תובנות?
אני לא זוכרת שבת ראשונה מאז שעשיתי את "הצעד". למה אתה קורא צעד?
זמן רב לפני ששיתפתי אותם בכך שבחרתי באורח חיים שונה, שהיתי אצלם בשבתות ומשם יצאתי לבלות עם חברים אחרי שכולם הלכו לישון... מתחת לחלוק הקטיפה הסתתרו כמה בגדים קצת פחות מסורבלים וכך יצאתי לכביש הראשי ופגשתי חברים. תובנה מספר אחת, זה מומלץ במידה מסוימת, אם נגזר עליך לשהות יותר מ24 שעות במחיצת חרדים, כדאי שיהיה פתח אוורור.
לשהות שבת שלימה באווירת אני (לא) מאמין, זה כבד.
בשבתות האלה היה קשה מאד להיות שם, ו"לשקר" להם.
כי לספר את כל האמת היה כואב מידי, ולספר חלקי אמיתות זה היה פתרון די טוב. אבל לא הרגשתי נוח איתו.
בשבתות ובחגים שאני מתארחת אצלם היום, אחרי שכבר כל העולם ואשתו יודעים שעזבתי את הדת, (להלן "הצעד"?) התקשורת עם בני המין המאמין מעיקה יותר, כל דבר נראה שהם אומרים כדי להחזיר בתשובה או להזכיר שאפשר לעשות את זה. לחזור.
התובנות שלי - אם המשפחה שלך חרדית קלאסית, מהר מאד אתה מוצא שהמנטליות שלכם כל כך שונה, תחומי העניין כל כך רחוקים, השמחות שלך מעציבות אותם (שומו שמים, יש לה חבר / קנתה רכב / הילד הבקיע גול, או צייר מפלצת מדהימה) העצבונות שלך לא מדגדגים אותם (הכל דבש, אבל כשיש כאלה, הם לא מבינים על מה מדובר בכלל)
בקיצור - תזכיר לי מה השאלה?
לבקר אצל ההורים? שבת שלימה?
טעות שאני עושה מידי פעם, טעות שהופכת לתזכורת צורבת שלא לחזור על זה לחצי שנה-שנה הקרובה. עד שאשכח, או אשלה את עצמי מחדש שהם התבגרו, או אני.
