שבת יפה לכולםםםםםםםם...
קצת לפני שנכנסת השבת...השמש עדיין מסרבת לשקוע...מהרהרת לי ביני וביני ונזכרת במשפט שאמר ד"ר קארל מנינגר: "האהבה , מרפאה אנשים - הן את אלה שמעניקים אותה והן את אלה המקבלים אותה.." מספרים על איש נבון ואהוב ששלט פעם על פרס. הוא דאג לבני ממלכתו ורצה רק את הטוב עבורם. הפרסים , ידעו כי השאח מתעניין באופן אישי בעינייניהם והחזירו לו אהדה. מפעם לפעם, נהג להתחפש ולשוטט ברחובות כדי לראות את החיים מנוקדת מבטו של העם. באחד הימים, התחפש לקבצן והלך למרחצאות הציבוריים. אנשים רבים נהנו מהחברה ומההתרגעות. מי המרחצאות חוממו בכבשן ששכן במרתף ובו אדם אחד שהיה אחראי על רמת החום הנכונה. השאח ניגש למרתף כדי לבקר את האדם ששמר על האש ללא לאות. שניהם חלקו יחד בסעודה והשאח התיידד עם האיש הבודד. יום אחר יום , שבוע אחר שבוע, ביקר השאח אצל שומר האש. עד מהרה, נקשר הזר למבקר מכיוון שזה בא אצלו. אף אחד לא הפגין כלפיו יחס כזה של אכפתיות ודאגה. באחד הימים , גילה השאח לאיש את זהותו. זה היה צעד מסוכן מכיוון שהוא חשש שהאיש יבקש טובות מיוחדות או מתנות יקרות. תחת זאת , הביט האיש לתוך עיניו של המנהיג ואמר "אתה עזבת את ארמונך הנוח והתהילה ובאת לשבת איתי בצינוק החשיכה. אכלת מאכלי המר והתעניינת בי. על אנשים אחרים תוכל להמטיר מתנות יקרות, אך לי נתת את המתנה הטובה והיפה מכולן: - נתת לי את עצמך..." כל אדם נולד עם צורך להיות נאהב ללא תנאי...האהבה היא מקור האושר האישי...אם כך , מדוע כה רבים האנשים המתקשים לתת ולקבל מתת זו? מדוע חיינו רצופים תלאות, ייאוש וחרדה? מדוע אנו זוכים רק לפרורים קטנים של שלווה אהבה ואושר? מדוע מתאפיינים חיינו בריטונים ובתלאות??? ואולי...סוף סוף - אם נלך אל הטבע ונלמד מדרך החיות אז...? ותחשבו על זה
) שבת יפה וקסומה לכולנו! איריס (ברגעי השתפכות קלים..
קצת לפני שנכנסת השבת...השמש עדיין מסרבת לשקוע...מהרהרת לי ביני וביני ונזכרת במשפט שאמר ד"ר קארל מנינגר: "האהבה , מרפאה אנשים - הן את אלה שמעניקים אותה והן את אלה המקבלים אותה.." מספרים על איש נבון ואהוב ששלט פעם על פרס. הוא דאג לבני ממלכתו ורצה רק את הטוב עבורם. הפרסים , ידעו כי השאח מתעניין באופן אישי בעינייניהם והחזירו לו אהדה. מפעם לפעם, נהג להתחפש ולשוטט ברחובות כדי לראות את החיים מנוקדת מבטו של העם. באחד הימים, התחפש לקבצן והלך למרחצאות הציבוריים. אנשים רבים נהנו מהחברה ומההתרגעות. מי המרחצאות חוממו בכבשן ששכן במרתף ובו אדם אחד שהיה אחראי על רמת החום הנכונה. השאח ניגש למרתף כדי לבקר את האדם ששמר על האש ללא לאות. שניהם חלקו יחד בסעודה והשאח התיידד עם האיש הבודד. יום אחר יום , שבוע אחר שבוע, ביקר השאח אצל שומר האש. עד מהרה, נקשר הזר למבקר מכיוון שזה בא אצלו. אף אחד לא הפגין כלפיו יחס כזה של אכפתיות ודאגה. באחד הימים , גילה השאח לאיש את זהותו. זה היה צעד מסוכן מכיוון שהוא חשש שהאיש יבקש טובות מיוחדות או מתנות יקרות. תחת זאת , הביט האיש לתוך עיניו של המנהיג ואמר "אתה עזבת את ארמונך הנוח והתהילה ובאת לשבת איתי בצינוק החשיכה. אכלת מאכלי המר והתעניינת בי. על אנשים אחרים תוכל להמטיר מתנות יקרות, אך לי נתת את המתנה הטובה והיפה מכולן: - נתת לי את עצמך..." כל אדם נולד עם צורך להיות נאהב ללא תנאי...האהבה היא מקור האושר האישי...אם כך , מדוע כה רבים האנשים המתקשים לתת ולקבל מתת זו? מדוע חיינו רצופים תלאות, ייאוש וחרדה? מדוע אנו זוכים רק לפרורים קטנים של שלווה אהבה ואושר? מדוע מתאפיינים חיינו בריטונים ובתלאות??? ואולי...סוף סוף - אם נלך אל הטבע ונלמד מדרך החיות אז...? ותחשבו על זה
) שבת יפה וקסומה לכולנו! איריס (ברגעי השתפכות קלים..
