עד שנגמרו לו המילים- ../images/Emo7.gif
מי שלא ראה את המבט העצוב של שחר היום , לא ראה עצב. זה החל בהלם על הבגידה. לאחר מערכת יחסים קרובה, בה שחר הביא לכתום מכל טוב איביי והשקיע בו את מלוא אהבתו,באה... הבגידה. הכל החל בגבעה חולית אש'דודית,מעט עצים,מזג אויר נאה ו...כלום. המבט אמר הכל נשלפו כלים,נשברו שיאי קיקסטארט ו...כלום. הכתום הוציא אדום. ביקשנו,צעקנו.התחננו. כלום. נשברנו. חזרנו בדחיפה תוך מעבר מכשול פסי הרכבת שהזכיר קטע מהסרט: "הפשיטה על נורמנדי". ואז, לאחר המעבר, שחר עשה את המעשה. פשוט כך ,ללא הודעה או הכנה מוקדמת, קיקסטארט קטן, משהוא כמו פליטת רגל ו...הנב.. הניע. פשוט כך. 10 נסיונות של כיבוי והתנעה והוחלט שהכלי חזר לעצמו. אולי בכל זאת היה מדובר בצהוב ולא אדום? אוקיי, נורמנדי אנחנו באים. שוב מעבר מכשול ואנו שוב מסתערים על הדיונות ואז, אחרי ק"מ. הסתבר שהיה מדובר באדום עז. לא צהוב ולא נעליים. פשוט אדום. שוב עצב,דימעה בזוית העין(לא באמת ,אבל מוסיף לאוירה)ולא נותר אלא לשבת בבוסתן,לחוש את טיפות הגשם ולצפות לנס, תוך האזנה לגזים של מרלי מעבר לגבעות. מאחר ואנחנו קשי עורף, אנחנו מבטיחים לחזור וגם אם זה אומר שניאלץ לבצע השתלטות עוינת על איביי. WE WILL BE BACK