שבת שלום ודליה..
לא רוצה להקפיץ שוב את השרשור ההוא, אז רק לומר לך שמה שכתבת על עשיות קטנות כאלה, עמידה שמטרות הקטנות, מעשיות של יומיום..זה כל כך נכון!!! הרבה זמן הייתי שבויה בקונצפט של :ממחר!!! וברגע שה"מחר" הזה יגיע, הכול יהיה שינוי אחד גדול. אז אני כן אעשה ספורט, וכן אהיה קשובה לצרכים שלי, וכן אעזה דברים פשוט לשם עשייתם, וכן אבחר תזונה נכונה וכן ... כאילו ההחלט לצמוח, היא בבת אחת. אבל זה כל כך לא נכון וזה שיעור חשוב מאין כמוהו עבורי. הלאט הזה, הצעד צעד, המעשיפ הקטנים והחשובים שאני עושה לטובתי, ואם אני לא עושה יום אחד, אז אני אעשה מחר. המנגנון הזה של הימנעות נכנס להילון כשלא עושים יום יומיים ..ואז מתעורר איזה שד פנימי שקופץ על ההזדמנות וזועק: "רואה???" את לא מסוגלת"!!! ומשם..הדרך לאי עשייה מוחלטת קצרה מאוד. זה משהו שמעכל את עצמו, מזין את עצמו, מעגל של דפוס ישן מוכר ידוע ובטוח. והיום אני יודעת שזה כמו שאמרת: זה הדברים קטנים, למען עצמינו, צרכים שלנו, רצונות שלנו, חשקים שלנו. דברים שמעשים כדי למלא משהו טוב בנו. להעניק לנו טוב. וזה העשייה הרצופה והקטנה והיומיומית שכל כך חשובה. האסימון נפל לי שלשום בשיחה טיפולית. אין הכול ובבת אחת, עש רק למידה קטנה איטית ועיקבית. ..היום עשיתי שעה הליכה, אתמול חצי שעה. היה נעים . תודה על הכול. אור ואהבה אישתאר.