שבת שלום לכולכם 
בוקר טוב לכם, מאוד התגעגעתי, לא ביקרתי בבית דיי הרבה זמן כי.... האמת שקצת חששתי, אני אנסה להסביר: אני בחורה שלוקחת באופן אישי את כאבם של כולם, מזדהה עם הכאב, מקשרת אליי וזה דיי תרם להשלמת זוית הראיה המאוד אפלה ושחורה שהייתה לי עד לא מזמן... בפעמים האחרונות שביקרתי ניסיתי לספר שמצבי השתפר, כולכם שמחתם בשבילי אבל לקרוא שלכם עדיין רע - כאב לי מאוד ולכן קצת נעלמתי, להתנתק מהמציאות הכואבת אבל... כח גדול ממני החזיר אותי ישר הבייתה לספר לכם קצת דברים טובים, לנסות לשכנע אותכם לקבל טיפול עלמנת לשנות את המצב. מי שזוכר אותי מהפעם הראשונה שפגשתי את ``ילדונת`` המקסימה בבית הירוק, והמליצה לי לבוא לפורום הזה... יכול לתאר לעצמו איזה תקופה רעה עברתי בחיי - תקופה כל כך ארוכה שנמשכה בעצם 26 שנות חיי - פשוט מהשניה בה נולדתי הכרתי רק את הכאב והעצב, לא חלמתי שיכולים לקרות לי גם דברים טובים, לא האמנתי שיכול להיות מצב שאני אביט על העולם בצבע קצת יותר בהיר משחור... אני רוצה שתדעו שאנחנו לא סופרמנים וחבל מאוד שנילחם בעצמנו - עד מתי? אנחנו צריכים להפסיק לחפש אשמים, להפסיק להתחבא אחרי כל מיני דברים, לפנות לטיפול פסיכולוגי - וזה באמת לא בושה וזה גם לא אומר שאנחנו לא שפויות - להפך!!! זה רק אומר שאיכפת לנו מעצמנו ואנחנו רוצים לשפר את המצב... אני הלכתי לטיפול כזה, בפגישות הראשונות לא שיתפתי כל כך פעולה, חשבתי בליבי מה הוא כבר יכול לעזור לי, הוא בטח לא יצליח לשנות את הראיה השלילית שלי, מצבי אפילו הלך והידרדר, כאב לי מאוד לראות ביחד עם המטפל עד כמה אני שוגה בתפיסת עולמי ו... החלטתי ללכת על טיפול תרופתי - אני לא יכולה לתאר לכם במילים עד כמה חיי השתנו מקצה לקצה - פתאום חיוך אמיתי מהלב מציף את חיי, אני מרגישה טוב מאוד, לא חושבת על הרע ומנסה להסתכל על הכל בצורה חיובית - והאמת - זה מצליח לי... פתאום אני יכולה להביט על עצמי במראה - לחייך ולהחמיא לעצמי שאני באמת חמודה, ולחשוב שעד לא מזמן כל כך שנאתי את עצמי, הייתי מיחלת לעצמי רק למות, כל כך כעסתי שהביאו אותי לעולם הרי לא אני זו שבחרתי לבוא, ופתאום הכל שונה... אני רוצה שתבינו שבעית האכילה שלי לא נפסקה, אני עדיין שמנה, לא עושה דיאטה כי אני לא רוצה ללחוץ את עצמי בינתיים אבל אני משתדלת לא לטרוף, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא... באמצע השבוע אני מבלמסת פעם אחת ביום ולפעמים ביכלל לא אבל בשישי שבת זה קצת בעיה... אבל, מה ששונה זה שאני לא כועסת על עצמי וכבר לא שונאת ונגעלת מעצמי, פתאום אני פשוט מבינה אותי, נותנת לעצמי עוד קצת חופש, עוד קצת זמן כדי להרפא, הרי אני לא יכולה לשנות הכל בין רגע, אני פשוט לוקחת הכל ביתר קלות, בהבנה עצמית ובניסיון לעזור לעצמי ולא לאכול את הלב מבפנים, יש מספיק רע בעולם ובטח לא אני היא זו שצריכה להזיק לעצמה... יקרים: מנסה קצת לעודד אותכם בבוקר יום שבת, לספר לכם באמת שאני מרגישה טוב - באמת, ורוצה שגם אתם תרשו לעצמכם להרגיש טוב - זו הרגשה כל כך חדשה עבורי, האמת שזו פעם ראשונה בחיי שפגשתי בתחושת השלווה, האהבה העצמית - וואו - זו הרגשה נפלאה - באמת!!! מקווה שיהיה טוב לולם - אמן שבת שלום לכם ויום טוב אוהבת ומתגעגעת ``ל``.
