שבת מלכתא - יציאות.
בוקר טוב ושבת שלום! "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה לעקב לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה" (בראשית, ל"ד, 1-3). אם איני טועה, נראה לי, כי דינה, "הבת" הראשונה במקרא, אשר יש לה אב ואם. אני מתכוונת, כי אביה ואימה, ידועים. שם אביה של דינה, יעקב, ושם אימה, לאה. (תקנו אותי, אם אני טועה.). עד לידתה של דינה, ידועים לנו רק האבות, ולא האמהות אשר, ילדו גם בנות. מה לעשות, הנשים יולדות גם בנות. והנה, יציאתה הראשונה של דינה, לראות בבנות הארץ (ולא בבנים), יציאתה מתוארת במקרא, כיצאנית, כאילו הזמינה לעצמה את "האונס". גם אמא לאה, יצאה יציאה אחת, אל בעלה יעקב, כפי שכתוב: "ויבא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא" (שם, ל' 16). יציאות האם והבת, מפורשנים לפי חז"ל, רק לשלילה בלבד. מה זו יצאנית, אף זו יצאנית. כלומר, במילים פשוטות, מה זו "זונה", אף זו זונה. כן, לולא הדברים כתובים, אי אפשר לכתוב אותם, להטיל דופי באחת האמהות, הפורייה ביותר, אשר העמידה ששה שבטים, כשרים, ועוד שניים מהשיפחה זילפה. לאה השנואה, "זנתה" עם בעלה יעקב. דינה, נאנסה. בפתע, קמו שני אחיה שהם: "שמעון ולוי", ונקמו את "האונס", לכל הדיעות הגזימו בנקמתם האכזרית. אך, מן הסתם, זה מה שהיה מקובל בימים ההם. באומרם ליעקב, האבא הנוזף בהם, בכאילו: "הכזונה יעשה את אחותינו" (שם, ל"ד, 35). נראה לי, כי דינה בין האחים שלה, היתה אמיצה. יצאה לראות "בבנות" הארץ. כפי שאנחנו "יוצאות" לחפש לנו לראות, ביפות שבבנות. אתרע לה מזלה, ונסיך התאהב בה, עשה בה מה שעשה, וכנראה, שהיא נרגעה, אחרי הפיוס. עובדה – שכם בן חמור, היה מוכן למסור את "מילתו וערלתו", לקיצוץ. גם זו אהבה. היציאות שלנו בימים אלה, הן יציאות, למצוא "זוגיות". יוצאות, כפי שיעקב גם יצא מארץ כנען לחפש זוגויות, ומצא הזדווגות עם ארבע אחיות, לא פחות ולא יותר. משום מה, יציאתו לחיוב, ויציאותינו הבנות, נדונות לשלילה בתנ"ך ובעיקר בפרשנים המסורתים. אני חייבת, להזכיר את "הרמב"ן", אשר בניגוד לפרשנים המסורתיים, כתב: כי העינוי, הוא מעצם "האונס". כל אונס, באשר הוא אונס, הוא עינוי. באהבה!
בוקר טוב ושבת שלום! "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה לעקב לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה" (בראשית, ל"ד, 1-3). אם איני טועה, נראה לי, כי דינה, "הבת" הראשונה במקרא, אשר יש לה אב ואם. אני מתכוונת, כי אביה ואימה, ידועים. שם אביה של דינה, יעקב, ושם אימה, לאה. (תקנו אותי, אם אני טועה.). עד לידתה של דינה, ידועים לנו רק האבות, ולא האמהות אשר, ילדו גם בנות. מה לעשות, הנשים יולדות גם בנות. והנה, יציאתה הראשונה של דינה, לראות בבנות הארץ (ולא בבנים), יציאתה מתוארת במקרא, כיצאנית, כאילו הזמינה לעצמה את "האונס". גם אמא לאה, יצאה יציאה אחת, אל בעלה יעקב, כפי שכתוב: "ויבא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא" (שם, ל' 16). יציאות האם והבת, מפורשנים לפי חז"ל, רק לשלילה בלבד. מה זו יצאנית, אף זו יצאנית. כלומר, במילים פשוטות, מה זו "זונה", אף זו זונה. כן, לולא הדברים כתובים, אי אפשר לכתוב אותם, להטיל דופי באחת האמהות, הפורייה ביותר, אשר העמידה ששה שבטים, כשרים, ועוד שניים מהשיפחה זילפה. לאה השנואה, "זנתה" עם בעלה יעקב. דינה, נאנסה. בפתע, קמו שני אחיה שהם: "שמעון ולוי", ונקמו את "האונס", לכל הדיעות הגזימו בנקמתם האכזרית. אך, מן הסתם, זה מה שהיה מקובל בימים ההם. באומרם ליעקב, האבא הנוזף בהם, בכאילו: "הכזונה יעשה את אחותינו" (שם, ל"ד, 35). נראה לי, כי דינה בין האחים שלה, היתה אמיצה. יצאה לראות "בבנות" הארץ. כפי שאנחנו "יוצאות" לחפש לנו לראות, ביפות שבבנות. אתרע לה מזלה, ונסיך התאהב בה, עשה בה מה שעשה, וכנראה, שהיא נרגעה, אחרי הפיוס. עובדה – שכם בן חמור, היה מוכן למסור את "מילתו וערלתו", לקיצוץ. גם זו אהבה. היציאות שלנו בימים אלה, הן יציאות, למצוא "זוגיות". יוצאות, כפי שיעקב גם יצא מארץ כנען לחפש זוגויות, ומצא הזדווגות עם ארבע אחיות, לא פחות ולא יותר. משום מה, יציאתו לחיוב, ויציאותינו הבנות, נדונות לשלילה בתנ"ך ובעיקר בפרשנים המסורתים. אני חייבת, להזכיר את "הרמב"ן", אשר בניגוד לפרשנים המסורתיים, כתב: כי העינוי, הוא מעצם "האונס". כל אונס, באשר הוא אונס, הוא עינוי. באהבה!