"שבת" זכר או נקבה?

daviduuu

New member
"שבת" זכר או נקבה?

במילון אב"ש כתוב נקבה. אז זאת אומרת שהמשקל קַטָּל הוא משקל נקבי?

בויקרא כתוב "שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק" (ויקרא פרק כג)

נראה משם שיש הבדל בין נוסח המסורה לנוסח הקדום יותר.
 
תשובה:

המשקל אינו מעיד על מין דקדוקי.
שבת היא נקבה, אבל לפעמים משתמשים בה כזכר (אולי צורה מקוצרת של "יום השבת") בתנ"ך: "כל שומר שבת מחללו" "ומדי שבת בשבתו", ובתפילה "וינוחו בו כל ישראל", ובלשון הברכה העממית "שבת שלום ומבורך".
מהפסוק "שַׁבָּת הִוא " לא ניתן ללמוד זאת כי כתיב "הוא" קרי "היא" זו תופעה נפוצה מאוד שאינה מיוחדת דווקא למילה "שבת". ועוד, שבפסוק זה יש מקום להתלבט אם נושא המשפט הוא "שבת" או היום השביעי (המוזכר בראש הפסוק).
 

daviduuu

New member
אז האם יכול להיות שבמשקל מסוים

נמצא שחלק מהמילים (באותו משקל!) נקביות וחלק זכריות?
 

daviduuu

New member
אז ניתן לקבוע זאת ככלל

כל משקל יש בו מילים זכריות ונקביות
 

trilliane

Well-known member
מנהל
סלח לי, אך עדיין לא הבנתי מה הכלל כאן...


רק באופן כללי אציין ואומר שבשפה טבעית נדיר למצוא כללים מוחלטים נטולי חריגים או מקרי קצה שאין להם ולו חריג אחד. אז בין אם תקבע כלל ש"משקל X הוא ממין זכר" ייתכן שיהיו לו חריגים, וגם אם תכריז ש"בכל משקל יש גם מילים זכריות וגם נקביות" יש להניח שיימצא לפחות משקל אחד שעבורו זה לא יהיה נכון...
 

daviduuu

New member
בדיוק לשם כך שאלתי את שאלתי והסקתי את מסקנתי

ניסיתי לראות אם יש יוצאים מן הכלל ומה הן. איתי כבר סידר נושא זה בהודעה הבאה, ותכף אני הולך להודות לו.
תודה גם לך העזרה
 

trilliane

Well-known member
מנהל
המסקנה לא נראתה לי תואמת לשאלה...


אומר בזהירות שאני חושבת שבמשקלים נקביים מובהקים כגון מִקְטָלָה, מַקְטֵלָה, מִקְטֶלֶת (על חלופותיו השונות במ"ם) ותִקְטֹלֶת אין מילים ממין זכר, אם לא בכולם אז לפחות בחלקם (אם יש למישהו דוגמה נגדית אשמח אם יכתבנה
).
 
יש ויש

יש משקלים זכריים שרוב המילים שבהן (או כולן) ממין דקדוקי זכרי (למשל קַטְלָן), יש משקלים נקביים (קְטָלָה) ויש מעורבים (קֶטֶל).
 
בשמחה +הערה:

קיבלתי מסר לתיבה האישית שייתכן שמלבד שבת (שמשקלה טעון בירור) ייתכן שאין למצוא חריגים, וייתכן שכל השמות במשקל קַטָּל הם זכריים (לא בדקתי כל שם ושם, אבל כרגע לא עולה על דעתי כל חריג).
אזכיר כאן את דברי האבן עזרא (שמות טז, כג):
ומלת שַׁבָּת – בדקדוק קשה, כי איננה על משקל גַּנָּב. כי תי"ו שבת סימן לשון נקבה. והעד "שבת היא לה' ". ומלת שבת שם דבר, כמו שביתה.
וככה דקדוק המלה הייתה ראויה להיות שַּׁבֶּתֶת, על משקל דַּלֶּקֶת. וכאשר חסרו התי"ו האחת פתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה. וככה מלת אחת כאשר אפרש.
 
למעלה