בוקר טוב לכם, מאוד התגעגעתי, לא ביקרתי בבית דיי הרבה זמן כי.... האמת שקצת חששתי, אני אנסה להסביר: אני בחורה שלוקחת באופן אישי את כאבם של כולם, מזדהה עם הכאב, מקשרת אליי וזה דיי תרם להשלמת זוית הראיה המאוד אפלה ושחורה שהייתה לי עד לא מזמן... בפעמים האחרונות שביקרתי ניסיתי לספר שמצבי השתפר, כולכם שמחתם בשבילי אבל לקרוא שלכם עדיין רע - כאב לי מאוד ולכן קצת נעלמתי, להתנתק מהמציאות הכואבת אבל... כח גדול ממני החזיר אותי ישר הבייתה לספר לכם קצת דברים טובים, לנסות לשכנע אותכם לקבל טיפול עלמנת לשנות את המצב. מי שזוכר אותי מהפעם הראשונה שפגשתי את ``ילדונת`` המקסימה בבית הירוק, והמליצה לי לבוא לפורום הזה... יכול לתאר לעצמו איזה תקופה רעה עברתי בחיי - תקופה כל כך ארוכה שנמשכה בעצם 26 שנות חיי - פשוט מהשניה בה נולדתי הכרתי רק את הכאב והעצב, לא חלמתי שיכולים לקרות לי גם דברים טובים, לא האמנתי שיכול להיות מצב שאני אביט על העולם בצבע קצת יותר בהיר משחור... אני רוצה שתדעו שאנחנו לא סופרמנים וחבל מאוד שנילחם בעצמנו - עד מתי? אנחנו צריכים להפסיק לחפש אשמים, להפסיק להתחבא אחרי כל מיני דברים, לפנות לטיפול פסיכולוגי - וזה באמת לא בושה וזה גם לא אומר שאנחנו לא שפויות - להפך!!! זה רק אומר שאיכפת לנו מעצמנו ואנחנו רוצים לשפר את המצב... אני הלכתי לטיפול כזה, בפגישות הראשונות לא שיתפתי כל כך פעולה, חשבתי בליבי מה הוא כבר יכול לעזור לי, הוא בטח לא יצליח לשנות את הראיה השלילית שלי, מצבי אפילו הלך והידרדר, כאב לי מאוד לראות ביחד עם המטפל עד כמה אני שוגה בתפיסת עולמי ו... החלטתי ללכת על טיפול תרופתי - אני לא יכולה לתאר לכם במילים עד כמה חיי השתנו מקצה לקצה - פתאום חיוך אמיתי מהלב מציף את חיי, אני מרגישה טוב מאוד, לא חושבת על הרע ומנסה להסתכל על הכל בצורה חיובית - והאמת - זה מצליח לי... פתאום אני יכולה להביט על עצמי במראה - לחייך ולהחמיא לעצמי שאני באמת חמודה, ולחשוב שעד לא מזמן כל כך שנאתי את עצמי, הייתי מיחלת לעצמי רק למות, כל כך כעסתי שהביאו אותי לעולם הרי לא אני זו שבחרתי לבוא, ופתאום הכל שונה... אני רוצה שתבינו שבעית האכילה שלי לא נפסקה, אני עדיין שמנה, לא עושה דיאטה כי אני לא רוצה ללחוץ את עצמי בינתיים אבל אני משתדלת לא לטרוף, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא... באמצע השבוע אני מבלמסת פעם אחת ביום ולפעמים ביכלל לא אבל בשישי שבת זה קצת בעיה... אבל, מה ששונה זה שאני לא כועסת על עצמי וכבר לא שונאת ונגעלת מעצמי, פתאום אני פשוט מבינה אותי, נותנת לעצמי עוד קצת חופש, עוד קצת זמן כדי להרפא, הרי אני לא יכולה לשנות הכל בין רגע, אני פשוט לוקחת הכל ביתר קלות, בהבנה עצמית ובניסיון לעזור לעצמי ולא לאכול את הלב מבפנים, יש מספיק רע בעולם ובטח לא אני היא זו שצריכה להזיק לעצמה... יקרים: מנסה קצת לעודד אותכם בבוקר יום שבת, לספר לכם באמת שאני מרגישה טוב - באמת, ורוצה שגם אתם תרשו לעצמכם להרגיש טוב - זו הרגשה כל כך חדשה עבורי, האמת שזו פעם ראשונה בחיי שפגשתי בתחושת השלווה, האהבה העצמית - וואו - זו הרגשה נפלאה - באמת!!! מקווה שיהיה טוב לולם - אמן שבת שלום לכם ויום טוב אוהבת ומתגעגעת ``ל``.