איך את?

 

[אחת מהצד]

הדולצ´ה ויטה. כן..

מתעוררת מנמנום על כסא בלתי אפשרי. עוד פעם ביקורת. נוזלת לפרוזדור מתעקלת לאינפוזיה מדממת רחש מפעפע לעורקים מיוסרים אותות חיים ביפ.. ביפ.. על המסך. שק אדם אה! "הזקן במיטה שמונה" היא אומרת. זקן.. חה! "רק קרוב משפחה אחד.. אני מבקשת לצאת!". הריח הזה.. חנק אצבעות הצחנה שונאת את המקום הזה. שומע?! שונאת!!! רוצה את החיים שלי בחזרה. זהו. דולצ´ה אמו.

 

[סר גון]

כרגיל

את מתחמקת

אני שאלתי איך את.

 

[אחת מהצד]

כוחו של..

לא פשוט לנו לדבר. מלים שלא ביקרו עד היום טרם נוצקו למשפטים של אמת. רגעים נדירים של כנות. גם לדבר התחלת מאוחר הוא אומר לי. כן. מלים שמתעקשות. מה את עוד רוצה ממנו כשהוא בקושי נושם כלום. מחפשת את קו הרגרסיה. את החיבוק. כבר לא נקרעת בין הילדה שהייתי לילדה שבי. במעלית האח שואל אותי למי את שייכת.. לא יודעת. לעצמי.