הדבורה מאיה
New member
שבת בבוקר
שבת מוזרה. ריקה מתוכן. קמתי מוקדם...והמיטה...ריקה. מי שאהב תמיד לישון עד מאוחר, וגם כשכבר החליט לקום לקח לו לפחות חצי שעה עד שהתחיל לזוז... לא פה. אני מסתכלת על הכלבים... והם ניראים כאילו באבל. איך הם יודעים? גם סנדי, הפודלית המקורזלת שלך, הסתכלתי לה שלשום בעיניים וראיתי שהיא יודעת שאתה לא תחזור יותר. אל תדאג...כולם מפנקים אותה כל כך. ממלאים את החסך שלך... אבל אף אחד לא יכול להשתולל איתה כמוך. דיברתי עם אחי והוא אמר לי, שאם יש אלוהים אז הוא לא יכול להיות האלוהים שלנו. אני מסכימה איתו... למרות, שאני כן רוצה שמישהו ישמור עליך שם למעלה. יכוון אותך...ולא יתן לך ללכת לאיבוד. אז בינתיים, עד שתהפוך לכוכב, אני בוהה בנרות שלך. הם מראים לי עד כמה יפה הנשמה שלך. כה בהירה זכה וצלולה... אתמול שמתי על עצמי קצת מהאפטרשייב שלך, שכבתי לי על המיטה, עצמתי עיניים....והרחתי אותך. ואז...פתחתי את העיניים וראיתי את הנרות. ולא יכולתי לסגור אותם שוב. אני יודעת שאתה בטח כועס עלי, אבל קשה לי לאכול... קשה לי להכניס משהו לבטן, ואם כבר...אני מרגישה שלא מגיע לי ומוכרחה להוציא. אני יודעת שאף פעם לא הבנת את זה... אבל במיוחד עכשיו... כאילו הגוף שלי דוחה את הכל. אל תכעס עלי אני כל כך משתדלת להישאר כאן בשבילך אבל זה כל כך כואב... וכלום לא מעביר את הכאב הזה. אני רק שומעת את השירים שלך כל הזמן... ומקווה שגם אתה שומע אותם שם למעלה. אוהבת אותך, ``מלוח`` שלי, ``מתוקה`` שלך.
שבת מוזרה. ריקה מתוכן. קמתי מוקדם...והמיטה...ריקה. מי שאהב תמיד לישון עד מאוחר, וגם כשכבר החליט לקום לקח לו לפחות חצי שעה עד שהתחיל לזוז... לא פה. אני מסתכלת על הכלבים... והם ניראים כאילו באבל. איך הם יודעים? גם סנדי, הפודלית המקורזלת שלך, הסתכלתי לה שלשום בעיניים וראיתי שהיא יודעת שאתה לא תחזור יותר. אל תדאג...כולם מפנקים אותה כל כך. ממלאים את החסך שלך... אבל אף אחד לא יכול להשתולל איתה כמוך. דיברתי עם אחי והוא אמר לי, שאם יש אלוהים אז הוא לא יכול להיות האלוהים שלנו. אני מסכימה איתו... למרות, שאני כן רוצה שמישהו ישמור עליך שם למעלה. יכוון אותך...ולא יתן לך ללכת לאיבוד. אז בינתיים, עד שתהפוך לכוכב, אני בוהה בנרות שלך. הם מראים לי עד כמה יפה הנשמה שלך. כה בהירה זכה וצלולה... אתמול שמתי על עצמי קצת מהאפטרשייב שלך, שכבתי לי על המיטה, עצמתי עיניים....והרחתי אותך. ואז...פתחתי את העיניים וראיתי את הנרות. ולא יכולתי לסגור אותם שוב. אני יודעת שאתה בטח כועס עלי, אבל קשה לי לאכול... קשה לי להכניס משהו לבטן, ואם כבר...אני מרגישה שלא מגיע לי ומוכרחה להוציא. אני יודעת שאף פעם לא הבנת את זה... אבל במיוחד עכשיו... כאילו הגוף שלי דוחה את הכל. אל תכעס עלי אני כל כך משתדלת להישאר כאן בשבילך אבל זה כל כך כואב... וכלום לא מעביר את הכאב הזה. אני רק שומעת את השירים שלך כל הזמן... ומקווה שגם אתה שומע אותם שם למעלה. אוהבת אותך, ``מלוח`` שלי, ``מתוקה`` שלך.